| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יום ייסודה של ראש פינה נקבע על פי… הגשמים הראשונים שהחלו לרדת בחג החנוכה תרמ"ג. באותה שנה לא ירדו גשמים עד לסוף חודש כסלו, וכבר היה חשש כבד מבצורת (ורעב). בזכות הגשם שהחל לרדת בחנוכה יכלו המתיישבים, שהגיעו למקום כמה חודשים קודם לכן, לחרוש לראשונה את האדמה – לקראת הזריעה. יום זה, שהיה אז נר שביעי של חנוכה (12 בדצמבר 1882), היה יום החריש הראשון במושבה המתחדשת והוא נקבע כ"יום הולדתה" של המושבה. וכך תיאר את האירוע דוד שוב, מראשוני המתיישבים: "בדמעות גיל הלכנו אחרי המחרשה, בראותנו שחלומנו הגדול, לשבת על אדמת ארץ אבותינו ולעבוד אותה במו ידינו – התקיים…"
ההתיישבות בראש פינה באה לאחר ניסיון קודם שנכשל - להתיישב במקום: בשנת תרל"ח – 1878, ביוזמתו של אלעזר רוקח מצפת, רכשו 17 משפחות יהודיות מצפת שטחי אדמה מן הכפר גַ'עוּנַה, והקימו את המושבה גיא אוני. בני המשפחות שהקימו את גיא אוני ביקשו לשנות את אורח חייהם, ולהפוך מלוֹמְדֵי תורה החיים על חשבון כספי החלוקה* – לחקלאים עבריים המתפרנסים מעבודת האדמה. שנתיים נמשכה ההתיישבות החלוצית בגיא אוני, אך בצורת, רעב וקשיים רבים אחרים הכריעו את המתיישבים, והמקום נעזב – אך לא לזמן רב… * כספי החלוקה: כספי תרומות שנאספו בחוץ לארץ בעבור היהודים בארץ ישראל. כספי החלוקה שימשו לתשלומי המסים של יהודי ארץ ישראל לשלטון הטורקי, לאחזקת המקומות הקדושים בארץ – ולתמיכה בבני "היישוב הישן" בארץ, שעסקו בלימוד תורה, ומרביתם – במיוחד האשכנזים שבהם - לא עבדו לפרנסתם.
גם לאחר שהמתיישבים מצפת נאלצו לנטוש את גיא אוני – לא ננטש הרעיון להקים במקום מושבה חקלאית. אלעזר רוקח, שיזם את הקמת גיא אוני, המשיך בניסיונותיו לשכנע יהודים מן התפוצות לעלות לארץ ישראל ולהקים יישובים חקלאיים. רוקח נחל הצלחה בקרב יהודי רומניה: כמה עשרות משפחות דתיות של חסידים מן העיר מוֹיְנֶשְׁטְי החליטו לעלות לארץ ולהתיישב בה, ולשם כך שלחו שני נציגים – את דוד שוב ודוד בוקשטטר – כדי שיאתרו מקום מתאים להתיישבות. והמקום שנבחר היה …באדמות גַ'עוּנַה – היא גיא אוני – בזכות המעיין שבמקום, הנוף הנפלא (עד לחרמון), ומזג האוויר הקריר (גם בקיץ). יתרון נוסף מצא שוב בשכנים מן הכפר הערבי גַ'עוּנַה, שהיו עובדי אדמה ויכלו לסייע לעולים החלוצים גם בעבודת האדמה וגם בהתגוננות משותפת מפני התקפות שודדים שפעלו באזור. עשרות המשפחות החסידיות שהגיעו לראש פינה מרומניה היו הקבוצה המאורגנת הראשונה של חלוצים, והם ביקשו לממש את רעיון התחייה הלאומית באמצעות עבודת אדמה בארץ ישראל.
המתיישבים החדשים שבאו מרומניה בשנת תרמ"ב (1882) נתנו למושבה את השם "ראש פינה" – ובכך הנציחו את הקשר בין הניסיון הראשון שנכשל (גיא אוני) – ובין ההתיישבות המחודשת. השם "ראש פינה" נבחר על-פי פסוק מספר תהלים, האומר כי "אבן מאסו הבונים – הייתה לראש פינה", כלומר – האבן שהבנאים דחו אותה היא אותה האבן שבסופו של דבר שימשה יסוד לבניין כולו. בהתאם לפסוק זה הפכו המתיישבים החדשים את הניסיון שנכשל – את גיא אוני – לאבן הראשית של המושבה החקלאית המחודשת. מתוך תקנון המושבה ראש פינה, שנקבע באסיפה כללית בחודש תשרי תרמ"ג (1882): "מטרת החבורה* – להיטיב את מצבה החומר והמוסרי של המושבה כדי להיות מופת לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם, לעודד את לבם… ליישוב ארץ ישראל ובניית הלאום… בני החבורה מחויבים לעבוד ככל יכולתם… לטובת הכלל ולטובת הרעיון של יישוב ארץ ישראל… כל פעולות המסחר ובתי המלאכה יתבססו על יסודות חברתיים, למען ייהנו מהם כל בני המושבה, ולא יאכל איש אחד על חשבון רעהו… עם מותו, חס ושלום, של אחד מבני המושבה, על החבורה להשגיח על אלמנתו ויתומיו ולתמוך בהם ככל יכולתה… אם יימצא אחד מבני המושבה איש רוטן ומתלונן, מחרחר ריב (=סכסכן)… יזהיר אותו הוועד שלוש פעמים, ואחר כך תוכל האסיפה הכללית, על-פי רוב דעות, להרחיקו מנחלתו… בני המושבה לא ייצאו לעבודה בשדה אלא לאחר שיסכימו הרוב איזו עבודה יעבדו ומה יזרעו. בזמן החרישה יחרשו כולם כאחד, בזמן הזריעה יזרעו כולם כאחד… בכל העבודות יעשו כולם יחד… כל אחד ואחד מחויב לעסוק בשמירה, לצאת מן המושבה… ולשמור בלילה כפי שיסדר הוועד. ולא יוכל אף אחד לבטל את השמירה שלו, רק יוכל להחליף עם שכנו או עם מישהו אחר… ולא יוכל לשמור מישהו אחר במקומו עבור תשלום." * המתיישבים קוראים לעצמם "חבורה" וגם "בני המושבה".
גם הפעם נתקלה ההתיישבות הצעירה בראש פינה בקשיים גדולים, שהביאו למשבר חמור: העבודה החקלאית הייתה מפרכת, ולמתיישבים לא היה ניסיון חקלאי מתאים. גם הכסף הלך ואזל, ולמתיישבים לא היו די אמצעים לא כדי לקנות זרעים וכלי עבודה ולא כדי להמשיך בבנייה. ועל כל אלה נוספו סכסוכים עם השכנים הערבים והבדואים והתנכלויות של שודדים. הברון בנימין אדמונד רוטשילד הוא שנחלץ לעזרת המושבה, ובחודש חשוון תרמ"ד (1883) נערך הסכם בין נציגו של הברון ובין המתיישבים: אדמת המושבה והבתים שנבנו עליה עברו לבעלות הברון רוטשילד, והוא בתמורה הבטיח את המשך קיומה ובנייתה של המושבה. הברון הקציב לכל אחת מן המשפחות תשלום חודשי קבוע, שילם את חובות המתיישבים, רכש כלי עבודה, והביא תגבורת של פועלים שעזרו למתיישבים בבניית בתים, בהתקנת תעלות השקיה ובהקמת מוסדות ציבור – בית ספר ובית כנסת. גם ענף חקלאי חדש הביא הברון למושבה – גידול תולעי משי והקמת מפעל לטווייה ולאריגה של משי. וכך, בסיועו של הברון רוטשילד, נחלצה ראש פינה מן המשבר, ובתחילת המאה ה- 20 הייתה למושבה החקלאית הרביעית בגודלה בארץ ישראל.
בית הספר בראש פינה נמנה עם בתי הספר הראשונים בארץ ששפת הלימוד בהם הייתה עברית. בית הספר פעל במשך שש שנים (תרמ"ו/ 1886 – תרנ"ב /1892), אבל אחר כך חזרה היידיש לשמש כשפת ההוראה בבית הספר. עם מינויו של יצחק אפשטיין למנהל בית הספר בשנת תרנ"ט – 1899 הייתה העברית לשפת הדיבור והלימוד בו – תופעה בלתי רגילה באותם ימים. כחלק מלימוד "עברית בעברית" הקפידו בבית הספר על דיבור נכון, שכלל הגייה גלילית מיוחדת של ב' דגושה והגיית האותיות הגרוניות (ה, ח, ע) כנהוג בקרב עדות המזרח. בית הספר בראש פינה היה דוגמה ומופת לבית ספר ציוני חלוצי שלימד בעברית, לצד בית הספר העברי העברי שהוקם בראשון לציון בשנת תרמ"ו - 1886*. בתי ספר עבריים נוספים נפתחו בארץ בתחילת המאה ה- 20, ובהם הגימנסיה הרצליה בתל אביב (תרס"ו – 1906), הגימנסיה העברית בירושלים (תרס"ט – 1909) ובית הספר הריאלי בחיפה (תרע"ג- 1913). * בראשון לציון הוקם בית הספר העברי הראשון בידי מרדכי לובמן, מנהלו הראשון, שהנהיג יחד עם דוד יודילוביץ את הלימוד בעברית החל בשנת תרמ"ח – 1888.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
