חייו - הוא נולד בבגדד ועלה לארץ בגיל 4. בגיל 20 הוא קיבל את מינוי הרבנות שלו מידי הרב בן-ציון ח"י עוזיאל. בשנת 1945 הוא מונה לדיין בבית הדין הרבני הספרדי בירושלים. שנתיים לאחר מכן הוא מונה לאב בית הדין הרבני של קהיר ולסגן הרב הראשי של מצרים.
לאחר הקמתה של מדינת ישראל הוא מונה לדיין בית הדין הרבני של פתח-תקווה ולאחר מכן בירושלים (1958-1965). ב-1965 הוא מונה לחבר בבית הדין הרבני הראשי לערעורים בירושלים וב-1968 הוא נבחר לרב הספרדי הראשי של תל-אביב יפו.

בשנת 1973 הוא נבחר למישרת הרב הראשי הספרדי של ישראל (הראשון לציון) וב-1984 למנהיגה הרוחני של התנועה הפוליטית ש"ס.

הישגיו - הרב עובדיה יוסף מוכר ככותב שופע וכהוגה ופוסק הילכתי מהגדולים בדורו. בגיל 18 הוא פרסם את עבודתו הראשונה. בזמן ששהה במיצרים הוא הפגין אומץ רב בכך שסרב לדבר נגד מדינת ישראל בזמן שנאסר לתרום למדינה המתחדשת נשק וציוד צבאי מיצרי. הוא גם התעקש על זכותו לדבר בעברית.
ב-1970 הוא זכה בפרס ישראל לספרות תורנית על איכות וכמות עבודתו. הוא נודע בידיעותיו הן בהלכה האשכנזית והן בספרדית. ידע שאותו ניתן לראות בבירור בפסיקותיו. פסיקותיו ידועות בישירותם ולמדנותם וכמו כן הרב עובדיה ידוע בנטייתו לשפוט ביד רכה.

הוא היה ראש ישיבת תורה והוראה בתל-אביב ומיסד ישיבת פורת יוסף בתל אביב ובירושלים. בין ספריו יש את שו"ת יביע אומר.



על רבנים נוספים:
הרב בן ציון ח"י עוזיאל (1880-1953)
הרב מאיר (ברלין) בר-אילן (1880-1949)
הרב יצחק ניסים (1896-1981)
הרב שלמה גורן (1917-1994)
הרב עובדיה יוסף (1920-)
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888-1953)