משפטנית ולוחמת למען זכויות אדם, מייסדת תנועת ר"ץ.

שולמית אלוני לבית אדלר, האישה המזוהה יותר מכל עם המאבק לזכויות האדם, נולדה בתל אביב בשנת 1928 לאם תופרת ואב נגר, צאצאים למשפחת רבנים מפולין.

מהוריה שאבה את ההכרה הציונית הסוציאליסטית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסו הוריה לצבא הבריטי, היא נשלחה לפנימייה וסיימה את לימודיה בתיכון בית הכרם. בשנים אלה הייתה אלוני חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר ובהגנה.
עם הקמת המדינה התגייסה לצה"ל והייתה מהלוחמים בקרב על העיר העתיקה במלחמת השחרור.

מיד לאחר המלחמה החלה לעבוד ביפו עם ילדים - פליטי מלחמה וסייעה בהקמת בית הספר לילדי עולים ברמלה. מאוחר יותר לימדה ברמת גן ובתל אביב ובמקביל, למדה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה שליד בית ספר "שבח" והוסמכה כעורכת דין. בשנת 1952 נישאה לראובן אלוני ועברה להתגורר בכפר שמריהו, שם היא גרה עד היום.

בשנת 1959 הצטרפה אלוני למפלגת העבודה. באותה תקופה עסקה בעריכת דין והגישה תוכנית רדיו בשם "מחוץ לשעות הקבלה", בה עסקה בנושאים הקשורים לזכויות האדם בכלל ולזכויות האישה בפרט. בשנת 1965 נבחרה לראשונה לכנסת מטעם המערך (מפא"י ואחדות העבודה) ובשנת 1966 הקימה את המועצה לצרכנות ושימשה כיו"ר המועצה.

בשנת 1973 פרשה ממפלגת העבודה על רקע חילוקי דעות עם מנהיגות המפלגה והקימה תוך 48 שעות את תנועת ר"ץ, התנועה לזכויות האזרח. בבחירות הבאות לכנסת זכתה התנועה בשלושה מנדטים. אלוני מונתה לשר בלי תיק אך התפטרה מיד כשנודע לה כי יצחק רפאל, שנחשד בקבלת שוחד, מונה לתפקיד שר.
בשנת 1977, בעקבות הפילוג בר"ץ, קטנה התנועה והפכה לסיעת יחיד בכנסת. בתקופה זו עסקה אלוני בניסיונות הידברות עם הפלשתינאים כדי לסלול את הדרך לשלום. מעורבות זו גברה לאחר פרוץ מלחמת לבנון, אז הוקם "המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון". בשנת 1984 גדלה ר"ץ לחמישה מנדטים עם הצטרפותם של חברי "שלום עכשיו", רן כהן משל"י ומאוחר יותר גם יוסי שריד ומרדכי וירשובסקי.

בשנת 1991 התאחדה ר"ץ עם שינוי ומפ"ם והפכה למר"ץ, שזכתה ל-12 מנדטים בבחירות של 1992. אלוני מונתה לשרת החינוך בממשלתו של יצחק רבין ז"ל. כעבור שנה, עקב התבטאויותיה כנגד שותפיו החרדים של רבין לממשלה, נאלצה להתפטר מתפקידה ועברה לכהן כשרת התקשורת, המדע והאומנויות.
בשנים אלה החל להיווצר הקרע בינה לבין אחדים מחבריה לתנועה ובראשם יוסי שריד ובשנת 1996 פרשה מהחיים הפוליטיים. כיום היא עוסקת כמרצה לנושאי זכויות האדם.
במהלך השנים פרסמה מספר ספרים: "אזרח ומדינתו", "ההסדר - ממדינת חוק למדינת הלכה", "נשים כבני אדם" ו"לא יכולה אחרת" (ביוגרפיה פוליטית). במשך 22 שנה כתבה אלוני טור שבועי ב"ידיעות אחרונות" וב"לאישה" ופרסמה מאמרים בעיתונים וכתבי עת בארץ ובעולם.

שולמית אלוני זכתה בפרסים ותוארי כבוד ממוסדות אקדמאים בארץ ומחוצה לה. זכייתה בפרס ישראל לשנת תש"ס על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, לוותה באקורדים צורמים של התנגדות, בעיקר מקרב החוגים הדתיים.


על אנשי מעש נוספים:
ז'בוטינסקי ולדימיר (זאב) (1880-1944)
לאון (יהודה לייב) פינסקר : חלוץ ציוני (1821-1891)
אחד העם (1856-1927)
חיים לסקוב (1919-1983)
יוסף ויתקין (1876-1912)
שולמית אלוני (1928-)
אלכסנדר זייד (1886-1938)
יצחק טבנקין (1887-1971)
יגאל ידין (1917-1984)
ישראל שוחט (1886-1961)
מקס נורדאו (1849-1923)