ניו יורק רבתי

ניו יורק היא כרך המשתרע על פני 780 קמ"ר ומונה למעלה מ-9 מיליון תושבים. ניו יורק מורכבת מחמישה רבעים גדולים: מנהטן (שבה נמצאים רוב האתרים החשובים), הברונקס, קווינס, ברוקלין, וסטטן איילנד.



 

תולדות ניו יורק

מאז ראה אותה לראשונה ג'ובאני דה וראזאנו, לפני כמעט 500 שנה, היה נמל ניו יורק האתר שאליו שאפו כל ארצות אירופה. ההולנדים שלחו לאזור סוחרי פרוות כבר בשנת 1621, אך איבדו את המושבה, שנקראה בפיהם ניו אמסטרדם (אמסטרדם החדשה), לטובת האנגלים ב-1664. שמה של המושבה הוסב לניו יורק ודבק בה גם לאחר שהאנגלים איבדו את השלטון בה, ב-1783, בתום מלחמת העצמאות של אמריקה.

התפתחות העיר
במאה ה-19 צמחה ניו יורק במהירות והפכה לנמל חשוב. המסחר שגשג בה, כשהוא מתבסס על נתיבים ימיים ועל ייצור מקומי, ורבים התעשרו ממנו. ב-1898 התאחדה מנהטן עם ארבעת הרבעים האחרים ויצרה את העיר השנייה בגודלה בעולם. בין השנים 1800 ו-1900 גדלה האוכלוסייה מ-79,216 ל-3 מיליון איש. העיר הפכה למוקד תרבותי ולמרכז העסקים של אמריקה.

כור ההיתוך
העיר המשיכה לגדול כשאלפי מהגרים הגיעו אליה בחיפוש אחר חיים טובים יותר. כתוצאה מהזרימה הבלתי פוסקת, חיו רבים מהתושבים בשכונות עוני. עירוב התרבויות העשיר את העיר, הפך להיות לסימן ההיכר שלה והגדיר את ייחודה. היום דוברים תשעת מיליוני תושביה כ-80 שפות.
קו הרקיע המהמם של מנהטן התגבש כשהעיר התפתחה כלפי מעלה, כדי ליצור מקום לאוכלוסייה הגדלה במהירות.
במהלך תולדותיה ידעה העיר תקופות שפל וגאות בכלכלתה, אך שמרה על מקומה כאחת הערים התוססות בעולם בכל הזמנים.

ניו יורק הקדומה
מנהטן הייתה שטח מיוער, שתושביו היו אינדיאנים, כשחברת הודו המערבית ההולנדית הקימה בה ב-1625 תחנת מסחר לפרוות וקראה לה ניו אמסטרדם. המתיישבים הראשונים בנו בתים בחיפזון וללא סדר, ועד היום רחובות לואר מנהטן מתפתלים ומסתכסכים אלה באלה.
ברודווי (הדרך הרחבה) הוקמה במקום בו עברה דרך אינדיאנית קדומה. הארלם שמרה על שמה ההולנדי. לעיר לא היה מנהל וארגון עד שהגיע פיטר סטייווסנט והשליט בה סדר. המושבה לא הצליחה לייצר את המכסה המקווה וב-1664 הניחו ההולנדים לאנגלים לכבוש אותה, ושמה הוסב לניו יורק.

ניו יורק הקולוניאלית
ניו יורק החלה פורחת תחת השלטון הבריטי ואוכלוסייתה גדלה במהירות. תחום המסחר העיקרי שלה דגים מעובדים וגם בניית הספינות הייתה ענף משגשג. כשהעיר התעשרה הופיע בה מעמד עליון ובעבורו יוצרו רהיטים, כלי בית וכלי כסף ששימשו את העשירים במהלך התקופה הקולוניאלית. במשך למעלה ממאה שנות שלטונה בניו יורק גילתה בריטניה יותר עניין ברווחיה מאשר במצבם של המתיישבים. הכתר הבריטי כפה מסים רבים על משקאות חריפים שהגבירו את ההתנגדות, למרות שנאמני המלוכה היו חלוקים בדעותיהם, בעיקר בניו יורק. ערב המהפכה, ניו יורק הייתה לעיר השנייה בגודלה ב-13 המושבות, ומנתה 20,000 תושבים.

ניו יורק המהפכנית
ניו יורק סבלה במלחמת העצמאות מהפגזות כבדות של הגדודים הבריטיים. תושביה נאלצו לבלות בחפירות מגן והיו נתונים לפחד משריפות ענק שפשטו בעיר. למרות הקושי, המשיכו אזרחי העיר לקיים משחקי קריקט, מרותי סוסים, נשפים ותחרויות אגרוף גם בעצם ימי המלחמה. העיר הייתה מעוזם המסורתי של נאמני הבריטים ואחרי שנכבשה ע"י הבריטים ב-1776 הגיעו אליה נאמנים ממדינות אחרות. הצבא האמריקאי חזר למנהטן רק אחרי חתימת הסכם השלום, ב-1783.

ניו יורק במאה ה-19
ניו יורק התעשרה מאוד בתקופה זו והייתה לעיר הגדולה ביותר במדינה ובעלת הנמל החשוב ביותר. תנופת הייצור הסתייעה בנוחות ובקלות השיגור בדרך הים ואילי הון כמו ג'ון ג'ייקוב אסטור צברו מיליונים. העשירים עברו לצפון העיר ובעקבותיהם התרחבה התחבורה הציבורית. אולם עם הגידול המסחרר הופיעו גם בעיות חמורות: שריפות, מגפות ומשברים כלכליים גבו את מחירם. בואם של מהגרים רבים גרם לצפיפות ולצמיחתם של משכנות עוני. ב-1846, היה אחד מכל שבעה אזרחים בניו יורק עני מרוד.

עידן הפזרנות
אילי המסחר של ניו יורק העצימו עוד ועוד את עושרם ובעיר החל תור הזהב, שבמהלכו הוקמו רוב מבניה המפוארים. מיליונים הושקעו באמנויות ונוסדו מוזיאון המטרופוליטן, הספרייה הציבורית והקרנגי הול. נבנו מלונות פאר, כמו הפלאזה וולדורף-אסטוריה המקורי, ונפתחו בתי כל בו הדורים לשירות עשירי העיר. דמויות יוצאות דופן כמו וליאם "בוס" טוויד, איש כוח פוליטי ומלך השחיתויות ואיש הקרקס פיניאס ט' בארנום גילמו באישיותם את התחושה שהכל בעיר גדול מן החיים.

ניו יורק בתחילת המאה ה-20
ב-1900 הייתה ניו יורק מרכז התעשייה האמריקנית: 70% מתאגידי המדינה קבעו בה את בסיסם ובנמל עברו שני שלישים מסך היבוא. העשירים התעשרו עוד יותר אך מצבם של העניים הורע. במשכנות העוני הצפופים התפשטו מחלות, ולמרות זאת שמרו המהגרים שגרו בהם על מסורותיהם. ב-1900 נוסד האיגוד הבינלאומי לפועלי הלבשת נשים על מנת להילחם על זכויות הנשים והילדים שהועסקו בבתי החרושת המסוכנים בשכר מחפיר. אך רק אחרי שנשרף ביח"ר לחולצות ב1911- נעשו שינויים ראשונים בנושא תנאי ההעסקה.

ניו יורק בין שתי מלחמות העולם
שנות העשרים של המאה ה-20 היו שנים של שגשוג לאזרחי ניו יורק. ראש העיר, ג'ימי ווקר, הכתיב את הטון כששימש בן לוויה לנערות קברט, שתה משקאות לא חוקיים או צפה בקבוצת הינקים. אך הזמנים הטובים באו לקיצם עם נפילת הבורסה ב-1929. ווקר התפטר והואשם בשחיתות. כרבע מאוכלוסיית ניו יורק נותר ללא עבודה. ב-1933 ניו יורק החלה לפרוח מחדש אחרי שלה -גוארדיה נבחר לראש העיר.

ניו יורק אחרי המלחמה
מאז מלחמת העולם השנייה ידעה ניו יורק זמנים טובים ורעים כאחד. למרות שנודעה כמרכז הכספים העולמי, העיר עצמה כמעט הגיעה לפשיטת רגל בשנות ה-70. הבורסה של וול סטריט הגיעה לשיא בשנות ה-80 ולאחר מכן עברה את המשבר החמור ביותר שידעה מאז שנת 1929. בחמש השנים האחרונות ידעה ניו יורק ירידה דרמטית בשיעורי הפשיעה, וכן הרחבת מבצע השימור והשיפוץ של מבנים היסטוריים כמו תחנת הרכבת המרכזית הגדולה וכיכר טיימס החדשה. ההתחדשות המתמדת מסמלת את מעמדה של העיר כטבור התרבותי והכלכלי של ארה"ב.




כדאי לקרוא על ניו יורק - עיר מהגרים.