על אריות ומנורות

הדיון בסמל המדינה החל ב-7 ביוני 1948, זמן קצר לאחר תחילת הדיון בדגל.
המחלוקת בנוגע לסמל המדינה נגעה בתכנים ובמשמעויות כמו המחלוקת לגבי הדגל, אלא שכאן לא הייתה לפני מקבלי ההחלטות דוגמה היסטורית כמו דגל ההסתדרות הציונית, שניתן להסתמך עליה. נדרש דיון בשאלה אלו סמלים ליוו את היהדות ואת התנועה הציונית, ואלו סמלים יביעו את חזון עתידה של המדינה היהודית. שוב עלו הנושאים של שימור העבר כבסיס לעתיד, ערכים ומסורת מול חילוניות ולאומיות מודרנית. שתי הצעות בסיסיות עמדו בפני הממשלה הזמנית בישיבתה הראשונה לגבי הסמל: מנורה ואריה. מנורה בעלת שבעה קנים היא סמל יהודי עתיק היוצר הקשר מיידי עם בית המקדש בירושלים; היא מתקשרת באופן חזותי לפולחן, דת, וגלות העם היהודי מארצו. אריה הוא סמל של ריבונות, של כוח, עוצמה וגבורה. הוא מתקשר עם שלטון, ואיננו סמל יהודי דווקא.
בישיבת הממשלה הזמנית ב-7 ביוני 1948 אמר השר דוד רמז:



לאחר שהתקיימה תחרות לסמל המדינה והוגשו הצעות הציבור, אמר שרתוק בישיבת הממשלה הזמנית ב-11 ביולי 1948:



חברי הוועדה העדיפו אם כן את הסמל היהודי העתיק והתלבטו בשאלה איזו היא המנורה העברית הקלאסית. לא הייתה אחידות דעות באשר לצורתה שכן היו לה פרשנויות רבות באמנות היהודית לדורותיה . שרתוק הזכיר רעיון שעלה בוועדה - לשלב בסמל עלי זית, מתוך שאיפה לשלב בסמל העתיק גם מסר מן העולם החילוני, החדש - הכמיהה לשלום. עם זאת שילוב של מנורה ועלי זית מופיע גם בחזונו של הנביא זכריה, המספר על חידוש עבודת הקודש בבית המקדש:



הגולה שבמנורה שימשה כנראה לאגירת שמן עבור הנרות שבה, ושני הזיתים סמלו את מקור השמן. המנורה מאירה את בית המקדש, ומתוכו בוקע אור אל העולם החיצוני.
באותה ישיבת הממשלה הזמנית ב-11 ביולי 1948 העלה דוד בן גוריון רעיון נוסף לסמל:



אף על פי שוועדת הסמלים כבר החליטה לקבל את רעיון המנורה כסמל מדינת ישראל, שב הדיון ועסק באריה כסמל. שרתוק התנגד מנימוק פוליטי:



שרתוק העלה אפוא נימוק חדש - סמל המדינה מיועד לשמש את כל תושביה. כפי שצוין בתחילת דיון זה הסמל אמור בין השאר ליצור הזדהות, תחושה של אחדות, עליו לבטא מערכת של הקשרים לאומיים, ערכיים ותרבותיים. עד להעלאת ההצעה כי לוחות הברית ישמשו סמל לא העלו חברי הוועדות את שאלת אזרחי המדינה הערביים, ולא נדון יחסם האפשרי לסמלי המדינה. שרתוק העדיף את המנורה, כי הוא חשב שהיא יכולה לשמש סמל לאומי, חילוני וניטראלי במידה מסוימת, שכן אינה מכילה הקשרים דתיים מובהקים. בטיעון זה הייתה משום התנגדות ללוחות הברית, והיא חשפה את המתח הפנימי בין דתיים וחילוניים בממשלה הזמנית. הרב י"מ לוין אמר:



אהרון ציזלינג ענה:



נערכה הצבעה ונתקבלה החלטה להותיר בסמל המדינה את המנורה.



 

מנורה ומה עוד?

בישיבות הבאות של ועדת הסמל והדגל התמקדו הדיונים בשאלת התוספות האפשריות למנורה. בדרך זו רצו חברי הוועדות השונות לבטא ערכים נוספים שלא באו לידי ביטוי מלא על ידי המנורה בלבד. ההחלטה הראשונית הייתה להוסיף לסמל שבעה כוכבים שייצגו את חזונו הלאומי של הרצל. עם הזמן עלו אפשרויות נוספות לקישוט המנורה. בוועדה עלתה האפשרות לשלב בסמל המדינה גם מגן דוד, ונפסלה. פרופסור ל' סוקניק אמר בוועדת הסמל והדגל ב-16 באוגוסט 1948:



בישיבה הבאה של ועדת הסמל והדגל ב-28 בספטמבר 1948 הסביר פרופסור סוקניק מה מסמלים שופר וכפות תמרים:



בישיבת מועצת המדינה הזמנית ב-14 באוקטובר 1948 נדונו הצעות אחרות של ועדת הסמל והדגל: סמל שמכיל מנורה, כתובת - "שלום על ישראל" ושבעה כוכבים, וכן אפשרות צירופם של לולב, אתרוג ושופר.
הרעיונות השונים עוררו התנגדות חריפה של חברי מועצת המדינה הזמנית. הוויכוח נסב שוב על המשמעויות הדתיות והיהודיות של הסמלים השונים, ושל עולם הערכים אשר הסמל מבטא. לכן שבו חברי המועצה והעלו רעיונות נוספים לסמל- הסנה, ארון הקודש, עץ חיים, ושוב עלה הרעיון לשלב בסמל מגן דוד. נראה כי הקושי בבחירת סמל המדינה מלמד על המשמעות הרבה שמקבלי ההחלטות יחסו לסמל כצופן ערכי ותרבותי.
מאחר ונראה היה כי אי אפשר להגיע לפשרה ולהסכמה על מרכיבי הסמל ותכניו, הוחלט בישיבת מועצת המדינה הזמנית ב-28 באוקטובר 1948 להעביר שוב את הנושא לוועדה. החלטה זו הייתה פרי דיונים ארוכים וממושכים. ד"ר אריה אלטמן מהצה"ר אמר בישיבה:





 

פנייה שנייה אל הציבור

בישיבתה ב-12 בנובמבר 1948 החליטה ועדת הסמל והדגל לחזור ולשתף בהחלטה את הציבור. היא פנתה בשנית בבקשה להצעות לסמל והפעם לא הגדירה קו מנחה. ב-28 בדצמבר 1948 הביאה יו"ר הועדה בבה אידלסון בפני הוועדה כמה הצעות שהוגשו בתחרות בה השתתפו 131 איש, וביניהן הצעה מהתחרות הראשונה אותה הגיש הגרפיקאי שמיר. הוועדה בחרה בהצעתו זו, והחליטה להוסיף לה את המילה "ישראל". כן החליטה להביא בפני מועצת המדינה הזמנית שני רעיונות נוספים מן התחרות. אחת - המנורה בתוספת שופר וכפות תמרים ושבעת הכוכבים, ושניה- מנורה על רקע מגן דוד עם שבעת הכוכבים, מצד אחד אריה ומצד שני צבי.



 

על ההחלטה לגבי סמל המדינה

ב-10 בינואר וב-7 בפברואר 1949 התכנסה הוועדה שוב, והחליטה להגיש למועצת המדינה הזמנית רק את הצעתו המקורית של הגרפיקאי שמיר.
ב-10 בפברואר 1949 אישרה מועצת המדינה הזמנית את הסמל שהציע הגרפיקאי שמיר.

סמל המדינה הכיל בסופו של דבר, שלושה מרכיבים:
א. מנורה, שהיוותה לרבים סמל יהודי מסורתי, סמל לעבר הלאומי ולמאבקי העם היהודי על חירותו, וכן המשכיות מן העבר אל העתיד. לאחדים היתה המנורה גם סמל חילוני - אור והצלה שבאו לביטוי בהחזרתה של המנורה אל המדינה, מן הגלות.
ב. משני צדדיה עוטרה המנורה בשני עלי זית - סמל לשלום, ולשאיפה לשלום.
ג. מתחת למנורה נכתבה המילה "ישראל"- תמצית הרעיון הלאומי.
שלושה מרכיבים אלו משקפים את הערכים, המורשת והתרבות אשר מקבלי ההחלטה שאפו לראות במדינה החדשה.




להמשך הקריאה על:
סמל ודגל המדינה : רקע כללי
דגל המדינה : המחלוקת וההחלטה