תולדות חיים

סופר ומנהיג ציוני, נולד ברוסיה למשפחה מסורתית. לצד לימודיו בבית ספר רוסי למד עברית במשך שבע שנים אצל מורה פרטי. בצעירותו עסק בכתיבה עיתונאית (ברוסית) וזכה להצלחה רבה בזכות כשרונו הספרותי.
בשנת 1903, לאחר הפרעות ביהודי העיר קישינייב, הצטרף ז'בוטינסקי להסתדרות הציונית, והיה מראשי הציונות ברוסיה.

במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) יזם את הקמת הגדודים העבריים שלחמו לשחרור ארץ ישראל מן השלטון הטורקי. כמה שנים לאחר מכן התפטר ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית, בטענה שמנהיגיה מסכימים בשתיקה עם מדיניות הספר הלבן של ממשלת בריטניה. הוא קרא לפעילות מדינית תקיפה נגד בריטניה במטרה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל השלמה – על שתי גדות הירדן.

ז'בוטינסקי הדגיש את חשיבות המאבק המדיני, ויצא נגד ההתמקדות בהתיישבות העובדת ובמטרותיה החברתיות.
בשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי את "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" שהייתה תחילה חלק מן ההסתדרות הציונית – אך בשנת 1933 פרשה ממנה.

נוסף על פעילותו כמנהיג ציוני, עשה ז'בוטינסקי רבות לתחיית השפה העברית, והקים רשת בתי ספר עבריים – "תרבות". הוא שלט בשפות רבות וכתיבתו כללה שירים, סיפורים, רומנים וספרי ביוגרפיה בעברית, ביידיש ברוסית ובאנגלית.

ז'בוטינסקי התיישב בארץ ישראל בשנת 1928 אך חי בה רק שנתיים: בשנת 1930 יצא לביקור בחו"ל, ולא הורשה לחזור לארץ בגלל עמדותיו העוינות כלפי שלטונות המנדט הבריטי.

זאב ז'בוטינסקי נפטר בניו יורק בשנת 1940. 25 שנה אחר-כך, בשנת 1965, הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בהר הרצל.

חוקי המקרא - בסיס לחקיקה הסוציאלית המודרנית

זאב ז'בוטינסקי מוצא בחוקי המקרא בסיס רעיוני, אידאולוגי, למדיניות הרווחה המודרנית. לשיטתו, יש קשר בין חוקי המקרא העסוקים במענקים מן היבול לעניים ולנזקקים – כמו לקט(1) ופאה(2) – ובין רעיונות חברתיים מודרניים של מדינת רווחה. לפי פרשנותו של ז'בוטינסקי, החוק המקראי הקשור לפאה הוא הבסיס לחקיקה הסוציאלית המודרנית – "ממס הכנסה ומס הירושה ועד הסיוע למחוסרי עבודה".

"התנ"ך כולל לא רק את העיקרון של מחאה על העוול הסוציאלי, אלא גם שיטה… לבנייה חברתית מחדש.(3) כמובן, אין הדברים מוצעים שם (=בתנ"ך) באורח שיטתי, אינם ערוכים יחד כתכנית אחת שיש בה סעיף א וסעיף ב; ה'סעיפים' פזורים בין הטקסטים השונים; אך אם נאסוף אותם יחד, נקבל תכנית ממש… שלושה סעיפים בה (=בתכנית): העיקרון של שבת, העיקרון של פאה ורעיון היוֹבֵל.


הנה קטע מתוך כתבי זאב ז'בוטינסקי, העוסק בעיקרון השבת ובקשר שבין עיקרון מקראי זה - ובין הרווחה הסוציאלית בימינו. ז'בוטינסקי מוצא בעיקרון השבת, כפי הוא מנוסח במקרא, בסיס לחקיקה סוציאלית, שמטרתה להגן על זכותו של כל פועל שכיר ליום מנוחה אחד בשבוע:

"העיקרון של "שבת" הוא אותו שורש אשר מתוך שלוש אותיותיו צמח מלוא היקפה של התחיקה הסוציאלית בימינו, המגינה על זכויותיו ועל מצבו של הפועל השכיר. מלבד מנוחת השבת, מצויים בתנ"ך עוד כמה וכמה חוקי מגן לוויסותה של עבודת שכיר, אפילו ביחס למועד המסוים אשר בעל הבית חייב לשלם בו את השכר (כל ערב); אך את כל הפרטים הללו אפשר לכלול באורח סמלי במושג "שבת". תמצית המושג היא בכך, שהחברה אסור לה לעזוב את הפועל השכיר לחסדו של נותן העבודה… התנ"ך אינו מכיר ב"חוק הברזל" המפורסם של הכלכלנים מן המאה ה- 19, חוק הקובע שהסייג היחידי לתנאי העבודה הפרולטרית, הרי זו מידת היגיעה ומידת הרעב שהפועל יוכל לסבול בלי "להיעלם", כלומר למות. במובנה הצר, ה"שבת" הריהי סייג מבחינה אחת בלבד - ביחס לזמן העבודה; אך במובנה הרחב, כאמור, ה"שבת" היא הראשית והמקור לכל אותן הרפורמות אשר מאת (=100) שנים של לוחמים סוציאליים ידעה להשיגן בתחומים לאין ספור של ההגנה על הפועל. עיקרון זה של השבת הופיע לראשונה בתנ"ך, לא רק כאחת מתרי"ג המצוות, אלא כאחד מעשרת הדברים (=הדיברות), כאחת מהנחות היסוד רמות החשיבות ביותר לחיי שיתוף בקרב בני האדם…".*

* זאב ז'בוטינסקי, אומה וחברה – פרקים בפילוסופיה הסוציאלית של התנ"ך, בתוך: כתבים, הוצאת ערי ז'בוטינסקי, תש"י - 1950, עמ' 188-189. ההדגשות שלנו.



- - - -
'פאה' היא חוק ביחס לקציר: אסור לאסוף את היבול כולו, יש להשאיר חלק ממנו בשדה או בכרם – 'לעני ולגֵר', 'לגֵר, ליתום ולאלמנה'. אין זו צדקה – זוהי מצוות עֲשֵׂה, חוק, כלומר – מס המוטל על המעמד של בעלי רכוש לטובת המעמד של מחוסרי רכוש. חוק אשר צָפוּן בו רעיון כביר, וגם כאן התנ"ך הוא המקור הראשון… התחום כולו של הדאגה הסוציאלית בימינו, על כל צורותיה… למִן מס ההכנסה ומס הירושה ועד הסיוע למחוסרי העבודה – אף הוא מקורו [בחוק מקראי זה], בשלוש אותיות אלו: פאה."(4)

לקריאה נוספת באתר לקסיקון לתרבות ישראל:
זאב ז'בוטינסקי

(1) לקט – חוק מקראי שעל פיו יש לאפשר לעניים ולנזקקים ללקט שיבולים שנפלו בשדה בשעת הקציר.
(2) פאה – חוק מקראי שעל פיו יש להשאיר תבואה בקצה השדה (ופירות בקצה המטע) עבור העניים והנזקקים.
(3) המושג שבו השתמש ז'בוטינסקי הוא "רה-קונסטרוקציה סוציאלית".
(4) זאב ז'בוטינסקי, אומה וחברה – פרקים בפילוסופיה הסוציאלית של התנ"ך, בתוך: כתבים, הוצאת ערי ז'בוטינסקי, תש"י - 1950, עמ' 188-189. ההדגשות שלנו.