ישראל ב"ק (בן קדושים) היה מתושבי צפת. הוא היה בעל מלאכות שונות והתעניין גם בסודות הרפואה. הודות לטיפולו בפחה המצרי קיבל במתנה מחצית אדמות הג'רמק (מירון). לאחר הרעש בצפת בשנת 1837, בו ניספו כ- 2,000 יהודים וצפת היהודית נחרבה, עלה שמעון ב"ק ביחד עם בנו ניסן ומספר משפחות להר מירון לעבד את אדמותיו.

ב- 1839 הוזמנו משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית לברית של נכדו. גב' מונטיפיורי רשמה ביומנה שישראל ב"ק אמר לה באושר רב: "עשיתי לי גנות, זרעתי שדות ועוד בשנה הראשונה אכלתי לשובע מזרע הארץ". ועוד היא מספרת, שהכפר קטן אך מטופח ויפה ובו 6 בתים, אסם ואורותי. היה זה הכפר היהודי הראשון בארץ בעת החדשה, הוא קדם לפתח-תקווה (בכ- 40 שנה) ולגיא אוני. אבל כאשר פטרונו המצרי איבד את שליטתו בארץ, נחרב הכפר בן-בלי-שם הזה וישראל וניסן בק נמלטו לירושלים. כאן יסד את בית הדפוס העברי הראשון בארץ בסיועו של משה מונטיפיורי ב- 1842. הודפסו בו ספרי תפילה, קבלה ושבחי ירושלים.