יוסף יקותיאלי וה"מכביאדה"

הרעיון לקיים מישחקים עולמיים של נוער יהודי, מעין מישחקים אולימפיים יהודיים, הועלה כבר ב- 1911 על-ידי פריץ אברהם בביטאון "אגודת המתעמלים היהודית". אך מי שהיה המאיץ העיקרי למימושו של הרעיון היה יוסף יקותיאלי, ממנהיגיה הבולטים של מכבי ארץ-ישראל. הצעתו לקיים "מכביאדה" בשנת 1932, במלאת 1800 שנה למרד בר-כוכבא, התקבלה בוועידה הארצית של מכבי ארץ-ישראל ב- 1928 ואושרה לביצוע בקונגרס העולמי של מכבי שנערך במהריש-אוסטראו בצ'כוסלובקיה בשנת 1929.

על-פי יוסף יקותיאלי, למכביה היו כמה מטרות השזורות זו בזו:

• להציג לפני העולם את תרבות הגוף היהודית המתפתחת.
• לגרום לבני-נוער מהגולה להכיר את ארץ-ישראל ובכך להבליט את מרכזיותה בעולם היהודי.
• להדגיש את הסולידריות היהודית.
• לחזק ולטפח את תנועת המכבי.

יקותיאלי טען כי המכביות אינן חיקוי למישחקים אולימפיים, ואכן, רעיון המכביה דומה לרעיון המישחקים האולימפיים הקדומים ביוון שנועדו לחזק את התודעה ההלנית המשותפת - יותר מאשר למישחקים האולימפיים המודרניים בעלי האופי הבין-לאומי.

הקמת איצטדיון ב- 6 שבועות

התעמולה לקראת המכביה הראשונה החלה כבר ב- 1930, ומרכיב מרכזי בה היה שני מסעות רוכבי אופנוע מישראל בכל רחבי אירופה. הכוונה המקורית היתה לקיים את המכביות בירושלים, אך לבסוף הוחלט כי תל-אביב מתאימה יותר לארגן את האירוע. נקבע כי היא תיערך במרץ 1932.

הבעיה העיקרית שהתעוררה לקראת המכביה היתה למצוא מגרש מתאים, ורק כחודשיים לפני פתיחתה הוחלט להקים איצטדיון ליד שפך הירקון. הקמתו של האיצטדיון בתוך חודשיים הצריכה מאמץ לוגיסטי, אינטנסיבי וסבוך, ולמרות זאת הצליחו לעמוד במשימה. לצורך כך נעשה גיוס חירום של תרומות מהארץ ומהגולה, ובתוך שישה שבועות נבנה האיצטדיון על כל מיתקניו. הוא הכיל 5,000 מקומות ישיבה ו- 15,000 מקומות עמידה וכן מגרש כדורגל ושטחים לתחרויות אתלטיקה. מכיוון שטרם היתה אז בארץ-ישראל בריכה תחרותית של 50 מטר (בריכת בת-גלים הושלמה רק ב- 1935), התקיימו תחרויות השחייה בנמל חיפה, במסלול מאולתר שהכיל מעין בריכה מוקפת בסירות ודוברה שהכילה יציעים לצופים.

390 ספורטאים

הרוח החיה בוועדה המארגנת של המכביה היה יהושע אלוף, מפקד המכביה ולימים המפקח הראשון על החינוך הגופני וחתן פרס ישראל.

המכביה הראשונה נפתחה ב- 28.3.32, בנשף תרבותי חגיגי בבית-העם בתל-אביב בהשתתפות אנשי ציבור רבים וביניהם ראש העיר מאיר דיזנגוף, נציג הסוכנות חיים ארלוזורוב, והנרייטה סאלד נציגת הוועד הלאומי. בתכנית האמנותית הופיעו בין היתר תיאטראות "האהל", "הבימה" והאנסבל הקאמרי ביצירות "מקראיות" ("ירמיהו", "אמנון ותמר", "שמשון ודלילה"), כביטוי של עבריות מתחדשת. למחרת נערך מצעד הפתיחה מגימנסיה הרצליה ועד לאיצטדיון, מצעד שהוביל מאיר דיזנגוף כשהוא רכוב על גבי סוסו הלבן.

במכביה השתתפו 390 ספורטאים שהגיעו מאוסטריה, בריטניה, ארצות-הברית, דניה, גרמניה, יוגוסלביה, יוון, לטוויה, מצרים, סוריה, לבנון, פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, שוויץ, בולגריה וצרפת. ענפי הספורט שבהם נערכו התחרויות היו אתלטיקה-קלה, שחייה, התעמלות, איגרוף והיאבקות וכן תחרויות בכדורגל, כדורמים, סיוף, טניס והוקי (בכדור-יד הופיעה קבוצה אורחת אחת מגרמניה). במקביל נערכו גם תחרויות נוער בין בתי-הספר בארץ-ישראל. בדירוג הכללי זכו יהודי פולין במקום הראשון ולאחריהם אוסטריה וארה"ב. נבחרת ארץ-ישראל זכתה בניצחון אחד בלבד (הסייפת אושרה שרר).

טקס הסיום נערך באחד באפריל, בחסות הנציב העליון ארתור ווקופ. הטקס כלל מופע התעמלות רב-משתתפים ומיפגנים של תנועת הצופים, של רוכבי אופנועים ורוכבי סוסים, והסתיים במצעד ברחובות תל-אביב - הפעם מהאיצטדיון לעבר גימנסיה "הרצליה".

בלי "הפועל"

על הצלחתה של המכביה הראשונה העיבו שתי תופעות:

• חוסר הניסיון של המארגנים שגרם לשיבושים רבים בסדרי התחרויות (הדוגמה הבולטת ביותר היא הפער בין התכנית הרשמית שהופצה לבין ביצועה בפועל).
• העדרה של התאגדות "הפועל" מהאירוע. הסתדרות "מכבי" הזמינה את התאגדות "הפועל" ליטול חלק במכביה, אך זו מצידה העמידה כמה תנאים שמכבי לא הסכימה להם (הבולט בהם היה דרישה לשיתוף שוויוני של הפועל בארגון המכביה). גם התערבות של המוסדות הלאומיים שהיו מעוניינים במפגן של אחדות, כמו גם פשרה שהוצעה על-ידי נשיאות מכבי העולמי, לא הועילו. לפיכך, המכביה היתה אמנם מפגן של סולידריות בין הנוער היהודי בעולם, אך בו-בזמן גם ביטוי לפלגנות ולעוינות הפוליטית בארץ-ישראל.

המכביה הראשונה היוותה תחילתה של מסורת הנמשכת עד היום. ב- 1935 התקיימה המכביה השנייה, אך זו של 1938 בוטלה עקב המצב הפוליטי בארץ-ישראל. המסורת חודשה רק לאחר קום המדינה: המכביה השלישית התקיימה ב- 1950 (הפעם גם בהשתתפות "הפועל") והרביעית ב- 1953. מאז, מדי ארבע שנים (ולא שלוש כפי שנקבע קודם לכן) מתקיימות המכביות באופן סדיר עד ימינו אלה, ערב פתיחתה של המכביה ה- 16.