| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כדי לכונן מדינה חזקה במצרים ריכז מוחמד עלי את מעייניו באירופה, בדרכים ובכלים שהיה יכול ללמוד, לשאול, ולאמץ ממנה. למשל, הוא העסיק בשירותו מומחים וטכנאים אירופים. הקים בתי-ספר ממלכתיים חדישים. ושיגר צעירים מצרים לאירופה במשלחות לימוד על מנת שישתלמו במדעים החדישים ויוכלו לשרת את מוסדות המדינה השונים במיומנות הדרושה. כיוון שכל עולם הדעת המודרני היה מצוי בלשונות אירופיות - אנגלית, צרפתית ואיטלקית - היה תרגום חומר הלימוד לערבית, או לתורכית, או לשתיהן גם יחד, צעד חיוני להקניית הידיעות האלה למצרים. על כן, במשך כל המאה התשע עשרה היו מצרים שלמדו באירופה כמסגרת משלחות הלימוד הממלכתיות, או שהתאמנו באולפן לשפות המפורסם שבקהיר, מועסקים בתרגום ספרי יסוד במדעים השונים משפות אירופה הראשיות. למדיניות החינוך של מוחמד עלי בתחילתה היו איפוא יעדים מוגבלים. היא היתה מכוונת בראש וראשונה להעמיד דור של טכנאים המסוגלים למלא הפקידים מוגדרים למען המדינה, בייחוד בשירות הכוחות המזוינים. מטעם זה דרש מוחמד עלי פיקוח ממשלתי מלא על רשת החינוך ועל בחירת התלמידים המתקבלים לבתי-הספר, שנחשבו מרגע התקבלם כחיילים הנתונים לפיקוח צבאי. החינוך, לדעתו, לא היה אלא אמצעי להשגת מטרה. ואולם למרות כל זאת קיים קשר ישיר בין תוצאותיה של תכנית החינוך של הפאשא והופעת ראשוני האינטלקטואלים המצרים. תכנית החינוך הממלכתי שלו יצרה בסופו של דבר את התנאים שבהם יכלה להתרקם שכבה של אנשי רוח בתקופת שלטונו של הח'דיב איסמאעיל. מומחים זרים אימנו את הצבא והדריכו מצרים במקצועות הטכניים הקשורים בהפעלת התעשיות הממשלתיות ומתקני השרותים הציבוריים. סגל ההוראה בבתי-הספר המקצועיים להנדסה, חקלאות ורפואה נשאר עד שנת 1845 ברובו מורכב מאירופים ויוצאי ארצות הליבנט: גם בתי-הספר המכינים שהקים הפאשא להכשרת מועמדים לחינוך המקצועי המתקדם נשארו במשך שנים רבות תחת השגחתם של אירופים. אבל אם פתיחת בתי-ספר כאלה במצרים (הראשון בהם היה בית-הספר לרפואה שנוסד בשנת 1827) הצריכה מדריכים זרים. הרי גם העלתה את שאלת שפת ההוראה, שאלת התקשורת בין המורים והתלמידים. הואיל ומן הנמנע היה לשלוח את כל התלמידים המצרים לחוץ לארץ ללמוד את השפות הנחוצות, והמדינה אף לא יכלה להמתין שנים אחדות עד שירכשו אותן התלמידים, הומצאה שיטה מורכבת לפתרון הבעיה: קבוצות מתורגמנים תיווכו בין המורים והתלמידים בכל אחד מבתי-הספר המקצועיים. וכדי להכשיר מתרגמים גם לעבודה בכיתות בתי-הספר וגם להכנת ספרי הלימוד הנחוצים לתלמידים, יסד הפאשא בשנת 1835 אולפן לשפות ('מדרסת אל-אלסן'), שבמשך עשרים השנים הבאות השפיע השפעה ישירה יותר מכל מוסד אחר על ענייני החינוך והתרבות במצרים. חניכיו הראשונים של האולפן באו משורות התלמידים והמורים של אל-אזהר ששלטו היטב בלשון הערבית, והם שנעשו ראשוני המתרגמים. אליהם הצטרפו, כמתרגמים למשימות מיוחדות, משכילים שלמדו רפואה, הנדסה, חקלאות ומדע, לאחר שסיימו את חוק לימודיהם במקצועותיהם המיוחדים וגם השתלמו בידיעת השפות הזרות שבהן נכתבו רבים מהספרים המתייחסים למקצועותיהם. קשרי מסחר הדוקים מאז ימי הביניים הביאו לכך שאיטלקים רבים חיו בערי הנמל של מצרים, כמו גם בערים אחרות שבמזרח הקרוב, ואיטלקית היתה, לפי עדותו של יעקוב ארטין פאשא, השפה הזרה הנפוצה ביותר במצרים עד שנת 1.1820 על כן היתה זו השפה הזרה הראשונה שנהגו להורות את פרחי הקצונה בבית-הספר הצבאי של מצודת קהיר שהקים מוחמד עלי. ראשוני התלמידים המצרים שנשלחו לחוץ לארץ על פי תכנית משלחות הלימוד של מוחמד עלי בשנים 1809 ו- 1813 יצאו לערי איטליה - ליבורנו, מילאנו, פלורנץ ורומא - כדי להתאמן שם במקצועות כגון דפוס, חיתוך אותיות ובניין ספינות. עיקר מטרתן של משלחות הלימוד הראשונות בתקופה 1816-1809 היה להכשיר אומנים מצרים במקצוע הדפוס. בית-הדפוס הממלכתי בבולאק הופעל לראשונה בשנת 1822 וספרו הראשון, שיצא מתחת המכבש באותה שנה. היה מילון איטלקי-ערבי שחובר על ידי האב רפאל זאח'ור (Rafael Zakhur). ניכר שיפור הדרגתי בטיב התרגומים שנעשו במצרים בין השנים 1820 ו- 1860. עד שהמצרים נעשו בקיאים די הצורך בידיעתן של שפות אירופיות היתה הקבוצה הראשונה של מתורגמני הממשלה מורכבת בעיקר מנוצרים יוצאי סוריה. נאמר על הסורים הללו, שאף כי ידעו את שפות אירופה. הנה דווקא שליטתם בערבית היתה לקויה, עד כדי כך שעבודתם לא ישרה בעיני בעלי הטעם הספרותי שבין המוסלמים. קבוצה שניה של מתרגמים היתה מורכבת ממצרים שלמדו מקצועות מדעיים וטכניים, או את האומניות הצבאיות: אלה היטיבו להבין את מקצועותיהם המיוחדים, אבל תרגומיהם עדיין היו מסורבלים. רק כשהוכשרו מתרגמים מקצועיים על ידי האולפן לשפות הלכה והשתכללה היכולת להפיק תרגומים משובחים של כתבים אירופים בשטחי השכלה שונים. הצורך לתרגם חומר לימודי למען בתי-הספר המרובים לא רק החיש את הכשרתו של דור מתרגמים מצרים ואת ייסודה של הוצאת ספרים ממשלתית, הוא גם עורר במוחמד עלי ובאותם סטודנטים מצרים שהשתלמו בחוץ לארץ עניין באיסוף ספרים אירופיים, ועניין זה הביא להקמת הספריות הממלכתיות הראשונות במצרים, קטנות ככל שהיו. עות'מאן נור אל-דין, אחד מראשוני הסטודנטים המצרים בצרפת, ליקט והביא עמו בשובו למצרים אוסף הגון של ספרים צרפתים. הוא נצטווה לאחסן אותו בספריה שבארמון איבראהים פאשא ברובע בולאק של קהיר, שאפשר לראותה כספריה הממלכתית הראשונה של ימי מוחמד עלי. בוגוס ביי, השר הארמני ואיש סודו של מוחמד עלי, שעה שערך מסעות באירופה, היה קונה ספרים בשביל ספריות הצבא. כמוהו היה עושה גם הקונסול הצרפתי דרובטי (Drovetti), שהיה מקורב ויועץ למשנה לסולטאן. טוסיצה, אחד מנכבדי העדה היוונית וגם הוא ידיד למשנה לסולטאן, הביא למצרים ספרים מאיזמיר שבתורכיה. שנת 1822 חשובה לא רק מפני שבה החלו להוציא לאור ספרים במצרים. אלא גם בזכות העובדה שבשנה זו הוקמה ועדה האחראית לקביעת תכנית הלימודים לכל בתי-הספר הצבאיים. ועדה זו היתה הגרעין שממנו צמח גוף רחב ומורכב יותר לפיקוח והשגחה על רשת החינוך הממלכתי במדינה. כמו כן קמה ועדה בראשות המלומד הצרפתי ז'ומאר שתפקידה היה לדאוג להשכלתם ורווחתם של המצרים הלומדים בצרפת. אם איטלקית היתה כאמור השפה הזרה הראשונה שזכתה לעמדת השפעה במצרים של מוחמד עלי, ואם משלחות הלימוד הראשונות יצאו דווקא לאיטליה, ניתן לשאול מפני מה נזנחה ההשפעה האיטלקית והומרה בצרפתית בשנת 1830. על יסוד העדויות המצויות אפשר רק לשער מה היו הסיבות לשינוי הזה. בשנת 1825 הגיעו לחצרו של מוחמד עלי, שני אישים צרפתים חשובים. האחד היה קולונל סב שהופקד על אימונו של צבא מודרני מצרי. והשני היה ד"ר קלוט ביי, שחלש על כל התכניות לבריאות הציבור ולשירותי הרפואה, לרבות ייסודו של בית-הספר לרפואה בקהיר בשנת 1827. טבעי היה הדבר ששני אישים בולטים העוסקים בהקמת מוסדות חיוניים כאלה ירכשו מידה של השפעה על המשנה לסולטאן. אבל עובדה יותר משמעותית היא, שלאחר מפלת נפוליאון בשנת 1815 ועד להחזרת המלוכה בצרפת בשנת 1830, היו צרפתים בעלי כישורים שונים - מומחים צבאיים, מורים ובעלי מקצועות אחרים - פנויים ומצויים לרוב, וקל היה למוחמד עלי לגייס מתוכם עובדים לשרותיו הממלכתיים. זאת ועוד: התחרות בין אנגליה וצרפת במזרח הקרוב, שהלכה ונתפתחה בארבעת העשורים הראשונים של המאה התשע-עשרה, גרמה לכך שממשלות צרפתיות בזו אחר זו תקדשנה תשומת-לב מיוחדת ליחסיהן עם הפאשא השולט במצרים.2 בשטחי ההכשרה המקצועית והטכנית העמיקה כל כך לחדור ההשפעה הצרפתית, שהכניס מוחמד עלי בשנות העשרים של המאה התשע עשרה, ואשר נמשכה ללא הפרעה עד 1920, למרות העובדה שבחצרו של איסמאעיל עברה העליונות לאיטלקים אחרי שנת 1860. ולמרות הנהירה ההמונית של איטלקים החל מאותה שנה לתעשית הטכסטיל ולמסחר בו, וכן לשרותים הציבוריים כגון הדואר והטלגרף, ואפילו למרות הכיבוש הבריטי משנת 1882. כובד משקלה של ההשפעה הצרפתית הורגש בדרך כלל כשטח התרבות והיה ניכר בכל השכבות המשכילות של מצרים. השפעה זו נמשכה ונסתייעה בבתי-הספר המיסיונרים הצרפתים במחצית השניה של המאה התשע עשרה. כדוגמה להשפעה הצרפתית אפשר לציין, שבית-הספר המפורסם להנדסה בבולאק הוקם (בשנת 1844) על פי דגם ה'פוליטכניק' הפאריסאי, וכך גם בתי-הספר הטכניים לחימיה תעשייתית (בשנת 1831) ולמינראלוגיה (בשנת 1834). בשנת 1835 כבר היו מצרים שהשתלמו באירופה מלמדים במדרשות המקצועיות של מצרים. הרופאים איבראהים אל-נבראוי ומוחמד אל-שאפי, מראשוני המשתלמים המצרים, הצטיינו בקרב סגל ההוראה של בית-הספר לרפואה, ואחרי שנת 1845 אף תפסו את מקומם של אירופים כמנהלי בית-הספר. המהנדס והמתימטיקאי מוחמד אל-ביומי היה כבר בשנת 1836 דמות בכירה בסגל ההוראה של בית-הספר להנדסה בבולאק. בשנת 1849 נתמנה לכהונת מנהל בית-הספר הזה מהנדס מצרי ידוע אחר שזכה לפרסום גם בשדה החינוך, הלא הוא עלי פאשא מובארכ. כבר צוין לעיל שרבים מתלמידי בתי-הספר המכינים, התיכוניים, הטכניים והמקצועיים, וכן רבים מבין אלה שיצאו לאירופה במשלחות לימוד, באו משורות אל-אזהר. בוגרי אל-אזהר נעשו רופאים טובים, מהנדסים, מתרגמים ורוקחים. במובן ידוע מדברת עובדה זו בשבח פתיחותו של חניך אל-אזהר ללימודים החדשים ובשבח משכילותו היסודית.3 לעומת זאת גרמה עובדה זו כעבור זמן מחלוקת חריפה בין אותם בוגרי אל-אזהר, רוכשי ההשכלה המודרנית באמנויות ובמדעים, שטענו כי יש לתקן את שיטות אל-אזהר ואת תכנית לימודיו, ובין אותם שנשארו נאמנים לשיטות המסורתיות של המכללה. מחלוקת זו, שעיקרה נסב על ענייני חינוך אבל למעשה בהקפה הרחב היא חברתית-מדינית. עתידה היתה להטריד את מנהיגיה של מצרים, את ממשלתה ואת הציבור המצרי במשך שלושה דורות רצופים, ולעורר מזמן לזמן קונפליקטים מדיניים רציניים. אפשר היה לחשוב, כי שקידה עצומה זאת, ששקד השליט המצרי במשך עשרים וחמש שנים רצופות, לטפח בארצו את המדע, הטכנולוגיה והאמנויות של אירופה, תצמיח עילית מנהיגה בעלת אופי אירופי של קבע, חילונית לגמרי בהשקפתה ובלתי-מעוניינת לחלוטין במורשה הערבית-איסלאמית שאליה השתייכה עד כה. אולם עובדה נושאת משמעות היא, שהתהליך דווקא החיה את ההתעניינות בספרותה, תולדותיה ומסורתה של התרבות הערבית-איסלאמית. ממש כשם שעבודתם של שמפוליון ומארייט באגיפטולוגיה והיסטוריה מצרית קדומה עוררה בין המצרים, בהדרגה התעניינות בעברם הרחוק. כן הביא עמו העידן החדש בחינוך עניין מחודש בלימוד שיטתי של ההיסטוריה והספרות האיסלאמיות. בינתיים, באירופה, ובייחוד בצרפת, הלכו לימודי המזרח והאיסלאם והעמיקו ככל שגדלה התעניינותן של המעצמות האירופיות במזרח הקרוב המוסלמי: ועבודתם של המזרחנים החלה להשפיע על המצרים כשם שהשפיעה זו של האגיפטולוגים. שעה שתירגום ספרים משפות אירופה נמשך כסדרו, הלך והתפתח במצרים גם עניין בעריכה ביקורתית והוצאה לאור של ספרות המופת המוסלמית והערבית. אולם לפריחה מלאה הגיע המפעל הזה רק אחרי שנת 1875, כשקמה תנועה רחבה להחייאת השפה והספרות הערבית בהנהגתם של סורים ולבנונים בכל רחבי הליבנט ובמצרים. תוצאת המאמצים המוקדמים האלה בשדה החינוך והתירגום לא היתה דווקא אירופיזציה של מצרים. אלא התגברות ההתעניינות בלימוד שיטתי, בתהליכי החינוך ככלל, ועל הכל בלמדנות לשמה. הם התעמקו במידה שווה בהשכלה אירופית ובלימודים ערביים ואיסלאמיים - לימודי ההיסטוריה והספרות. כך אירע שמצרים התבלטה בעולם הערבי המודרני כמרכזן של הטכנולוגיה המודרנית השאולה מאירופה ושל התרבות הערבית-איסלאמית גם יחד. מבחינת חינוך ויצירת חוג משכילים ואינטלקטואלים במצרים, היה ייסודם של בית-הדפוס הממשלתי ושל בית-הספר לשפות ולתירגום מפעלו החשוב ביותר של מוחמד עלי: ומשפט זה אינו בא לגרוע מחשיבותן של משלחות הלימוד ששיגר לחוץ לארץ. מסתבר שעניינו של מוחמד עלי בבית-הדפוס נבע קודם כל מדאגתו להוציא לאור ולהפיץ ברחבי המדינה את החוקים, התקנות והצווים הממלכתיים. במילים אחרות, היה לו צורך בדפוס לפרסומי הממשלה. עם זאת היה מעוניין בהדפסת ספרי לימוד וספרי עזר לצורכי צבאו ובתי-הספר החדשים. מכונות דפוס ואותיות הכתב הערבי, הלאטיני והיווני הובאו איפוא מאיטליה, ובתחילה גם הנייר ושאר חומרים נחוצים למלאכת הדפוס. כעבור זמן קצר כבר היו מייצרים דיו ונייר במצרים עצמה ופסק הצורך ליבאם. הטכנאים הראשונים להפעלת הדפוס ובתי-החרושת לנייר ולדיו היו סורים, ארמנים ואיטלקים. הפאשא ראה בדפוס אחד הכלים הטובים ביותר להעברת השכלה אירופית למצרים, וכעבור זמן דאג להתקין מפעלי דפוס קטנים בכמה מבתי-הספר הצבאיים. גם מחלקות מינהליות של הממשלה צויידו במתקני הדפסה עצמאיים.4 הוצאת צווי הממשלה, הודעותיה ותקנותיה בדפוס איפשרה יתר סדירות בקשר בין הרשות המרכזית והמחוזות, וייתכן שסייעה לגיבושו של מינהל יעיל יותר. בית-הדפוס הערבי הראשון של אלכסנדריה הוקם במפעל נשק על ידי ניקולא מסאבכי, לאחר שחזר מארבע שנות התמחות בטכניקות הדפוס במילאנו. בית-דפוס זה, 'צאחיב אל-סעאדה', הועבר לאחר זמן לבולאק. במהרה קמו בתי-דפוס בבית-הספר לתותחנות בטורה. בבית-הספר לרפואה באבו-זעבל, בבית-הספר לפרשים בגיזה, ובמצודת קהיר. בשלב זה, ככלל, ראה מוחמד עלי את הדפוס כאחד האמצעים החשובים לחיזוק שלטונו במדינה. בשנת 1827 הופיע לראשונה עלון יומי כתוב תורכית וערבית, שנדפס ב'דפוס המצודה' ונקרא 'יומון הח'דיב'. הוא הופיע במהדורה מצומצמת - אולי לא יותר ממאה עותקים - ונועד להפצה בין פקידי הממשלה הבכירים ומושלי המחוזות. תוכנו הצטמצם בהודעות על החלטות וצווים של השליט והיה כעין דין-וחשבון יומי מלשכתו של הפאשא. בשנה שאחרי כן החל לצאת לאור 'העיתון הרשמי' ('אל- וקאיע אל-מצריה'). עיתון זה מסר דין-וחשבון מפורט יותר על ההחלטות והתקנות ועל האירועים שהתרחשו ברחבי המדינה, והיתה לו תפוצה רחבה יותר. הוא נועד למנויים מקרב פקידי הציבור הבכירים, קציני הצבא וה'מעמד' המשכיל, אבל גם הופץ חינם בין תלמידי בתי-הספר הממלכתיים. גם הוא היה כתוב תורכית וערבית, אך בשונה מה'יומון' לא היה בתחילתו פרסום יומי, ולעתים רחוקות הופיע יותר משלוש פעמים בשבוע. עיתון שלישי ראה אור בצרפתית בשנים 1832 ו- 1833. זה היה Le Moniteur Egyptien שנדפס בדפוס ראס אל-תין באלכסנדריה. הוא נוסד כנראה על ידי אישים מקהילת הזרים של אלכסנדריה ונתמך במקצת על ידי מוחמד עלי, שקיווה להיעזר בביטאון זה בהגנה על מדיניותו לפני קוראים זרים ובדרך זו אולי לנטרל את התקפותיו של כתב העת התורכי Le Moniteur Ottoman שהיה עוין אותו בימים ההם. אך הופעת העתון נפסקה במארס 1834 ולא נתחדשה אלא בימי איסמאעיל בשנת 1874, אולי מתוך נסיונו של איסמאעיל להשיג מטרה דומה ביחס למדיניותו שלו. לאחר הכיבוש הבריטי חודשה שוב הופעתו של Le Moniteur ואז נקרא בשם Le Journal Officiel , ואחרי כן אוחד עם 'אל-וקאיע' הערבי לכתב עת חדש שנקרא 'אל-ג'רידה אל-רסמיה', עיתונה הרשמי של הממשלה. כל שלושת כתבי העת ניסו, כבר בשלב מוקדם זה, להוסיף על מסירת הידיעות הרשמיות גם דיון בענייני ספרות וחינוך במדיה צנועה ביותר.5 בסיועם של מיתקני דפוס והוצאת ספרים רשמית קטנה, נעשה מפעל התרגומים גורם ישיר של השכלה למצרים בשטחים שונים.6 הכובשים הצרפתים בשעתם הנחילו לארץ סדרים אדמיניסטראטיביים כגון רישום לידות ופטירות ואמצעי תברואה בערים, וכעת בא מוחמד עלי ופתח במבצע ממלכתי רב-מידות של תירגום ספרי לימוד ומדריכים על נושאי תברואה ומחלות ילדים משפות אירופה, ובעיקר מצרפתית, והפצתם בציבור. מכל מקום, במשך עת ארוכה היתה תפוקתו של מפעל התרגומים ברובה ספרות מקצועית ברפואה, הנדסה, ומדעים שימושיים אחרים. תופעה מעניינת היא, שהתרגומים והדפוס הביאו להחייאת הלשון הערבית והלימודים הערביים בכלל, ובסופו של דבר להיווצרותה של מסורת ערבית ניאו-קלאסית. למרות העובדה שחצרו של מוחמד עלי היתה דוברת תורכית ועבודת הממשלה התנהלה ברובה בשפה התורכית. מכל מקום, מלאכת התירגום הניבה יבול של מילונים - ערבי-צרפתי, ערבי-איטלקי, וערבי-אנגלי - ושל מינוח מקצועי ערבי, שנועד להקל על הוראת הנושאים המדעיים והטכניים לתלמידים המצרים. יש לציין גם זאת, שנתעורר עניין בשפות אחרות של המזרח כגון פרסית. בסופו של חשבון יצאו הלשון והתרבות הערבית נשכרות מאד ממדיניותו זאת של המשנה לסולטאן, שבתחילתה היתה מוגבלת ביעד ובהיקף ושנמשכה עשרים וחמש שנה. מצד אחד פתח מפעל התרגומים לפני קוראי הערבית יצירות קלאסיות במדעים ובאמנויות של אירופה, ומצד שני נעשתה הוצאת הספרים. בערבית יסוד להישגים חינוכיים, תרבותיים וחברתיים נוספים ולהמשך התמורה במצרים. ברור שבשלב מוקדם זה היה המאמץ המצרי בעניין התירגום וההוצאה לאור מכוון לשדה המדע וההוראה בלבד, ורק לעתים רחוקות הביא בחשבון קוראים מחוץ לבתי-הספר והמדרשות. חינוך ההמונים עדיין היה במידה רבה עניינם של מוסדות אל-אזהר המסורתיים, שהוסיפו לטפח את ערכי החברה והתרבות של האיסלאם. לאמיתו של דבר, רבים מאנשי אל-אזהר הביטו בעין רעה על תכניות החינוך הממלכתיות החדישות, אם גם רבים אחרים. כפי שראיני, פנו אל בתי-הספר הממלכתיים ואל המכללות המקצועיות, ועוד אחרים ביניהם היו מעורבים במישרין במבצע תירגום הספרים האירופיים. מכל מקום, הסתייגותם והתנגדותם למדיניות החינוך הממלכתי לא היה בכוחה לעכב את מערכת החינוך מלגדול ולמלא תפקיד ראשי בהתפתחותה של מצרים המודרנית. מפני הרגלם להשלים עם המציאות ומפני שכוחם אבד להם עוד בראשית תקופת שלטונו של מוחמד עלי, לא היה ביכולתם של נאמני המסורת לשכנע את הפאשא, או את הנמרצים שבין יורשיו, לנטוש את התכנית החדשנית ולתמוך במקום זאת במוסדות המסורתיים של אל-אזהר. התמיכה שתמך מוחמד עלי במפעלי התירגום וההוצאה לאור הראשונים איפשרה לדור חדש של אינטלקטואלים לקחת את מקום השייח'ים מאל-אזהר בהנהגת ענייני החינוך והתרבות של מצרים המודרנית. לקבוצה חדשה זו של מצרים, שהתאמנה בשפותיה ובמדעיה של אירופה על חשבונו של השליט במישרין, נועד התפקיד להפיץ את ההשכלה החדשה ואת האמונה בתועלתה במיגזר רחב יותר של האוכלוסיה. במעשיה של קבוצה זו תיבחן השפעת מדיניותו של מוחמד עלי על החברה המצרית, שכן פירותיה הראשונים של המדיניות נראו במחצית השניה של המאה התשע עשרה, החל מתקופת שלטונו של הח'דיב איסמאעיל, כלומר בין השנים 1860 ו- 1880 בקירוב. אינטלקטואלים ראשונים אלה קמו מבין פקידיו-נאמניו של שליט המדינה, שעליהם הטיל תפקידים מסוימים בשטחי ההוראה, התירגום והשרותים הטכניים.7 הערות: 1. ראה ספרו : Artin Pasha, Considerations sur I' instruction publique en Egypte, Caire 1890, p. 69
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
