חג הפסחא הוא החג המרכזי של הנוצרים. הוא חל תמיד ביום ראשון ולפי המסורת הוא קשור בצליבתו, בעלייתו לשמיים ובתחייתו של ישו. הפסחא נחגג בעבר בסמוך לחג הפסח היהודי, אך במאה ה-4 לספירה הופרד מועד החג הנוצרי מן החג היהודי. תאריך החג משתנה משנה לשנה והוא נקבע ליום ראשון שאחרי הירח המלא של חודש האביב. לפיכך, חג הפסחא יתקיים ביום ראשון בין ה - 22 במרץ ל - 25 באפריל. הכנסייה המזרחית-אורתודוקסית מציינת את החג לפי חישוב שונה וייתכן הבדל של עד חמישה שבועות ביום החג .

חג הפסחא אמנם נחוג יום אחד אך קודמת לו תקופה ממושכת של הכנה המבוססת על המסורת והאמונה הנוצרית. ביום רביעי ,שישה שבועות לפני הפסחא מצוין "יום רביעי של האפר". ביום זה מתחילה תקופה של 40 ימים, מלבד ימי ראשון בשבוע, לזכר הצום אותו צם ישו במדבר. התקופה מתאפיינת בתפילות רבות של חזרה בתשובה לקראת היום החשוב ביותר – יום א' של הפסחא. בכנסיה המזרחית נמשכת אותה תקופה שמונה שבועות. התקופה כולה מסתיימת ב"יום שישי הטוב", יום שישי שלפני יום ראשון של הפסחא. השבוע הקדוש, שהוא השבוע האחרון של תקופת התשובה מתחיל ב"יום ראשון של הדקלים" שבוע לפני הפסחא. זהו היום בו חזר ישו לירושלים, והתקבל בברכה בענפי דקלים לרגליו. "יום חמישי הקדוש" באותו שבוע מציין את "הסעודה האחרונה" המזוהה עם ארוחת ליל-הסדר של חג הפסח. זו הייתה הסעודה האחרונה לפני הצליבה, שהתקיימה ביום שישי. ביום ראשון לאחר מכן, קם ישו לתחייה וביום זה מציינים הנוצרים את חג הפסחא.

חג הפסחא חל בעונת האביב, וכמו בחגים נוצריים אחרים גם בחג הזה ניתן למצוא מנהגים שהמקור שלהם עתיק וקודם בהרבה לתקופת הנצרות. למשל, המסורת המזהה את הארנב עם החג, קשורה לעובדה שהארנב מסמל פוריות, הביצים המצוירות והמקושטות בצבעים רבים מסמלות גם הן פוריות והעיטורים הצבעוניים את אור השמש האביבי שהגיע אחרי החורף.