התנגדות פעילה או מתוכננת לנאצים ולעוזריהם מצד יהודים, יחידים או קבוצות. בשלטון הנאצים, שבו היו היהודים נתונים לתהליך של דהומניזציה שסופו רציחתם, נחשבת תכופות כול פעולה נגד התהליך ההוא לפעולת התנגדות. בתגובה למערכת הנאצית לבשה התנגדות היהודים צורות שונות ופעלה במישורים שונים.

התנגדות מאורגנת חמושה נחשבת לשיאה של ההתנגדות לנאצים. מאז תום מלחמת-העולם השנייה תועדו מקרים רבים של מאבק חמוש של היהודים עם הנאצים ברחבי אירופה, והנודע בהם הוא מרד גטו ורשה באביב 1943. למעשה הסתיימו כול נסיונותיהם של לוחמים יהודים להתייצב מול הנאצים במפלה. למרות זאת פשטה הדעה כאילו לו היו יהודים רבים יותר לוחמים בנאצים היה מספר היהודים ששרדו גדול יותר. רוב החוקרים הגיעו לכלל מסקנה, שבדרך-כלל לא סברו רוב הלוחמים היהודים עצמם שהתנגדות חמושה היא הדרך להצלת מספר ניכר של יהודים ממוות בידי הנאצים ועושי דברם. יהודים לחמו בנאצים מסיבות שונות, כגון מתוך רצון לנקום את רציחתם של יהודים אחרים וכגון מתוך רצון שהדורות הבאים ידעו שיהודים לחמו בנאצים בנשק בידם למען כבוד עם ישראל. ואולם, בקרב הפרטיזנים היו הלחימה וההישרדות כרוכות זו בזו : נוסף על היחידות הלוחמות של הפרטיזנים קמו במקומות רבים מחנות משפחה ליהודים שהגיעו אל הפרטיזנים ושלא היו כשירים ללחימה, והלוחמים הגנו על מחנות המשפחה הללו. גם במרד הסלובקי הלאומי היתה ההצלה גורם חשוב, והלוחמים היהודים קיוו כי שארית יהודי סלובקיה יינצלו על-ידי סילוקה של הממשלה הפרו-נאצית מן השלטון בסלובקיה.

בכמה מחנות, ובמיוחד בסוביבור, בטרבלינקה ובבירקנאו (ראה אושויץ) מרדו אנשי הזונדרקומנדו היהודים. כול המרידות הללו דוכאו באכזריות בידי סגל המחנה. בבירקנאו נרצחו כול המורדים, אך בסוביבור ובטרבלינקה הצליח מספר קטן מהם להימלט בעת ההתכתשות. המרידות שיזמו היהודים היו ההתנגדויות החמושות היחידות נגד הנאצים במחנות הריכוז וההשמדה.

ברוב ארצות מערב אירופה ומזרחה התמקדה תגובת היהודים לנאצים בהצלה, וההתנגדות החמושה של יהודים היתה בעיקרה תופעה שולית. דבר זה נכון במיוחד באשר לבלגיה, לגרמניה, להולנד ולהונגריה. בצרפת השתתפו יהודים בצידן של פעולות הצלה במידה ניכרת בהתנגדות החמושה לנאצים. בקיץ ובסתיו 1942 התגבשה המחתרת היהודית, הכוחות המאוחדים של היהודים הקימו את ה'צבא היהודי' והוא השתתף במיבצעים רבים. פעילותיו כללו נקמה בבוגדים, התקפות על מטוסי הגרמנים, כלי רכבם ורכבותיהם, וחבלה בבתי-חרושת שייצרו למאמץ המלחמה של מדינות ה'ציר'.

באלג'יריה אירגנו צעירים יהודים קבוצת הגנה במסווה של מועדון ספורט. הם ויהודים אחרים מילאו תפקיד מפתח בסיוע לכוחות בעלות-הברית שבנובמבר 1942 נחתו בצפון אפריקה, בעיקר על-ידי השתלטות על עמדות חשובות בערים.

ביסודה של התנגדות היהודים לנאצים בגטאות שבמזרח אירופה עמד המאבק לקיום פיסי. תגובת היהודים על הצעדים הדרקוניים של הנאצים בכלכלה ובחברה, שהקשו מאוד את קיום היהודים, היתה עקיפת הצעדים הללו. הברחת מזון, בגדים, תרופות ומצרכים אחרים איפשרה ליהודים להתקיים, למיצער לזמן מה. יהודים בגטאות, ביחידות עבודת כפייה ופעמים אף במחנות הנאצים, סחרו עם לא יהודים כול אימת שיכלו לעשות זאת. בדרך זו הוקמה תכופות כלכלת-נגד מחתרתית פעילה ותוססת.

חשיבות רבה נודעה גם להתנגדות הרוחנית, הקרויה קדוש החיים. לפני פרוץ מלחמת-העולס השנייה היו ההתנגדות הרוחנית והמאמצים לקידום ההגירה מוקד תגובתם של היהודים ברייך השלישי. אחרי פרוץ המלחמה הגיבו היהודים על הדרדרות מצבם ועל הדהומניזציה שלהם, בעיקר בגטאות במזרח ובמחנות הנאצים, בהתנגדות רוחנית. הקמת בתי- ספר יהודיים, תיאטרונים, תזמורות וכדומה, סייעה ליהודים לשמור על כבוד האדם שלהם למרות הדיכוי מידי הנאצים. בוילנה, למשל, היו הישגי היהודים בתחום התרבות יוצאים מן הכלל. גם שמירת מצוות למרות החוקים והצווים שאסרו לקיימן היתה ביטוי חשוב לקידוש החיים בגטאות ובמחנות, וכמותה היו גם הפגישות המחתרתיות של קבוצות נוער ציוניות, של קומוניסטים ואחרים. במישור האישי הרי כפי שציין פרימו לוי בספרו :

אף בעצם השמירה על נקיון האדם במקום כאושוויץ היה משום שמירה על כבוד האדם ועל רוחו, ותכופות סייעה השמירה עליהם לשמור על רצון החיים של האסיר במחנה - דבר שהוא חשוב ביותר להישרדותו.

בגטאות רבים, במיוחד בגטו ורשה ובגטו קרקוב, נדפסו והופצו עיתוני מחתרת יהודיים ומילאו תפקידים רבים. בעיתונים היה מידע על אירועים וניתוחם, והם חיזקו את רוח היהודים בשירים, בספרות בדיונית ובבדיחות, ולבסוף קראו להם לפעול מתוך התנגדות חמושה.

צורות אחרות של התנגדות קשורות בפעולות הצלה, במיוחד הצלה ביוזמת יהודים או הצלה בשיתוף-פעולה עם לא- יהודים. יחידים וקבוצות ניסו בצורה מאורגנת ובצורה ספונטנית לברוח מפני הנאצים, חצו גבולות למדינות בטוחות יותר, הסתתרו אצל לא-יהודים, הסתתרו בהשתמשם בתעודות מזוייפות או שפשוט הסתתרו באשר יכלו. כ - 350,000 יהודים נמלטו לשטחי הסובייטים מפני כוחות הגרמנים המתקדמים, רבבות יהודים נמלטו מגטו ורשה ל'צד הארי' של העיר, והצטרפו לרבבות היהודים האחרים שהסתתרו ברחבי פולין, מאות אלפי יהודים נסו מן השטחים שכבשו הגרמנים בברית-המועצות אל חלקיה הפנימיים של הארץ, שלא נכבשו בידי הגרמנים, אלפי יהודים נמלטו מסלובקיה להונגריה עם התחלת הגירושים מסלובקיה, ואלפי יהודים נמלטו מהונגריה אחרי כיבושה בידי הגרמנים במרס 1944, בעיקר לרומניה. כול אווירת ההצלה ששררה בבודפשט אחרי השתלטות 'צלב החץ' ב - 15 באוקטובר 1944, ושבה היה תפקיד חשוב ליסודות מסויימים בציבור היהודי, היתה גם היא צורה מסויימת של התנגדות לנאצים ולמדיניותם. גם הצלת ילדים מצרפת ומבלגיה והברחת יהודים מצרפת לספרד ולשווייץ וכן מאיטליה לשווייץ – כול הפעולות הללו אפשר לכלול אותן במסגרת התנגדות ובמסגרת הצלה כאחת.

גם באי מילוי דרישות מסויימות של הנאצים מצד יחידים אפשר לראות התנגדות. הנאצים היו עלולים להגיב על כך בצורה האלימה ביותר שאפשר להעלותה בדמיון. מנהיגים יהודים רבים שסירבו למלא את הוראות הנאצים שילמו על כך בחייהם. כך, למשל, אסרו הנאצים את היושב-ראש הראשון של היודנרט בלבוב, דוקטור יוסף פרנס, ורצחוהו על שסירב למסור יהודים לעבודת כפייה. משה יפה, ראש היודנרט האחרון במינסק, קיבל מהנאצים הוראה להרגיע את היהודים שריכזו בעת אקציה בסוף יולי 1943. במקום להרגיעם אמר יפה ליהודים שכונסו במקום לברוח בניסיון למלט את נפשם. מיד אחר-כך רצחו הנאצים את יפה. מדווח על מקרים שבהם קיללו יהודים יחידים את רודפיהם, ירקו בהם או תקפום בידיהם הבלתי חמושות משהתברר להם שעומדים לגרשם או להוציאם להורג. ברוב המקרים הגיבו הנאצים מיד ברציחת ה'עבריין' היהודי.

מאז מלחמת-העולם השנייה הצטברו תיאורים ומסמכים רבים על התנגדות היהודים במלחמה, אך עד כה לא הושלמה הערכת החומר שהצטבר. ואולם, מן החומר הרב שהערכתו הושלמה ברור שתגובות היהודים לנאצים היו מגוונות מאוד והושפעו ממספר רב של גורמים ומניעים.

קראו עוד:
התנגדות חמושה בגטאות ובמחנות