הלל ושמאי הם שניים מחכמי המשנה, התנאים, שחיו ופעלו במאה ה- 1 לפני הספירה.
הלל עלה לירושלים מבבל והקים שם בית מדרש בעל אופי חדש ופתוח.
שמאי, שהיה מתנגדו של הלל, יצא כנגד שיטת הלימוד בבית המדרש של הלל ופתח בית מדרש משלו. וכך התפתחו שתי השיטות - בית הלל ובית שמאי.