חיו במאה ה- 2-1 לספירה והיו תלמידיו ותלמידי תלמידיו של ישו. היהודים-הנוצרים ראו את עצמם יהודים לכל דבר, וכך אף התייחסו אליהם - למרות ההסתייגות שהם עוררו בציבור היהודי.

הקהילה הראשונה של יהודים-נוצרים קמה בירושלים לאחר מות ישו, והיא התפתחה מקבוצה קטנה מאוד לקהילה גדלה והולכת. הטקסים העיקריים של קהילה זו היו הטבילה למטרות טוהרה והסעודה המשותפת. מבחינה חברתית הייתה הקהילה של היהודים-הנוצרים מבוססת על עקרונות שיתופיים: בני הקהילה ויתרו על כספם ורכושם הפרטי, והעבירו אותם לרשות כלל בני הקהילה. המפנה ביחס הקהילה היהודית ליהודים-הנוצרים חל בעקבות פעילותו של פאולוס מטרסוס (שאול התרסי), שהפך את הנצרות מאמונה של כת יהודית לדת חדשה לגמרי. פאולוס הטיף לביטול כל המצוות ולאמונה בישו לא רק כמשיח, אלא גם כבנו של אלוהים. זאת ועוד: הדת החדשה ראתה עצמה כדת ישראל האמיתית, שבאה להחליף את הדת היהודית. פאולוס פעל מחוץ לארץ ישראל, אבל פעילותו הביאה לשינוי מהותי ביחס של יהודי ארץ ישראל אל היהודים-הנוצרים. המבלך המאה ה- 2 לספירה הרחיקו מן הקהילה היהודית את אלו שנחשדו בשייכות לקהילת היהודים-הנוצרים, וכללו אותם בכינוי הגנאי "מינים".