פאריס, 22 בדצמבר [1894]*

הסרן דרייפוס הובל היום בבוקר בשעה 7, כמו בימים הקודמים, מעבר לרחוב, מבית הכלא אל בניין בית-המשפט. הוא היה לבוש בגדים אזרחיים. את המדים הוא לובש תמיד רק בחדר-השמירה. בשעה אחת מתחילה ישיבת בית-המשפט. האולם סגור גם מעכשיו בצורה קפדנית כמו לפני-כן, אפילו אל תוך החצר לא הורשה איש להכנס. מפקד משטרת פאריס, לאפין, נוכח שוב. תיכף עם פתיחת הישיבה נטל הסניגור דאמאנז' את רשות הדבור; הוא דיבר עד שעה שלוש וביקש אחר-כך הפסקת התאוששות קצרה.

שעה שמונה בערב. המון גדול תפס בשעות הערב את סביבת הבניין של בית-המשפט הצבאי. לפני השעה שש אסור היה אפילו עם כרטיס כניסה להתקרב אל השער. בשעה שש סוף-סוף הגיע הסניגור דאמאנז' אל סיום נאום-ההגנה שלו; בית-המשפט הצבאי התכנס להתייעצות. הקהל הורשה להיכנס אל האולם, האנשים הסתערו פנימה תוך התדחקות ועמדו אחר-כך שעה תמימה בציפייה דרוכה. בשעה שבע הופיע בית-המשפט תוך השמעת הפקודה : "גארד א וו"¹. השתרר שקט מוחלט, בקול חזק מכריז אלוף-המשנה מוראל: בית-המשפט הצבאי מצא אשם את דרייפוס פה אחד. (קריאת אה עוברת בקהל.) אלוף-המשנה מוראל מכריז בהמשך דבריו, כי דרייפוס נידון למאסר עולם עם הגלייה ולשלילת דרגתו הצבאית. ברגע זה קרא מישהו באולם: "ויו לא פאטרי!"² אבל אחדים התחילו תיכף להידחק החוצה, כדי להפיץ בעיר, מהר עד כמה שאפשר, את הידיעה הסנסאציונית.

שעה תשע. בזמן שבית-המשפט הצבאי התכנס להתייעצות הורד דרייפוס במדרגות אל חדר השמירה, שאותו לא עזב עוד, הואיל ולפי תקנות המשפט הצבאי אין מתירים לנאשם להיות נוכח בהקראת פסק-הדין. את פסק-הדין מודיעים לו מאוחר יותר. לפי זה מונעים מן החייל שהורשע את האפשרות להעליב את בית-המשפט הצבאי. אב-בית-הדין אלוף-המשנה מוראל אמר בפירוש: שאלה אחת הוצגה לפני בית-המשפט הצבאי: האם הסרן דרייפוס אשם בכך, שמסר בשנת 1894 בפאריס, למעצמה זרה או לנציגיה, מיסמכים הקשורים להגנת הארץ, ואם על-ידי כך הוא ביצע מעשים, או היה בקשר עם המעצמה הזרה הנ"ל, בכוונה להניע אותה לבצע מעשים עוינים, או לספק לה את האמצעים הדרושים למטרה הזאת? על השאלה הזאת השיבו פה אחד: "כן". רגעים אחדים לאחר-מכן ניגש התובע-הצבאי בריסא אל חצר הארמון. דרייפוס הובא על-ידי המשמר, עמד באור פנסי-זכוכית אחדים ושמע את קריאת פסק-הדין. אחרי שקרא המזכיר את פסק-הדין, אמר בריסא אל דרייפוס: "יש לך 24 שעות שהות להגשת העירעור". דרייפוס הגיש את העירעור על פסק-הדין. בינתיים גדל ההמון לפני בניין בית-המשפט לאלפים; מסתערים בשאלות על אלה היוצאים מן הבניין. בעיר מתפשטת הידיעה במהירות בזק. בשעה 8.30 כבר יצאו ההוצאות המיוחדות של העיתונים. הכול חוטפים את העיתונים, שבינתיים הם מודיעים רק בקיצור על פסק-הדין.

10.30 בלילה. דרייפוס בכה בזמן קריאת פסק-הדין. הבולאנז'יסט גוטיא דא קלאני יגיש ביום שני שאילתה על פרשת דרייפוס, צירים אחרים רוצים להציע שוב פסק-דין-מוות למקרי-בגידה כגון אלה.