התל הארכיאולוגי הוא שטח מוגבה מעל פני הקרקע, כמין גבעה של אבנים ואדמה שנוצרה לא באופן טבעי אלא על ידי בני אדם. במקומו של התל בדרך כלל היה מקום ישוב במשך דורות רבים. התל נוצר בעקבות תהליך של חורבן הישוב ובנייתו מחדש במשך כמה דורות: הישוב המקורי שהיה במקום התל חרב בתקופה מסוימת הבתים שהיו בו הפכו לגלי אבנים ובתוכם נלכדו חפצים שונים של תושבי הבתים, ופריטים הקשורים לנסיבות החורבן – עדויות למלחמה וכדומה. לאחר מספר שנים מתיישבים במקום אנשים חדשים, הם אינם מפנים את הריסות היישוב הקודם כפי שמקובל כיום , אלא בונים עליהן את הישוב החדש. לאחר תקופת זמן נהרס גם הישוב החדש והופך לגל אבנים , ושוב לאחר מספר שנים מוקם באתר יישוב חדש. תהליך כזה החוזר על עצמו במשך מאות שנים גורם לכך שגלי האבנים נערמים זה על גבי זה. ויוצרים במשך הזמן מעין גבעה. אם נחפור במקום נוכל לקבל מידע רב על הגילגולים שעבר: ככל שנעמיק לחפור נתוודע לשכבות נוספות מתקופות קדומות יותר. בדרך כלל בין שכבה לשכבה נמצא שכבה שבה יהיה ביטוי לנסיבות בו נהרסה השכבה הקודמת – סימנים של שריפה , חיצים, חפצים שהושארו במפוזר בעקבות בריחה וכדומה. אם החפירה תתבצע בזהירות ועל פי שיטות מחקר הולמות נוכל להבחין בין השכבות השונות ולעמוד על המאפיין של שכבה. ברוב המקרים ארכיאולוגים מקפידים שלא לחפור את התל בשלמותו , אלא מסתפקים בחתכים חלקיים. זאת כדי להשאיר חלקים לא חפורים לארכיאולוגים בעתיד שיתבססו יש לקוות על טכנולוגיות מתקדמות יותר ועל ידיעות מפורטות יותר.