תנועה דתית עממית אשר קמה במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-18.

מייסדה היה ר' ישראל בעל שם טוב (1698-1760), הידוע בכינויו הבֶּעשְ"ט. החסידות העמידה במרכז הפולחן הדתי את התפילה, שבאמצעותה החסיד יכול להגיע לקירבה אל האל ולדבקות בו. עקרון נוסף של החסידות הוא שיש לעבוד את ה' בשמחה ולא בעצב.
החסידים האמינו בצדיק העומד בראש העדה החסידית והיו נוהרים אל חצרו כדי לשמוע דברי תורה ולקבל את עצתו. סביב הצדיק התפתחו חצרות של מאמינים שטיפחו רוח קהילתית ואחדות.

למידע נוסף:
תנועת החסידות
הבעל שם טוב (הבעש"ט)