פקודה שפרסם הצאר ניקולאי הראשון בשנת 1827, המחייבת את הצעירים היהודים להתגייס לצבא.

הפקודה אוסרת על היהודים להמיר את שירותם הצבאי בכופר כספי כפי שהיה אפשרי לפני פרסום הצו. השירות הצבאי ברוסיה נמשך 25 שנה, אולם על היהודים נכפו יותר שנות שירות צבאי, ואפשר היה לגייסם החל מגיל 12 כדי להכשירם לשירות מגיל צעיר. הילדים שגויסו רוכזו במחנות צבא מיוחדים, ושם, באימונים קשים ובמשמעת נוקשה, הוכשרו לחיי הצבא. הצאר גם קיווה שניתוק הילדים ממשפחותיהם מגיל צעיר יזרז את התנצרותם והיטמעותם בחברה הרוסית.