"הפקודה המחפירה" הוא כינוי שנתנו היהודים לפקודה שפרסם נפוליאון בונפרטה בשנת 1808, פקודה שהטילה עליהם הגבלות וצמצמה את זכויות החירות והשוויון שהעניקה להם האסיפה הלאומית בצרפת ב-1791.
בפקודה נקבע כי יהודי הרוצה לעסוק במסחר נדרש להוציא רשיון שתוקפו שנה בלבד. כמו כן נקבע בפקודה כי היהודים חייבים לשרת בעצמם בצבא ואינם רשאים לשלוח מחליף במקומם, כפי שהיה נהוג עד אז. גם מקומות המגורים של היהודים הוגבלו. תוקפה של הפקודה נקבע לעשר שנים.