תולדוט אתר ההיסטוריה - כתבי הקודש באסלאם

לאסלאם ספר קדוש אחד - הקֻראן, ושישה ספרי חָדית’ - אוספים של אימרות העוסקות באורח חייו, מנהגיו ואמירותיו של הנביא מֻחמד, המהווים מופת לחיקוי לציבור המאמינים המוסלמים.

הקֻראן

הקֻראן הוא הספר הקדוש למוסלמים. על-פי המסורת, נמסר נוסח הקֻראן בחלקים לנביא מחמד על-ידי המלאך גבריאל, בהתגלויות שנמשכו כ- 20 שנה. מֻחמד העביר את נוסח ההתגלויות לחסידיו, ואלה העבירו אותן הלאה בעל-פה. הקֻראן נערך והועלה על הכתב בזמנו של החָ'ליפַה השלישי, עֻת'מָאן בִּן עָפָאן, בשנת 651 לספירה - כלומר, כ- 20 שנה לאחר מות הנביא.

הידעת?
הקֻראן הוא החיבור הראשון שהועלה על הכתב בשפה הערבית. השירה הערבית הקדומה, שתיארה את חיי השבטים הבדווים מאות שנים לפני הופעת האסלאם, נשמרה במשך דורות בעל-פה. היא נאספה והועלתה על הכתב רק במאה השמינית לספירה, לאחר עריכת הקֻראן והעלאתו על הכתב.

הקֻראן מורכב מ-114 סורות (פרקים); כל סורה קרויה בשם אשר נקבע בהתאם לתוכן הדברים בסורה. כל הסורות, פרט לסורת התשובה-9, פותחות במילים "בשם אלוהים הרחום והחנון".

הסורה הראשונה, הפותחת את הקֻראן, נקראת סורת אָלְפָאתִחַה. היא נקראת גם סורת אָלחַמדֻ - כלומר, סורת השבח, משום שהפסוק הראשון בה פותח במתן שבח לאלוהים:

"בשם האלוהים הרחמן והרחום, השבח לאלוהים ריבון העולמים".

חלקים מן הקֻראן פונים לקורא ולשומע בגוף שני ובציווי ועוסקים בחובה להאמין באל אחד ולבקש את חסותו ואת חסדו. לדוגמה, בסורת הדבורה 16, פסוקים 51- 52 נאמר:

"51 אלוהים אמר, אל תקחו לכם שני אלים. יש רק אל אחד, ורק אותי היו יראים. 52 לו כל אשר בשמים ובארץ , והדת היא רק לשמו לעולם. התתייראו מפני אחרים זולת אלוהים".

כמו כן, הקֻראן משובץ בבקשות חוזרות ונשנות של האדם לאלוהים שינחה את חייו באופן הנכון:

"5 אותך נעבוד ולישועתך נקווה. 6 נחנו באורח מישרים." (סורת אָלְפָאתִחַה 1, פסוקים 6-5)

בקֻראן אף חוזרת ומופיעה אזהרה לאדם, שאם לא יקיים את מצוות האל האחד – ייענש.
להלן שתי דוגמאות:

"36 הכופרים, גם אם יציעו ארץ ומלואה ואף כפליים למען יפדו עצמם מן העונש ביום תחיית המתים, לא יקבלו זאת מהם, ונועד להם עונש כבד.37 ירצו לצאת מן האש, אך ממנה לעולם לא יצאו, ונועד להם עונש לעולמי עולמים." (סורת השולחן הערוך 5, פסוקים 37-36)

"167 יש העושים להם מתחרים לצד אלוהים, ואותם יאהבו כאהוב את אלוהים. ואולם המאמינים עולים עליהם באהבתם לאלוהים. לו רק יראו בני העוולה, כאשר יוכלו לראות את העונש, כי הכוח כולו בידי אלוהים, וכי אלוהים מעניש קשות. 166 אז ינערו המנהיגים את חוצנם מן המונהגים ויחזו בעונש וינותקו קשריהם אלה עם אלה. 167 המונהגים יגידו, לו ניתן לנו לשוב, כי אז היינו מנערים את חוצננו מהם כשם שהתנערו מאתנו. כך יראה להם אלוהים את מעשיהם למען יתחרטו עליהם, ולעולם לא ייצאו מן האש." (סורת הפרה 2, פסוקים 167-165)

האסלאם רואה את תכלית חייו של האדם בעבודת אלוהים, המתבטאת בקיום מצוות וחוקים. הקֻראן עוסק, לפיכך, בחוקים ובמצוות - לדוגמה, הוא מונה מאכלים האסורים על המוסלמי:

"172 הוי המאמינים, אִכלו מן הדברים הטובים אשר שלחנו לפרנסתכם והודו לאלוהים, אם עובדים אתם לו. 173 הוא אסר עליכם רק נבלות ודם ובשר חזיר וכל אשר הוקרב לכבוד אחרים זולת אלוהים. רק הנאלץ, האוכל בלא חמדה ובלא להפריז, לא יאשם, כי אלוהים סלוח ורחום." (סורת הפרה-2, פסוקים 173-172)

כן עוסק הקֻראן בחוקי ירושה - לדוגמה, הוא מפרט את אופן החלוקה של רכוש ההורים בין ילדיהם:

"11 אלוהים מצווה כי כך תנהגו בילדיכם: לבן חלק כחלקן של שתי בנות, ואם רק בנות הן – יותר משתיים- להן שני שלישים בעיזבון. ואם יחידה היא לה, המחצית...." (סורת הנשים-4, פסוק 11)

הקֻראן מכיל גם חלקים סיפוריים, העוסקים בחייהם של נביאים שקדמו למחמד בשלשלת הנבואה - כלומר, הפיצו לפניו את בשורת האמונה באל אחד. בין נביאים אלה ניתן למנות את נוח, אבראהים (אברהם), אסמעאיל (ישמעאל), אסחאק (יצחק), יעקוב, יוסף, מוסא (משה), דאוד (דוד), שלמה, עיסא (כלומר ישוע), יונה ועוד.

בסיפורי הנביאים מודגשים הקשיים שהנביאים נתקלו בהם במהלך הפצת הבשורה המונותיאיסטית: עמידה מול התנגדות עובדי האלילים, שליטיהם ובני משפחות הנביאים, לעתים עד כדי איום במוות; התמודדות עם קנאתם של בני משפחה; הקושי להטמיע את האמונה באל אחד בקרב הציבור ועוד.

פרשני הקֻראן רואים בסיפורי הנביאים, שנמסרו כאמור, לנביא מחמד בהתגלויות, ניסיון אלוהי לחזק את רוחו. הידיעה שקודמיו הצליחו להגשים את ייעודם למרות הסבל והקשיים אמורה הייתה להפיח בו תקווה ולעודדו.

כך, לדוגמה, נאמר על נוח:

"76ו אשר לנח, הוא קרא (אל אלוהיו) לפני כן, ואנו נעתרנו לו ומילטנו אותו ואת בני ביתו מן המצוקה הגדולה. 77 חשנו לעזרתו כנגד האנשים אשר הכחישו את אותותינו. הם היו אנשי רשע, על כן הטבענום כולם." (סורת הנביאים 21, פסוקים 77-76)

ליוסף מוקדשת בקֻראן סורה שלמה. הסורה מספרת, שאֶחיו של יוסף קינאו בו והשליכו אותו לבור כדי להמית אותו. הוא הוצא מן הבור על-ידי סוחרים שעברו במקום, ואלה הביאו אותו למצרים ומכרו אותו לפוֹטיפר, השר של מלך מצרים, פרעה. בעקבות יכולתו לפתור חלומות הובא אל המלך ופתר את חלומותיו, וכתוצאה מכך, הפקיד המלך בידיו את אוצר המדינה.

"8 הם אמרו, הן יוסף ואחיו אהובים על אבינו יותר מאתנו, אף כי אנו הרבים והחזקים. 9 הרגו את יוסף או השליכוהו אי- שם בארץ, למען יסב אביכם את פניו אליכם לבדכם. אחריו תצלח דרככם. 10 אז אמר אחד מהם, אל תהרגו את יוסף כי אם השליכוהו אל מחשכי הבור למען תאספהו אחת השיירות, אם יש בדעתכם לעשות כן." (סורת יוסף-12, פסוקים 10-8)

גם בדמותו של מוסא (משה) עוסק הקֻראן בהרחבה. תולדות חייו, מלידתו ועד מותו, מתוארים בסורות רבות. הקֻראן מספר שבינקותו הושם משה בתיבה בנהר, כדי להצילו מגזירת פרעה, שציווה להרוג את כל הבנים שנולדים לבני ישראל:

"37 חוננו אותך פעם נוספת בחסדנו, 38 כאשר הורינו לאמך כדבר הזה: 39 הניחיהו בתיבה והשליכיהו לים, והם יטילנו לחוף, למען ייקחנו אויבי ואויביו. נסכתי בבריות אהבה אליך מאתי, למען תגודל תחת עיני הפקוחה. 40 אחותך הלכה ואמרה, הבה ואראה לכם בני משפחה אשר יהיו לו אומנים. כך השיבונו אותך אל אמך, למען תרווה נחת ולא תתעצב אל לבה... ." (סורת ט.ה-20, פסוקים 40-37)

גם מאבקו של מוסא להוציא את בני ישראל ממצרים מתואר בקֻראן, וכן קשייו בהנהגת בני ישראל במדבר.

ספרות החדית’ - הסֻנה ("המנהג הקדוש")

הסֻנה היא אוסף האמונות והחובות הדתיות המוטלות על המוסלמי, בנוסף לאלה שחויב בהן בקֻראן. אוסף זה של אמונות וחובות מבוסס על אמירותיו של הנביא מחמד או של הצחאבה - קבוצת חבריו, שהיו מאמיניו הראשונים. האמירות מתייחסות למעשים שעשה הנביא, לדברים שאמר, או להבעת הסכמה שלו למעשים שעשו אנשים אחרים. כל אמירה של הנביא, או של הצָחַאבַּה (חברי הנביא) נקראת חָדִית’ (כלומר, "שיחה").

בדורות הראשונים לקיומה של דת האסלאם הועברו החָדית’ים בעל-פה. מאוחר יותר, הם קובצו בשישה ספרים שכתבו מחברים שונים. ששת הקבצים נקראים "אָלכֻּתֻבּ אָלסִתָה" ("ששת הספרים"). אחד מהם, "אָלְגָ'אמִע אָלצַחִיח" ("הדרך הנכונה") מאת אָלבֻחארִי, שנכתב במאה התשיעית לספירה, נחשב לשני בקדושתו לקֻראן.

כל חָדית’ מורכב משני חלקים: החלק הראשון הוא ה"אִסנאד" ("סימוכין") - כלומר, פירוט שלשלת מוסריו של החָדית’ מאז נמסר מפי הנביא עצמו, או מפי אחד מחבריו. שלשלת המוסרים מפורטת באִסנאד מן המוסר המאוחר ביותר למוקדם. חלקו השני של החָדית’ נקרא "מָתן" ("גוף"), והוא תוכן המסורת.

החָדית’ שלפניכם מכיל אִסְנָאד ומתן, ועוסק בחמש המצוות החשובות ביותר באסלאם:

"סיפר לנו עֻביד אללה בִּן מוסא: סיפר לנו חָנצַ'לַה בן אבו סֻפיְאַן מפי עִכְּרִמָה בן חָ'אלִד מפי בִּן עֻמר רצון האל על שניהם שאמר: אמר שליח האל (כלומר, הנביא מחמד) תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: נבנה האסלאם על חמש - העדות שאין אלוהים מלבד אללה, ושמֻחמד הוא שליחו של אללה, וקיום התפילה ומתן הצדקה והעלייה לרגל וצום הרָמָצַ'אן." ( אָלג'אמִע אָלצַחִיח, בפרק האמונה)

המצוות המופיעות בחָדִית’ זה ונחשבות למצוות יסוד באסלאם, מופיעות בקֻראן בסורות שונות. החָדִית’ מלקט אותן ומציג אותן כמכלול בפני המוסלמי המאמין.

החָדִית’ מרחיב ומוסיף על הקֻראן בעניינים רבים. כך, לדוגמה, מתוארת באחד החָדִיתִ’ים חוויית ההתגלות האלוהית למֻחמד:

"סיפר לנו עָבְּדָאללה בן יוסף: הודיע לנו מָאלִכּ מפי הִשָאם בִּן עֻרְוָה מפי אביו מפי עָאאִ'שָה אם המאמינים, רצון האל עליה (עָאאִ'שה הייתה אחת מנשות הנביא): אודות אָלְחָארִתְ' בִּן הִשָאם רצון האל עליו ששאל את שליח אללה (כלומר, את הנביא מֻחמד) ואמר: 'הוי שליח אללה, כיצד באה אליך התגלות?' ואז ענה הנביא מֻחמד: 'לפעמים באה אלי כמו צלצול של פעמון, וזה הקשה ביותר, והיא עוזבת אותי רק לאחר שהבנתי את שנאמר לי.' ואמר: 'לפעמים המלאך מופיע בפני בדמות אדם ומדבר אלי ואז אני מבין את דבריו.'" (אָלג'אמִע אָלצַחִיח, בפרק "אופן ההתגלות")

ועוד נאמר בחָדִית’ זה, שאשת הנביא, עָאאִ'שָה, הוסיפה על דבריו:

"ראיתי שההתגלות באה אליו ביום הקור העז וכשעזבה אותו נטפה זיעה ממצחו." (שם)

מעמד כתבי הקודש באסלאם

על-פי המסורת המוסלמית מכיל הקֻראן דברי אלוהים חיים, והיה קיים בשמיים מאז ומעולם, בעוד שהחָדִית' הוא אוסף אימרות העוסקות באורח חייו, מנהגיו ואמירותיו של הנביא מֻחמד, המהווים מופת לחיקוי לציבור המאמינים המוסלמים.

אמיתות בשורתו של הקֻראן מנומקת על-ידי סגנונו הלשוני. שפת הקֻראן נחשבת לשפה נשגבת, שאף בן תמותה אינו יכול לחקותה (גם לא בני התקופה שבה התגלה הקֻראן, שדיברו באותה השפה). כל המוסלמים בעולם, גם אלו שאינם דוברים ערבית, קוראים בנוסחו הערבי של הספר הקדוש, ואין אפשרות לתרגמו לשפות אחרות בזמן תפילה או קריאה טקסית אחרת.

מטרת העלאתו של הקֻראן על הכתב לאחר מות הנביא הייתה לאחד את נוסחו, כדי למנוע ריבוי גרסאות.

הקריאה בקֻראן היא מצווה (חָ'תְם) המוטלת על המאמין ומזכה אותו בגמול בעולם הבא. קריאת הקֻראן מתחילתו ועד סופו היא אתגר שמוסלמים רבים מנסים לעמוד בו במשך חודש רָמָצַ'אן, שהוא חודש הצום. גם בימי האבל על המתים יש לקריאה בקֻראן תפקיד: ביום השלישי לאחר קבורת המת מתכנסים בני משפחתו ומכריו וקוראים את כל הקֻראן לזכרו. הקריאה מתחלקת בין הנוכחים, ומזכה את המת בגמול בעולם הבא.

מתוך כבוד לקֻראן, ברגע שהאדם שומע שקוראים בו בקול, חובה עליו להאזין בקשב לטקסט:

"ובהיקרא הקֻראן הקשיבו ודומו למען תרוחמו." (סורת המחיצה-7, פסוק 204).

בתפילת המוסלמי תמיד נכללת סורת אָלפַאתִחַה וכן קטעים נוספים מתוך הקֻראן. הקטעים הנוספים נבחרים על-ידי האִמָאם, המנהיג את התפילה במסגד, או על-ידי המתפללים עצמם, בתפילת יחיד.

פסוקי קֻראן מושמעים גם בדרשות יום השישי, במהלך תפילת הצהריים. הדרשנים מסתמכים בדרשותיהם על פסוקי קֻראן, כדי לחזק את המסרים שהם מעבירים לקהל שומעיהם.

החָדִית' משמש מקור לקביעת הלכות, מפרש ומסכם מצוות מסוימות ואף מהוה מקור למצוות שאינן מופיעות בקֻראן כמו מצוות המילה. הדרשנים בתפילות יום השישי, מסתמכים בדרשותיהם גם על אמירות מתוך החָדִית'.

לחלקים נוספים מן הפרק:

כתבי הקודש ביהדות – התנ"ך
כתבי הקודש בנצרות – הברית הישנה והברית החדשה
כתבי הקודש באסלאם- הקראן וספרות החדית' (חלק זה)