השיחות להסדר שביתת הנשק החלו בינואר 1949 והתנהלו באי רודוס. מוקד השיחות היה קביעת הגבולות בין ישראל לשכנותיה. המשא ומתן נוהל על-ידי ראלף באנץ, המתווך בפועל מטעם האו"ם, ובראש המשלחת הישראלית עמד ולטר איתן.

הראשונה לחתום על ההסכם (בפברואר) הייתה מצרים. לפי ההסכם הוכר הנגב, פרט לרצועת עזה, כחלק משטחה של מדינת ישראל, ואזור ניצנה נקבע כשטח מפורז. שנייה חתמה לבנון על ההסכם. הגבול המנדטורי חזר לשמש כגבול בין שתי המדינות. מאוחר יותר חתמה ירדן, שעמה המשא ומתן היה סבוך יותר וחייב העברת שליטה מיד ליד בשטחים שנכבשו. ישראל ויתרה על אזור חברון וירדן ויתרה על אזור ואדי ערה ועל "המשולש". הגדה המערבית (יהודה ושומרון כיום), שמאז דצמבר 1948 סופחה לירדן בהסכמת תושביה, הייתה לחלק מירדן. רק ביולי 1949 נחתם ההסכם עם סוריה, ובו הושגה הסכמה על פירוז שטחים מזרחית לכינרת ולחולה.
עירק החזירה את חייליה מהאזור, אך לא השתתפה בשיחות ולא חתמה על הסכמים עם ישראל.

למפת הסכמי שביתת הנשק

קראו עוד בנושא:
הוראות למשלחת ישראל למשא-ומתן על שביתת-נשק עם ירדן
גבולות מדינת ישראל 1949 - 1967

מעבר למונחון > לקסיקון היסטוריה

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel