תולדוט אתר ההיסטוריה - האל באמונה המונותיאיסטית

יסודות האמונה בשלוש הדתות מרכיבים את השקפת עולמם של המאמינים. הם מגדירים את אופי הקשר בין האל לבין ברואיו, את משמעות המציאות האנושית בעולם הזה, את תכליתה, את מקומו של האדם בה ואת היחס לעולם הבא. יסודות האמונה עוסקים גם בקביעת האופי הרצוי של החברה האנושית ושל ההתנהגות האנושית - כלומר, בכללי מוסר.
חשוב לזכור, כי עיקרי האמונה הם תוצר של התפתחות היסטורית, שהייתה מלווה במאבקים ובמחלוקות. מחלוקות אלה הביאו לעתים לעימותים קשים, לפרישות ולפיצול הדת לזרמים.

מערכות האמונה של היהדות, הנצרות והאסלאם נבדלות זו מזו בעניינים רבים ושונים. בד בבד, משותפות להן אמונות ודעות המהוות את אבני היסוד של תפיסת עולמן.
האמונה באל אחד הייתה שינוי מהפכני בתרבות העולם הקדום, כיוון שהסגידה לאלים רבים הייתה הרגל עתיק ומושרש.

כתבי הקודש נותנים ביטוי נרחב לאמונה באל אחד ולשלילת קיומם של כוחות עליונים מקבילים לו. הדיבר הראשון בעשרת הדיברות מדגיש את קיומו של אל אחד ויחיד: "ב אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי" (שמות כ).

בימי הביניים, במאה ה- 12, ניסח הרמב"ם רשימה של עיקרי אמונה, שהתקבלו על דעת כלל הציבור היהודי. לפניכם עיבוד של כמה מן העיקרים, המתייחסים לרעיון המונותיאיסטי.

• אני מאמין באמונה שלֵמה, שהבורא, יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים.

• אני מאמין באמונה שלֵמה, שהבורא, יתברך שמו, הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוהינו, היה הווה ויהיה.

• אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא, יתברך שמו, הוא ראשון והוא אחרון.

• אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא, יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו.

כתבי הקודש הנוצריים מדגישים את האמונה באל אחד. פאולוס כותב באיגרת הראשונה אל הקורינתים, המופיעה בברית החדשה: "... אנחנו יודעים כי אין ממשות לאליל בעולם וכי אין אלוהים אלא אחד, וגם אם יש הקרויים 'אלים', אם בשמים ואם בארץ - כשם שיש אלים רבים ואדונים רבים - הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכול ממנו ואנחנו למענו" (פרק ח, 6-4). כן פותחת הצהרת האמונה הנוצרית במילים: "אני מאמין באלוהים, האב הכל-יכול, בורא שמים וארץ…" (מתוך הצהרת האמונה הנוצרית שנוסחה בועידת הכנסייה בניקיאה ובקונסטינופול, שהתקיימו במאה הרביעית).

הקֻראן עוסק בהרחבה ברעיון המונותיאיסטי. בסורת טוהר האמונה 112 נאמר:"1 אמור - הוא אלוהים אחד, 2 אלוהים לעד, 3 לא ילד ולא הולד,4 שווה לו אין גם אחד."
וכן נאמר: "19 ...האם מעידים כי יש אלים אחרים זולת אלוהים? אמור אני לא אעיד. אמור אלוה אחד הוא, ואין אני מחויב לשותפים אשר תצרפו לו." (סורת המקנה-6 פסוק 19).

ששת יסודות האמונה באסלאם מרוכזים בחדית'. בחדית' זה מסופר, שהמלאך גבריאל הופיע לפני הנביא מֻחמד בדמות אדם ושאל אותו מהי האמונה. על כך ענה לו הנביא: "להאמין באלוהים ומלאכיו וספריו ושליחיו ויום הדין, ולהאמין בגורל- הטוב והרע שבו". האמונה באלוהים היא, אם כן, היסוד הראשון באמונה ועליה מבוססים שאר החמישה.

שלוש הדתות מייחסות לאל כוחות עצומים. בקֻראן נאמר: "4 ... ישתבח שמו הוא אלוהים היחיד והמכניע תחתיו. 5 הוא ברא את השמים ואת הארץ למען תתגלה האמת, והוא מכסה את אור היום בחשכת הלילה, ומכסה את חשכת הלילה באור היום. הוא הכפיף לרצונו את השמש ואת הירח: שניהם נעים במסילתם לזמן קצוב. הלא הוא האדיר והמרבה לסלוח" (סורת החבורות-39 פסוקים 5-4), וכן: "4 אלוהים הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם בשישה ימים.אחר כך ישב בגאון על כס הכבוד ... 5 הוא מכוון את הברים מן השמים ועד הארץ ..." (סורת ההשתחויה,32 פסוקים 5-4).

גם בתנ"ך ובברית הישנה מופיעים תיאורים של עוצמת אלוהים: בספר תהִלים פרק קמז, נאמר:

ז " עֱנוּ לַה’ בְּתוֹדָה; זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר. ח הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר; הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר. ט נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ; לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ... טו הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ; עַד-מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ. טז הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר; כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר. יז מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים; לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד. יח יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם; יַשֵּׁב רוּחו יִזְּלוּ-מָיִם."

בקֻראן מכונה האל ב-99 כינויים הנקראים 'השמות היפים, לדוגמה: 'החכם' (אָלחָכִּים), 'היודע' (אָלעָלִים), 'הרחום' (אָלרָחִים), 'הנצחי' (אָלבָאקי), 'המנחה בדרך הישר' (אָלהָאדִי), 'המעניק ניצחון' (אָלְנָאצִִר) ועוד. שמותיהם של מוסלמים רבים מורכבים מהשילוב של אחד מהשמות הללו עם המילה "עבד": עָבְּד אָלְחָכְּים, עָבְּד אָלְהָאדִי, עָבְּד אָלְנָאצִר וכדומה.

בתנ"ך ובברית הישנה ישנם תיאורים רבים של האל. בספר תהִלים, פרק ה נאמר:"ה כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה: לֹא יְגֻרְךָ רָע. ז וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, אֱלֹהִים צַדִּיק" . בפרק כד נאמר: " ח מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה’,עִזּוּז וְגִבּוֹר; ה’ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. בפרק כה נאמר: "ד דְּרָכֶיךָ ה’ הוֹדִיעֵנִי; אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי. ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי-- כִּי-אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי".

בשונה מן היהדות והאסלאם, הרואים באל מהות אחת ובלתי נחלקת, יש לנצרות תפיסה מונותיאיסטית ייחודית. הנצרות מאמינה שלאלוהות יש שלוש הופעות: האב, הבן ורוח הקודש. וכך ממשיך וקובע ה"אני מאמין" הנוצרי: "אני מאמין באלוהים, האב הכל-יכול, בורא שמים וארץ, ובישוע המשיח בנו יחידו אדוננו, שהורה מרוח הקודש, נולד למרים הבתולה" (מתוך הצהרת האמונה הנוצרית שנוסחה בועידות הכנסייה בניקיאה ובקונסטנטינופול, שהתקיימה במאה הרביעית).

לחלקים נוספים מתוך הפרק:
האל באמונה המונותיאיסטית (חלק זה)
המלאכים באמונה המונותיאיסטית
מעמד האדם על-פי האמונה המונותיאיסטית
האמונה בהתגלות
ההשגחה ותורת הגמול