תולדוט אתר ההיסטוריה - מבצע עזרא ונחמיה

מבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהודי עיראק (1950)

בשנת 1948 התגוררו בעיראק מאה ושלושים אלף יהודים בקרב אוכלוסייה של 2.5 מיליוני ערבים. רוב יהודי עיראק גרו בבגדד ובסביבותיה, והיו בעלי השכלה ומבוססים כלכלית. יהדות עיראק הייתה גאה ביהדותה וחלק מהנוער שלה היו פעילים בתנועות ציוניות.

למניעים הציוניים שהביאו את יהודי עיראק לעלות ארצה, נוספו לאחר הקמת המדינה סכנות קיומיות. היו יהודים שנאסרו באשמת ריגול, רכוש יהודי הוחרם ונאסרה יציאתם של יהודים מעיראק.
מדינת ישראל ניהלה מגעים עם השלטונות העיראקיים לקבלת היתר להעלאת יהודי עיראק.
רק בשנת 1950 הסכימה ממשלת עיראק להתיר יציאת יהודים בתוך פרק זמן מוגבל, בתנאי שיוותרו על נתינותם ועל רכושם.

מאה אלף יהודים נרשמו מיד לעלייה. מהם אף השתתפו במימון הטיסה לישראל שאִרגנו הממשלה והסוכנות היהודית. כמאה ועשרים אלף יהודים מעיראק עלו לארץ במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה". וכך הועתקה הקהילה היהודית בעיראק למדינת ישראל.

עליה מרומניה או מעיראק (1951-1950)

בשנים 1951-1950, שבהן גבר זרם העלייה מרומניה, פתחה ממשלת עיראק את שעריה ליציאת יהודים לארץ ישראל.

בפני הסוכנות היהודית עמדה השאלה, אם לצמצם את העלייה מרומניה כדי לאפשר את עליית כל יהדות עיראק.
הוויכוחים בארץ התלהטו. הסוכנות לא הסכימה לחרוג ממכסת העלייה – עשרת אלפים איש לחודש – בגלל קשיי הקליטה, למרות איומה של ממשלת עיראק לסגור את שעריה לאחר שנזרקה פצצה לבית כנסת בבגדד, ששימש מרכז להכנת יהודים לעלייה.

ואולם, דוד בן-גוריון הוא שהכריע את הכף באותם ויכוחים וקבע, כי יש להעלות את כל יהודי עיראק, ומהר ככל האפשר.

דעות בהנהגה על העליה מעיראק (1950)

שלמה הלל מראשי המארגנים של עליית יהדות עיראק מתאר שתי גישות שונות למעשה העלייה: הגישה של לוי אשכול, אז גזבר הסוכנות, והגישה של דוד בן-גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון:

"לוי אשכול פתח ואמר: "יונגרמן [איש צעיר], שמעתי שאתה נוסע לבגדד." "כן, אני יוצא בימים הקרובים," אמרתי בהרגשת גאווה והתפעלות לנוכח התעניינותו בי, וכדי להגדיל רושם ולהאדיר הוספתי מיד, "אני יוצא לשם לעזור לחברים במקום בארגון העלייה ההמונית." הייתי בטוח, כי עתה אזכה למחמאה ועידוד. אבל במקומם באה טענה קצרה. "שמעתי שאתה טוען כי יבואו שישים אלף תוך שנה." "אני מקווה כי יבואו אפילו יותר," השבתי בהתלהבות. אשכול קטע אותי מיד.
"תאמר ליהודים הטובים שלך, שאנחנו נשמח מאוד שכולם יבואו אבל שלא ימהרו. אין לנו כרגע אפשרויות קליטה. אין לנו אפילו אוהלים. אם יבואו יהיו צריכים לגור ברחוב."

ב-27 במארס (1950) נלקחתי לראות את בן-גוריון. פתחתי להסביר לו את הבעיה והוא קטע אותי מיד ופסק בחיתוך דיבורו החד: "אתה נוסע להביא יהודים. תגיד להם שיבואו מהר. מה יהיה אם העיראקים ישַנוּ פתאום דעתם ויבטלו הסכמתם? תיסע ותביא אותם מהר. דרך צלחה."

הסכם להעלאת יהודי עיראק (מאי 1950)

תיגבור העליה מעיראק (מרץ 1951)

בשדה התעופה בעיראק (מאי 1950)

וכך מתאר שלמה הלל את האווירה הקשה שחווּ העולים ב"מבצע עזרא ונחמיה" בהגיעם אל נמל התעופה:

"...הגענו לנמל התעופה וראינו את עשרות העולים שלנו מצטופפים ליד דלפקי המכס, מזוודותיהם פתוחות וחבילותיהם פרומות. והמוכסים הופכים והופכים בהן בגסות מופגנת ותוך הטחת עלבונות כבדים. ראיתי את הזקנים הנכלמים ואת הזאטוטים האוחזים בחוזקה בשולי שמלותיהן של האמהות ובמכנסי האבות והאחים הבוגרים ובתוכי פנימה געשה סערה...
עברנו אפוא על פני העולים הנפחדים במבט חתום, מבלי להתעכב, אך לא יכולתי שלא לחשוב כמה טרָגית היא הפגישה הזאת, וכמה מביש הדבר שכך...

ועם כל זאת, חשבתי בלבי, הרי זה עדיף על יציאה בלתי-לַגָלית, עם כל התלאות והסיכונים הכרוכים בדבר...
זכרתי כי לאחרונה החלה דרך הדרום להסתבך ולהתמשך על פני ימים רבים, בשל פעילות נמרצת של המשטרה העיראקית בנהר שאט-אל-ערבּ, שכפתה על הבורחים לחצות את הגבול בנתיב מדברי קשה ומסוכן, ונסיתי להתנחם במחשבה כי חֲסַל סדר בריחה בדרכים עקלקלות."

מקור השם מבצע עזרא ונחמיה (1950)

שלמה הִלל, מראשי המארגנים של מבצע העלאת יהודי עיראק, מסביר כך את מתן השם "מבצע עזרא ונחמיה" לאותה עלייה:

"עיתוני הארץ דיווחו בהרחבה ביום ראשון, 21 במאי על קבוצת העולים הראשונה שהגיעה מעיראק באופן לֵגָלִי ובישרה את ראשית החיסול של גולת בבל.
היה זה ערב חג השבועות, ואחד העיתונים נזכר והזכיר את הסִמליות שבדבר – תשע שנים קודם לכן, בחג השבועות תש"א (1941), אירע ה"פָארְהוּד", הפוֹגרוֹם הגדול שפקד את הקהילה היהודית בעיראק בשלהי שלטונו של רשיד עלי אל-כילאני הפרו-נאצי.
אחד העיתונים הגדיר את המאורע "מבצע עזרא ונחמיה", לזכרם של עזרא ונחמיה שעמדו בראש שיבת ציון מבבל בראשית ימי הבית השני. שם זה, "מבצע עזרא ונחמיה", דבק בסופו של עניין בכל העלייה המוטסת מעיראק וגבר על שמות שונים ומשונים, החל מ"מבצע עלי-בבא" או "מרבד הקסמים החדש" (בשם "מרבד הקסמים" הגדירו את העלייה מתימן ב-1949-1948) וכלה ב"מבצע בבל" – כפי שהציע משה שרת, ללא הצלחה.

"מבצע עזרא ונחמיה" נתמשך על פני יותר משנה ומחצה. הטיסה האחרונה יצאה מבגדד במחצית השנייה של ינואר 1952."

הפגיעה במעמד העולים (1955-1950)

על הפגיעה במעמדם החברתי של העולים מארצות האִסלאם מספר שמעון בלס בספרו המעברה:

"הכול נשתכח מלב הבריות: הייחוס, שם המשפחה, המעמד, הכול. המוּסר אינו אותו מוּסר אבות. האישה אינה אותה אישה, הבן אינו אותו בן, האב אינו אותו אב... מה יש לדבר? הקערה נהפכה על פיה...

הנה אני, אליהו עיני. הרי שם משפחתנו ידוע לכול. מי לא יכירנו? בעיראק ישבנו בין שֹרים, סֵנָטוֹרים ושיח'ים. כשהייתי נכנס לטרקלינו של השיח' היו כל הנוכחים קמים על רגליהם. כאן – מי מכיר אותי? נעשיתי אחד מאלה עמי הארץ. זה גורלנו...

בעיראק היה כל אחד מוצא את מקומו בחברה. בוועדי הקהילה, למשל, מי היה נכנס? אנשים מכובדים, רבנים, סוחרים אמידים, בעלי קרקעות, פקידים ממשלתיים גבוהים; בקיצור, אנשים שהמילה היוצאת מפיהם זוכה לאוזן קשבת. אנשים כאלה ודאי מסוגלים לנהל ענייני הקהילה. כי עליך לדעת, עמי הארץ שאינם מסוגלים לכלכל ענייני קהילה שלמה? ההמון זקוק למנהיגים. ראה מעברה זו. יותר מעשרת אלפים איש יש בה ואין לכל הציבור הזה אף נציג אחד. זהו, הרי אמרתי לך: הקערה נהפכה על פיה!

קראו עוד:

עליה וקליטה - קיבוץ גלויות
עלית יהודי תימן – "על כנפי נשרים" / "מרבד הקסמים"
מבצע עזרא ונחמיה – עליית יהודי עיראק (פריט זה)
העליה ממזרח אירופה
העליה מצפון אפריקה
מחנות העולים והמעברות
התיישבות העולים בראשית שנות החמישים
החינוך בישראל הצעירה