מדוע קולומבוס היה הראשון שחצה את האוקיינוס?

האם דמותו המיוחדת היא שתרמה להשתלשלות העניינים?
ואולי, אילו הוא לא היה יוצא בראש שלוש אוניות למצוא את הודו, היה רב חובל אחר מוליך את בני אירופה ליבשת החדשה, כי הבשילו תנאים חברתיים, פוליטיים וטכנולוגיים שאיפשרו את המסע?
האם ההכשרה המתאימה שעבר קולומבוס היא שאיפשרה לו לבחור נתיב מתאים למסע מערבה?
ואולי זוהי יד המקרה - אוסף של טעויות שהביא להצלחתו?
ואם טעות - אולי היתה זו טעות מכוונת של גאון?
הסופר ג'יימס ג'ויס (בספרו יוליסס) אמר:
"גאון אינו טועה. שגיאותיו רצוניות והן השערים של הגילוי".

תשובות אפשר לחפש בסעיפים הבאים, המספרים על קולומבוס.

שנותיו בגנואה ?1466-1451

קולומבוס נולד בממלכת גנואה שבאיטליה, ושם משפחתו היה קולומבו (Colombo).
"קולומבוס" (Columbus), השם שבו אנו קוראים לו בעברית, הוא הצורה הלטינית של שם המשפחה, וקולומבוס עצמו לא השתמש בה מעולם.

קולומבוס רכש השכלה מעטה מאוד בילדותו. הוא לא דיבר איטלקית, אלא בניב מיוחד של תושבי גנואה; ניב מדובר אך שאינו כתוב. ככל הידוע לנו, קולומבוס לא ידע קרוא וכתוב בנעוריו, והשפה האיטלקית, הכתובה, לא הייתה שגורה בפיו.

משפחתו היתה שייכת למעמד של בעלי המלאכה ועסקה באריגה.
אך בגנואה, שהייתה עיר נמל חשובה, נמשכו נערים רבים לים. כשהיה בערך בן ארבע-עשרה עזב קולומבוס את ביתו והפליג באוניות כדי ללמוד את מקצוע הספנות. בהמשך שירת קולומבוס על אוניות סוחר גנואיות וכן על אוניות של שודדי ים. יש לשער כי בגנואה החל קולומבוס ללמוד את אומנות שרטוט המפות.

בשנת 1476, בהיותו בן 25, חל מפנה משמעותי בחייו.
קולומבוס שירת אז באחת מכמה אוניות גנואיות, שהגנו על אוניה פלמית אשר נשאה עמה מטען שמקורו בסין. היא הפליגה דרך מיצרי גיברלטר לעבר פורטוגל, אנגליה ופלנדריה (הולנד בימינו). כשהיו האוניות מול חוף לאגוש שבפורטוגל תקף אותן צי מלחמה צרפתי, ואונייתו של קולומבוס טבעה.
קולומבוס השתמש באחד המשוטים הארוכים של האונייה כברפסודת הצלה, והגיע לחוף לאגוש בפורטוגל, המרוחק קילומטרים ספורים מסגרש.

ניווט באוקיינוס - 1480-1476

בשנת 1476 היה קולומבוס ניצול של אונייה טבועה ליד חופי העיר לאגוש בפורטוגל.
למזלו, אנשי לאגוש הידידותיים ייבשו אותו, האכילו אותו ושלחו אותו לעיר הבירה ליסבון, שם חי אחיו הצעיר, ברתולומיאו, שעבד בהכנת מפות.

קולומבוס ואחיו הקימו עסק משגשג. הם מיהרו לעדכן את המפות של חופי אפריקה המערבית, בהתאם לנתונים מדויקים שהתגלו למלחים פורטוגלים שהקיפו את היבשת כדי למצוא את הדרך להודו. קולומבוס הצטיין בעדכון המפות.

בתקופה זו השתתף קולומבוס בכמה מסעות ימיים. באחד מהם הפליג אל חופה המערבי של אפריקה ועבר את קו המשווה, אל מחציתו הדרומית של כדור הארץ. במסע אחר ייתכן שהגיע צפונה עד איסלנד.
באחד הספרים שקרא כתב קולומבוס בשולי הדף את ההערה הבאה:
"הייתי מתחת לקו המשווה בשטח פורטוגלי, ולכן אני יודע כי טועים הם באומרם שאין האזור יפה למושב אדם..."

הניסיון שצבר בהפלגות על אניות באוקיינוס והפלגותיו באוניות סוחר בים התיכון היו באותה תקופה השילוב הטוב ביותר להכשרה ימית בכלל, ולהתנסות בניווט בפרט.

בפורטוגל למד קולומבוס לדבר פורטוגזית, וייתכן שגם כתב בשפה זו, אך אין לכך עדות. כמו כן למד בכוחות עצמו לדבר ולכתוב קסטיליאנית (המוכרת היום כספרדית), שהיתה השפה המועדפת בקרב המשכילים בחצי האי האיברי. (זו הסיבה לכך שכתביו של קולומבוס נכתבו בספרדית ובה משובצות מלים רבות בפורטוגזית.) ידוע שקולומבוס לימד את עצמו גם לקרוא לטינית, כדי לשכנע את המלומדים שהוא מתמצא היטב בכתבים החשובים.

מבין הספרים שקרא קולומבוס מצויים בידי החוקרים חמישה. מספר ההערות שרשם בשוליהם מגיע לכ-2,125!
ההערות הרבות ביותר נמצאות בספר "דמות העולם" (Imago Mindi), שנכתב ב- 1410 על ידי פייר דאיי.
קולומבוס תימצת טיעונים המופיעים בספר בדבר אורכה של אסיה והשטח שלה במזרח, ועל רוחבו של האוקיינוס המערבי. הוא הדגיש את המשפט: " כי ידוע בעליל שאפשר לעבור את הים הזה בימים אחדים אם הרוח טובה".
מספרו של האפיפיור פיוס השני, "היסטוריה של הדברים הראויים לזכירה שאירעו בזמני" (1477) ליקט קולומבוס תיאורים מפתים של סין.
בהקשר זה קרא קולומבוס גם את ספרו של מרקו פולו.

בהיותו בן 28, בשנת 1476, התחתן קולומבוס עם בת אצילים פורטוגלית והחל להציג את עצמו בצורה הפורטוגלית של שם משפחתו - קולום (Colom).
אחר כך קרא לעצמו בצורה הספרדית, קולון (Colon), כפי שהיה מקובל בתקופה.

מדרה ורעיון ההפלגה מערבה - 1486-1480

בשנת 1480 עבר קולומבוס עם משפחתו מליסבון למדרה, אי באוקיינוס האטלנטי מול חופי אפריקה, אשר שימש תחנה מרכזית למסחר ולהפלגות הפורטוגליות לאפריקה. לפרנסתו התקיים ממסחר ומהפלגות.

הוא נפגש עם מלחים רבים שהפליגו באוקיינוס ושמע מפיהם סיפורי מלחים המעידים על סימני חיים המגיעים מיבשה לא ידועה ממערב.

לא ידוע מתי קולומבוס החל להאמין כי אפשר להגיע להודו ממערב. בשנת 1481 הוא כבר התכתב בנושא עם הגיאוגרף פאולו טוסקאנלי מפירנצה. קולומבוס ביקש מטוסקאנלי לשלוח אליו העתק ממכתב ששלח בשנת 1474 לאלפונסו החמישי, מלך פורטוגל, ובו הציע להפליג מערבה להודו. התשובה שקיבל קולומבוס היתה מעודדת מאוד, וכללה את עותקי המכתב והמפה שנשלחו למלך.
קולומבוס היה משוכנע כי טוסקאנלי צודק. הוא האמין שהמסע אפשרי, וכשהפליג מערבה בפעם הראשונה לקח אתו את המפה, כדי להוכיח זאת.

קולומבוס הסתמך על התיאוריה המפורטת שחיבר טוסקאנלי, אך האמין שהדרך מערבה ארוכה אף פחות מכפי שטוסקאנלי חשב. טוסקאנלי העריך את המרחק בין ספרד ליפן ב-3,000 מיל ימי (7,000 קילומטר); קולומבוס העריך אותו ב-2,400 מיל ימי (5,600 קילומטר); במציאות המרחק הוא 10,600 מיל ימי (20,000 קילומטר). קולומבוס בסס את הערכתו גם לפי מפת תלמי. הערכתו של קולומבוס הייתה אפוא קטנה כמעט פי ארבעה מהמרחק האמיתי.

כאשר הגיע קולומבוס במסעו הראשון לאיים הקריביים, התאים מיקומם למקום שבו היו אמורים להימצא, על פי חישוביו, איי יפן. הוא סבר, לכן, שהגיע לאיים המזרחיים של יפן.

טעותו הגסה של קולומבוס נבעה משלושה משגים בהערכותיו:

1. מבין האומדנים השונים של היקף כדור הארץ שהיו מקובלים בתקופתו, הוא בחר את ההערכה הנמוכה ביותר, הקטנה בשליש מן ההיקף האמיתי של כדור הארץ.
2. הוא העריך כי רוחבו של האוקיינוס המפריד בין אירופה למזרח אינו גדול. כאדם מאמין התבסס על הפסוק בחזון עזרא ד, מב, (ספרות חיצונית), שבו נאמר כי האל חילק את עולם לשבעה חלקים שרק אחד מהם הוא מים.
3. קולומבוס הגזים מאוד בהערכתו את אורכה של יבשת אסיה כלפי מזרח בעקבות תיאוריו של מרקו פולו מונציה, שאותם הכיר היטב.

בהיותו משוכנע באפשרות להגיע להודו ממערב, בנכונותם של הנתונים שאסף והחישובים שערך, בניסיון הימי הרב שצבר וביעילותם של אמצעי הניווט הקיימים - פנה קולומבוס לשליטים ולפטרונים בהצעה להשקיע בו ובמסע מערבה. אי אפשר היה לערוך מבצע כזה ללא תמיכת פטרונים שליטים.

בסוף שנת 1484 פנה קולומבוס למלך פורטוגל, ז'ואן השני, והציע לו את "מבצע הודו": להגיע להודו באמצעות חציית האוקיינוס האטלנטי לכיוון מערב. מומחי המלך העריכו (בצדק) כי חישוביו מוטעים ומלך פורטוגל, שהיה שקוע בארגון משאבים להפלגות סביב אפריקה, סירב להפנות משאבים לנתיב חדש, שקיומו מוטל בספק.

בחיפוש מתסכל אחר חסות- 1492-1484

קולומבוס - שנפגע קשות מהתשובה השלילית שקבל ממלך פורטוגל על הצעתו להגיע להודו בחציית האוקיינוס ממערב, וכן ממותה של אשתו באותה שנה (1484) - החליט לעזוב את פורטוגל עם בנו בן החמש ולעבור לספרד.

הוא חצה את גבול פורטוגל ספרד והתארח במנזר פרנסיסקני בשם לה רבידה. אחד הנזירים ששוחח עמו התעניין אף הוא באסטרונומיה, והציע לו להשאיר את בנו, דיאגו, במנזר ולפנות לרוזן סלי (Celi) בעל הממון וההשפעה.

זה אירגן לו פגישה עם מלכת ספרד, איסבלה, אך בית המלוכה היה עסוק באותה עת בהכנות למלחמה בגרנדה, המעוז המוסלמי האחרון בספרד, והעביר את בקשתו של קולומבוס לוועדת מומחים. כך נשאר עניינו תלוי באוויר: ועדת המומחים לא קיבלה החלטה, וקולומבוס קיבל בינתיים קצבה קטנה מהמלך הספרדי.

אז החליט קולומבוס לחזור לפורטוגל ולנסות שוב לעניין את המלך ז'ואן השני בהצעתו. הוא כתב למלך מסביליה וביקש כי ירשה לו לחזור, וכי יבטיח שלא ייאסר בגלל חובות שהשאיר אחריו.
המלך האיץ בו לחזור. ניסיונותיהם של הפורטוגלים להקיף את אפריקה נתקלו באותה תקופה בקשיים, והמלך הפורטוגלי התעניין באפשרות המסע מערבה. ואולם, עד שקולומבוס הגיע לליסבון, הצליחו הפורטוגלים להגיע אל הקצה הדרומי של אפריקה וסברו כי הדרך להודו פתוחה בפניהם. שוב לא היה להם עניין בהצעתו של קולומבוס.

קולומבוס שב להתרוצץ בין חצרות מלכים ונסיכים ולנסות לשכנע אותם שכדאי להשקיע במבצע המסוכן - להפליג מאירופה מערבה להודו.
קולומבוס שלח את אחיו, ברתולומיאו, לשכנע את מלכי אנגליה וצרפת בכדאיותו של עריכת המסע להודו מכיוון מערב. שליטי שתי המדינות דחו אותו על הסף.
רק עתה החלו להתאושש ממלחמה עקובה מדם, "מלחמת מאה השנים", ומדיניותם התמקדה באירופה בלבד.

קולומבוס פנה שוב למלכי ספרד. גם הם לא מיהרו להיענות לבקשותיו ולבקשותיהם של תומכיו בחצר. מיואש פנה קולומבוס לקחת את בנו מהמנזר ולפנות שוב למלך צרפת; אך אז הגיעה שעת הכושר: בשנת 1492 נכבשה גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון בספרד, וספרד כולה הפכה למדינה נוצרית. שומר אוצר המלכה סנטנחל (Santangel) שיכנע את המלכה כי המסע הנו רב-ערך.

המלך והמלכה, פרננדו ואיסבלה, הסכימו להעניק את חסותם למבצע, שמומן בידי אנשים פרטיים - סוחרים מגנואה ויהודים מומרים מספרד. מלבד שלוש ספינות, לא היה למלכי ספרד מה להפסיד ממסעו מערבה.

שליח המלך מצא את קולומבוס במרחק כ- 15 קילומטר מצפון לגרנדה, ומסר לו את ההזמנה המלכותית לבוא לארמון המלך. קולומבוס נענה להזמנה - מונע על ידי חלומו ועל ידי אמונתו כי הוא האיש שנבחר בידי האל לגלות לעולם את הדרך למזרח.

סוף דבר ותחילתו - 1492- 1506

ב- 3 באוגוסט 1492, בהיותו בן 41, הפליג קולומבוס מנמל פאלוס דה לה פרונטרה, שבספרד, בראש שלוש האוניות סנטה מריה, נינה ופינטה. הוא לא יכול היה להפליג מקאדיס, נמל האוקיינוס הראשי של ספרד, כי בקאדיס הצטופפו מאות אלפי יהודים שגורשו מספרד ואולצו לעזוב אותה עד 2 באוגוסט 1492.

קולומבוס בחר להפליג בתחילה לאיים הקנריים, ובכך לחמוק מהרוחות החזקות של צפון האוקיינוס האטלנטי. באיים הקנריים ערך שבוע של הפלגות-מבחן, וב- 6 בספטמבר המשיך מערבה, כשהוא מנצל את הרוחות הצפון- מזרחיות הקבועות בעונה זו. קולומבוס חשב כי האיים הקנריים ויפן נמצאים על אותו קו הרוחב, ולכן אם יפליג בקו ישר מערבה יגיע ליפן, וממנה - להודו.

האוניות שטו לפי הנתיב המתוכנן בעזרת רוח-גב שהיתה יציבה כל-כך, שהמלחים החלו לחשוש שבאזור לא נושבת רוח מערבית שתוכל להחזיר אותם הביתה.
במסע השתתפו תשעים איש, ובהם המומר לואיס דה-טורס, ששלט בעברית, בארמית ובערבית. הוא צורף לצוות כמתורגמן, למקרה שיפגשו את בני עשרת השבטים האבודים של בני ישראל.
המלחים פחדו פחד מוות מפני תופעות לא צפויות באזורים הלא-מוכרים שאליהם הפליגו ומטעויות בנתיב ההפלגה במרחבים האינסופיים של האוקיינוס. ככל שעברו הימים רבו דרישותיהם של המלחים לשוב לאחור. קולומבוס התמודד עם המלחים הללו והצליח להרגיעם בעזרת שקרים והבטחות לאלה שיגלו ראשונים את היבשה.

לאחר 33 יום, ב-12 באוקטובר 1492, נראתה בפעם הראשונה יבשה באופק. שלוש האוניות עגנו ליד חוף שתושבי המקום קראו לו גוואנהאני ואילו קולומבוס קרא לו סן-סלוודור. קולומבוס סבר שהאי הוא חלק מקבוצת האיים המרכיבים את יפן. למעשה, הגיע לאחד מאיי בהמה. קולומבוס ואנשיו המשיכו לתור באיים הסמוכים והגיעו עד קובה, אשר בשל גודלה חשבו שהנה חלק מהיבשת. בדרכו עבר ליד אי גדול, שזכה בפי הספרדים לשם היספניולה, והתקבל שם בסבר פנים יפות.

חלק מהתושבים ענדו תכשיטי זהב, והספרדים האמינו כי יוכלו להפיק הרבה זהב באיים החדשים. כיון שאחת הספינות נשברה השאיר קולומבוס חלק מאנשיו במקום, ואילו על ספינתו העלה כמה מתושבי האיים, תוכים ופרות אקזוטיים. קולומבוס מיהר להפליג בחזרה לספרד, כדי לספר על הדרך החדשה שגילה אל המזרח הרחוק.

את הדרך חזרה בחר קולומבוס לעשות בנתיב צפוני יותר - שם נשבו רוחות מערביות. היום אנו יודעים שהוא בחר את אחד מנתיבי ההפלגה הטובים ביותר בין אירופה המערבית ואמריקה הצפונית; ואף-על-פי-כן הקשו סערות על דרכו בחזרה, ורק בראשית 1493 הגיע לספרד.
בספרד התקבל קולומבוס בסקרנות ובעניין, אך בספקנות רבה. הספרדים התקשו להאמין כי אכן מצא נתיב חדש להודו, כפי שטען. הוא מונה לתפקיד אדמירל האוקיינוסים והימים ומשנה למלך בכל האיים והיבשות שיתגלו. מלכי ספרד שלחו אותו למסע שני, שכלל שבע-עשרה אוניות וכ- 1,200 איש, כדי להמשיך לחפש את הדרך להודו, וכדי ליישב ספרדים באיים החדשים.
מלבד מתיישבים היו באוניות בעלי חיים (פרות, חזירים, סוסים וצאן) וגידולים שונים, שמהם יתפרנסו המתיישבים.

קולומבוס שב והפליג מערבה, כשהוא מנווט את דרכו בכישרון, ללא כל קושי; אך מצא איים בלבד, ובהם תושבים שאינם דומים כלל לתושבי אסיה. הוא לא מצא את אנשי הצוות שהשאיר על החוף במסע הראשון, שכן אלה נהרגו בידי המקומיים. חזרתו לספרד היתה מלווה באכזבה רבה על המכשול שהתגלה בדרך להודו.

במסעו השלישי גילה קולומבוס את היבשת עצמה. הוא שט ליד חופי פנמה והגיע לשפך האדיר של נהר האורינוקו.
ואולם, למרות גילויו של שפך מים מתוקים, סירב קולומבוס להסיק כי לפניו יבשת גדולה מאוד. במקום זאת פיתח הסבר לפיו הארץ אינה כדור, אלא בנויה בצורת אגס שבכיפתו העליונה שוכן גן העדן, ונהר זה הנו אחד מנהרות גן העדן.

גם במסע הרביעי הפליג קולומבוס לאורך היבשת והגיע לאזור הונדורס וקוסטה-ריקה. אף-על-פי שהצטברו הוכחות רבות לכך שאינו צודק, המשיך קולומבוס לטעון כי הגיע לקבוצה של איים לא ידועים בקצה אסיה. בשל טעות זו, שהתקבלה על דעתם של בני דורו, זכה האזור לשם "איי הודו המערבית", והתושבים נקראו "הודיים" או, בשפות אירופה: "אינדיאנים" (אינדיאה היתה שם כולל לארצות המזרח הרחוק) וכך הם נקראים עד היום.

קולומבוס נפטר בשנת 1506 עני ומר נפש. בשנה זו כבר ידעו האירופאים כי הוא לא הגיע להודו, אלא ליבשת גדולה ולא מוכרת לבני אירופה, אסיה ואפריקה. את הדרך האמיתית להודו מכיוון מזרח גילה וסקו דה-גמה הפורטוגלי בשנת 1498.

בתקופה זו נמשכו הגילויים הגיאוגרפיים בקצב מהיר מאוד, מרבית המגלים ניסו להכיר את גודל המכשול שמפריד בין אירופה לאסיה, ואת טבעו. אמריגו וספוצי מפירנצה יצא לשם בשירותם של מלכי ספרד, חקר את החופים המזרחיים של דרום אמריקה (בשנים 1499 ו-1501) והגיע למסקנה שזוהי יבשת עצומה שתושבי אירופה אינם מכירים, ושבעולם יש ארבע יבשות ולא שלוש כפי שסברו עד אז (אוסטרליה עדיין לא התגלתה באותם ימים). לכן נקראת היבשת החדשה על שמו, אמריקה, אף-על-פי שקולומבוס הוא שגילה את דבר קיומה לאירופאים.
פרננדו מגלאן הפורטוגלי יצא בשליחות מלך ספרד בניסיון להקיף את היבשת החדשה ולמצוא דרך אל המזרח (1519).
גם אנגליה וצרפת הצטרפו למרוץ, ושלחו מגלים ליבשת החדשה.
בסוף הרבע הראשון של המאה ה-16 כבר היו ידועים לאירופאים קווי המתאר של כל היבשות (למעט אוסטרליה ואנטרקטיקה) ושל האוקיינוסים המפרידים ביניהן.
הגילויים שולבו בקולוניזציה: כיבוש שטחים והתיישבות אירופאית. בעקבות ההתיישבות חלו שינויים עצומים באירופה וברחבי העולם.

‏‏הערה חשובה: קולומבוס אינו האירופאי הראשון שביקר את אמריקה. כ - 500 שנה לפני מסע הגילוי שלו הגיע לצפון אמריקה הנורמני (הויקינגי) - ביארני הריולפסון, שספינתו הוסטה על ידי הרוח כאשר הפליג בין איסלנד לגרינלנד. לייף אריקסון, בנו של המנהיג הנורמני (הויקינגי) אריק האדום שהתיישב בגרינלנד, שמע על כך ויצא מגרינלנד לחקור את הארץ החדשה. משלחתו הפליגה לאורך החופים המזרחיים של צפון אמריקה ודיווחה על אדמה פורייה שגדלים בה ענבי בר. הוא כינה אותה - וינלנד, ארץ הענבים. אלא שהנורמנים הגיעו ליבשת אמריקה במסע דילוגים (נורווגיה - איסלנד - גרינלנד - צפון אמריקה) ולא חצו את האוקיינוס. בנוסף, מקורות הידע העקריים שלנו על מסעותיהם נמצאים במיתולוגיה של אנשי הצפון, הכתובה כסיפור משעשע ואינה בהכרח אמיתית. סיפורים אלה לא נפוצו במרכז ודרום אירופה וקולומבוס ככל הנראה לא הכיר אותם.

 

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel