 |
התהוות תסיסה ערבית |
ועידת השלום בפאריס הסתיימה בלא הכרעת שאלת עתידם של שטחי האימפריה העות'מנית. בעקבות הדיונים הממושכים בין המעצמות וחוסר הבהירות בדבר גבולותיה ומעמדה של ארץ-ישראל, גברה מאוד התסיסה הערבית בארץ.
הממשל הצבאי הבריטי גילה אהדה לטענות שהשמיעו הערבים נגד הצהרת בלפור, וראשיו הציעו לממשלה הבריטית לנטוש את מדיניות הבית הלאומי. בלפור דחה בחריפות את הצעתם, ובתגובה פעל למינויו של הקולונל הפרו-ציוני, ריצ'ארד מיינרצהגן, כקצין מדיני ראשי לארץ-ישראל. מיינרצהגן מונה ביולי 1919 ויצא לארץ-ישראל ובידיו הוראות ברורות לממשל הצבאי לבצע את מדיניות הממשלה, כלשונה וכרוחה. וייצמן התבקש להצטרף אל מיינרצהגן כדי לסייע לו בביצוע המדיניות הבריטית מכאן, ולרסן את התלהבותם של הפעילים הציונים בארץ-ישראל מכאן. הפעילים האלה, כך טענו בחוגי הממשל בלונדון, הביאו בנאומיהם על הקמתה המיידית של מדינה יהודית בארץ-ישראל להגברת המתח בקרב הערבים. וייצמן היסס לעזוב את לונדון באמצע המשא-ומתן על המנדט, אך נענה לבקשת הממשלה ושהה בארץ-ישראל מאוקטובר עד דצמבר 1919. אחר כך יצא לביקור קצר בלונדון ובפאריס, ושב לארץ-ישראל במארס 1920.
|
מאורעות תר"פ |
בביקורו השני מצא וייצמן כי המתח בקרב הערבים גובר והולך, ואילו הממשל מתייחס באדישות מובהקת לאיומיהם המפורשים של הערבים לפתוח בפעילות אלימה. בגבול הצפון השתררה אנרכיה שהתבטאה, בין השאר, בהתקפה על תל חי שבה נהרגו יוסף טרומפלדור וחבריו. וייצמן שב ונתקל בביטויי עוינות גלויים של חוגי הממשל כלפי הציונים, והזהיר את עמיתיו בלונדון שעמדת הממשל עלולה לעודד את האוכלוסייה הערבית לתקוף את היהודים. ואכן, בחג נבי מוסה (4 באפריל 1920), שחל בא' חול-המועד פסח תר"ף, התנפל המון ערבי, שהוסת בידי חאג' אמין אל חוסייני, על יהודי ירושלים. שישה יהודים נהרגו ויותר ממאתיים נפצעו.
המשטרה לא ניסתה לעמוד בדרכם של הפורעים או להשיב את הסדר על כנו, ולצבא נדרשו ימים אחדים כדי להשתלט על המצב. זאב ז'בוטינסקי, שארגן כוח הגנה יהודי, נעצר ונידון לחמש-עשרה שנות מאסר. וייצמן, שעשה את סדר הפסח ואת החג הראשון בבית אמו בחיפה, הגיע לירושלים עם בנו הבכור בנג'י, זמן קצר לאחר הפרעות. רגשי האכזבה הקשה מהתנהגותם של הבריטים מצאו ביטוי
באיגרת לאשתו (תעודה מס' 51). הוא זעם על מחדלי השלטונות ותבע מן הממשלה לערוך חקירה מקיפה ונמרצת ולהעניש את האחראים בכל חומר הדין.
|
לקראת מנדט |
ימים מעטים אחרי הפרעות חלו שינויים שהביאו לביטול הממשל הצבאי העוין ולשיפור ניכר במעמדה של התנועה הציונית באוץ-ישראל. וייצמן נקרא לצאת לוועידת סאן רמו, שבה העניקה מועצת בעלות-הברית לבריטניה את המנדט על ארץ-ישראל.
במבוא לכתב המנדט נכללו עיקרי הצהרת בלפור. וייצמן פגש שם גם את לויד ג'ורג' ואת בלפור, שהבטיחו לו כי הממשל הצבאי יוחלף בשלטון אזרחי והרברט סמואל יתמנה כנציב העליון הראשון של ממשלת בריטניה בארץ-ישראל. בזכרונותיו סיפר וייצמן שלויד ג'ורג' אמר באותו מעמד, כי ניתנה להם הזדמנות גדולה ועליהם להראות שהם יכולים להשתמש בה כראוי.
