תולדוט אתר ההיסטוריה - חובות שבין אדם לאלוהיו : מתן צדקה

מעמדה של המצוות מתן הצדקה בשלוש הדתות שונה: מתן הצדקה נחשב על-ידי מעטים מפוסקי ההלכה היהודים למצווה שבין אדם לאלוהים, ועל-ידי הרוב - למצווה שבין אדם לחברו; בנצרות נחשב מתן הצדקה למצווה שבין אדם לחברו; ואילו באסלאם- למצווה שבין אדם לאלוהיו.

באסלאם

על המוסלמי לתת זכאת - כלומר צדקת חובה פעם בשנה. הקֻראן מדגיש את חשיבותה של מצוות יסוד זו, שיש לקיימה פעם בשנה: "19 האדם קצר רוח הוא מברייתו. 20 בעת מצוקה הוא נרגן,21 ובעת רווחה הוא קמצן.22 אך לא כן המתפללים,23 המתמידים בתפילתם,24 והמקצים חלק מוגדר מרכושם, 25 לקבצן ולדולפן, 26 והמאמינים ביום הדין, 27 והחרדים מעונש ריבונם" (סורת הרקיעים - 70 , פסוקים 19- 27). הקֻראן מזהה, אם כן, שני סוגים של בני אדם - הסוג הראשון אינו נוטה לגלות נדיבות כלפי הזולת; הסוג השני מגלה נדיבות כחלק מאמונה באל ומהקפדה על קיום המצוות.

הזכאת גם יוצרת סולידאריות בין עשיר לעני ומעלה את האדם, השקוע רוב ימיו בעניינים חומריים, למדרגה של רוחניות.

השָרִיעָה קובעת שהזכאת היא התשלום הקבוע היחיד שניתן לחייב בו את המוסלמי. לפי השָרִיעָה, יש להפריש זכאת מתבואות השדה, מפירות, מעדרי גמלים או סוסים ומעדרי צאן ובקר. כן יש להפריש צדקה מכסף וזהב ומסחורות.

על המוסלמי להפריש 10 אחוזים מכמות התבואות והפירות שבידיו, ושני אחוזים וחצי מהעדרים, מהכסף וזהב ומהסחורות שבידיו.

הקֻראן מפרט לאילו מטרות מיועדת הצדקה: "60 כספי הצדקה נועדו רק לעניים ולנזקקים ולמופקדים עליהם, ולאשר יש לקרב את לבו, ולשחרור עבדים, ולכורעים תחת נטל חובות, ולמען אלוהים, ולהלך בדרכים. כך ציווה אלוהים, ואלוהים חכם ויודע." (סורת ההצהרה- 9,פסוק 60).

כל תרומה נוספת שנותן המוסלמי תלויה ברצונו החופשי. אחד מסוגי התרומה המומלצים באסלאם נקרא צדקת אָלְפִטְר. תרומה זו ניתנת בסוף חודש הרָמַצַ’אן, לפני תפילת עיד אָלְפִיטְר, המסיימת את הצום. תרומה זו נחשבת לכפרה על חטאים שחטא המוסלמי בשוגג במשך חודש הצום.

לחלקים נוספים של הפרק: