תולדוט אתר ההיסטוריה - חובות שבין אדם לאלוהיו : הצום

ביהדות

חמישה ימי צום פזורים לאורך השנה היהודית: מקורו של הראשון שבהם - יום הכיפורים - בתורה; מקורם של ארבעת ימי הצום הנוספים בהלכות שקבעו חכמים לאחר חורבן בית ראשון.

לגבי יום הכיפורים, החל בעשרה בחודש תשרי, צוו בני ישראל כך: "ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא טז, לא). חז"ל פירשו את הציווי "לענות את הנפש" כאיסור על אכילה ושתייה, רחצה, נעילת מנעלי עור וקיום יחסי מין. יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש והיטהרות מחטאים. נאמרות בו תפילות רבות שתוכנן חרטה ובקשת מחילה. התפילה היחודית ליום הכיפורים היא תפילת "נעילה", כלומר תפילה הנאמרת לפני נעילת השערים. אחד הפירושים המקובלים לשם התפילה הוא שעליה להישמע לפני נעילת שערי השמים, כלומר לפני חתימת גזר דינו של האדם. התפילה מסתיימת בתקיעת שופר.

יום הכיפורים הוא המועד הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי- לכן, הוא הצום היחיד שיש לקיימו בתאריך שנקבע - י' בתשרי- אף אם חל הצום בשבת (לשאר הצומות נקבעים ימים חלופיים, אם מועדם חל בשבת). הצום מבטא את השאיפה להשתחרר מעיסוק בצרכי הגוף ולרכז את תשומת ליבו של האדם במאמץ רוחני ומוסרי. אנשים שצום יום הכיפורים עלול לסכן את חייהם, רשאים להימנע ממנו.

צום יום הכיפורים הוא הארוך ביותר - הוא אורך כ- 25 שעות, משקיעת השמש ב-ט' בתשרי ועד שקיעתה ב-י' בחודש. בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, אוכלים בשעות אחר הצהרים "סעודה מפסקת", שהיא ארוחה חגיגית, וב-י' בתשרי לאחר שקיעת השמש מסיימים את הצום .

כאמור, בנוסף לצום יום הכיפורים, נקבעו צומות נוספים המבטאים אֵבֶל, לזכר אסונות שקרו לעם ישראל. צום תשעה באב, המציין את חורבן בית המקדש הראשון והשני גם יחד, הוא הקרוב ביותר בחומרתו ליום הכיפורים. צום גדליה, החל ב-ג' בתשרי, מציין את רצח גדליה בן אחיקם, יהודי שמונה למשול על יהודה מטעם השלטון הבבלי לאחר חורבן בית המקדש הראשון. גדליה נרצח על ידי אחד מבני שושלת המלוכה היהודית, על רקע נאמנותו לשלטון הבבלי, ורציחתו הביאה להגליית שארית היהודים שנותרו ביהודה. הצום נקבע על ידי חז"ל כאבל על מעשה הרצח, שהביא אסון על חלק מן העם.

בנצרות

בימי שישי בשבוע מוטלת על הנוצרים חובת התנזרות מאכילת בשר; זאת, כזכר לצליבתו של ישוע ביום זה. כן חייבים המאמינים הנוצרים להתנזר מאכילת בשר ב- 40 הימים שלפני חג הפסחא, שבו נצלב ישוע; זאת, כזכר ליסוריו ומותו. בניגוד לאסלאם וליהדות, בנצרות לא נקבעו עבור קהל המאמינים צומות הכוללים הימנעות מוחלטת מאכילה ומשתייה לפרק זמן כלשהו.

התקנונים של כמה ממסדרי הנזירים מטילים על אנשי הכנסייה (ולא על כלל המאמינים) חובות סיגוף וצומות בנוסף ל- 40 ימי ההימנעות מאכילת בשר. הצום של הנזירים נחשב לאחת מצורות הסיגוף - כלומר, אחת מהדרכים לשלילת הנאות גופניות לצורך התקרבות אל הרוחניות האלוהית.

באסלאם

הצום הראשון של המוסלמים נקבע לאחר הָהִג'רַה - הגירתו של הנביא מֻחמד מן העיר מָכַּה לעיר אָלְמַדִינַה, שאחריה ציווה הנביא על נאמניו לצום במשך יום אחד. היום הזה נקרא עָאשורַאא', משום שהוא חל ביום העשירי בחודש מחרם - החודש הראשון בשנה המוסלמית. צום זה הקביל לצום יום הכיפורים אצל היהודים, שחיו בעיר אָלְמַדִינַה. אחר-כך הפך צום העָאשוראא' לצום רשות.

באחת מן ההתגלויות נצטווה מֻחמד להורות למוסלמים לצום בחודש הרָמַצַ’אן, שהוא החודש שהנביא קיבל בו את ההתגלות הראשונה: "185 חודש רָמַצ’אן הוא אשר הורד בו הקֻראן ממרומים למען יביא לאנשים הדרכה ואותות נהירים המעידים על דרך הישר ועל הישועה. ל כל אחד מכם הנוכח בביתו בחודש זה לצום בו, ועל החולה או הנוסע בדרך לצום מספר ימים אחרים. ..." (סורת הפרה,2 פסוק 185).

מצוות צום הרָמַצַ'אן היא מצוות יסוד. בקֻראן נקבע, שצום זה יימשך לאורך כל שעות האור של החודש (שהוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי), ואילו האכילה תותר בשעות החשיכה. מלבד הצום, אסורים במשך שעות היום גם עישון וחיי אישות. כל מוסלמי ומוסלמית חייבים להתחיל בקיום המצווה באופן הדרגתי מגיל שבע.

המוסלמי רשאי להימנע מצום בחודש הרָמַצַ’אן בנסיבות מסוימות: "183 הוי המאמינים נכתב בספר כי מצווה עליכם לצום כשם שנכתב על אלה שהיו לפניכם, למען תהיה בכם יראה.184 צומו ימים ספורים. אשר לחולה אשר בכם או לנוסע בדרך, יצום ימים אחרים כמספר הזה. על המסוגלים לצום ( ואינם צמים) לתת כופר נפש- להאכיל נזקק אחר. ואולם ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו. ייטב לכם אם תצומו, לו רק ידעתם." (סורת הפרה,2 פסוקים 183- 184).

הצום נועד לבטא תשובה, חרטה על החטאים, שליטה עצמית' התקרבות לאלוהים וניסיון להרגיש את סבלם של העניים. מוסלמים אדוקים מקפידים לבלות את הלילות במשך חודש הרָמַצַ’אן בתפילה במסגדים, שבהם נהוגה בערב תפילת אָלְתָרַאוִיח (תפילת ההפוגות), ששמה נגזר מההפסקות הקצרות במהלכה. חודש הצום מסתיים בחג הנקרא עיד אָלְפִטְר (חג שבירת הצום), שהוא הראשון בחודש העשירי בשנה המוסלמית.

לחלקים נוספים של הפרק: