שבטים טורקים-סֶלג'וּקים, מוסלמים בדתם, השתלטו על ארץ-ישראל וכבשו את ירושלים (1073 לספירה). כאשר איימו לכבוש גם את קונסטנטינופול, בירת ביזנטיון הנוצרית, פנה קיסר ביזנטיון אל האפיפיור אוּרבַּן השני וביקש ממנו לגייס את המאמינים הנוצרים ולהגן על הבירה. האפיפיור נענה לבקשה, אבל הוסיף וקרא לאבירים לשחרר גם את הקבר הקדוש שבירושלים מידי המוסלמים.

המונים נענו לקריאת האפיפיור, לא רק אבירים אלא גם איכרים (1096). מסעם נקרא "מסע הצלב" על שם הצלב שנשאו על בגדיהם. בדרכם התקיימו הצלבנים משוד התושבים ופרעו בקהילות היהודים. פרעות אלה מכונות "גזֵרות תתנ"ו", ובהן חרבו הקהילות בערים ווֹרמס ומַיינץ.

ליוצאים למסעות הצלב היו מניעים כלכליים: מציאת אזורי התיישבות חדשים ומקורות מחיה נוספים בעבור האוכלוסייה הגדֵלה באירופה. האבירים רצו אדמות, האיכרים – חירות מאדוניהם, והסוחרים - שווקים חדשים. גם הקשר הדתי של הנוצרים לארץ הקודש היה מניע: גאולת הקבר הקדוש הייתה בעיניהם מלחמת קודש בלא-מאמינים. תמורת המסע הובטח להם שחטאיהם יכופרו וחובותיהם יידחו.

כאשר הגיעו הצלבנים לירושלים, הם הטילו עליה מצור, אך הם עצמם סבלו מן החום וממחסור במים. בעזרת מגדלי מצור, אֵילֵי-ברזל ואבנים כבדות הצליחו לכבוש את העיר. הצלבנים ערכו טבח ביהודים ובמוסלמים ואסרו עליהם לגור בה.

בארץ-ישראל הקימו הצלבנים ממלכה שבירתה ירושלים; בראשה עמד מלך, שהוכתר בכנסיית הקבר הקדוש. בממלכה הצלבנית הונהג משטר פיאודלי, שהותאם לתנאי המזרח.

אחרי המסע הראשון חזרו רוב הצלבנים לאירופה, ורק מיעוט נשאר בממלכה שהקימו. אורח חייהם ושפתם היו שונים מאלה של תושבי המקום. גם האקלים החם במזרח הקשה על הצלבנים, שהיו רגילים לאקלים הקר של אירופה. לכן רוב הנשארים לא השתלבו בין תושבי הממלכה. בכל זאת היו צלבנים שהתרגלו למזרח, נשאו נשים מקומיות וקשרו קשרים עם התושבים. הממלכה הצלבנית תרמה להתפתחות המסחר בין אירופה למזרח, והדבר הביא לשגשוגה של עיר הנמל עכו.

ממלכת ירושלים הצלבנית הייתה נתונה כל העת לאִיום של כיבוש מוסלמי. כדי להגן על הגבול הארוך של הממלכה ועל הדרכים בה, הקימו הצלבנים מבצרים (מפה: ממלכת ירושלים הצלבנית). גם מסדרים צבאיים הגנו על הביטחון וסייעו לעולי רגל נוצרים בשירותי רפואה ובאכסניות.

במאה ה-12 קם למוסלמים מנהיג חזק – צלאח א-דין. הוא הצליח להביס את הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187), ולקח בשבי את המלך ואת הצלב הקדוש. חודשים אחדים לאחר מכן נכבשה גם ירושלים בידי צלאח א-דין, והפכה לעיר מוסלמית. מלכי אירופה הזדרזו לארגן מסע צלב נוסף, אך הוא ועוד אחרים נכשלו, וירושלים נשארה תחת שלטון מוסלמי.

לאחר כיבוש ירושלים העבירו הצלבנים את בירתם לעכו. הממלכה השנייה של הצלבנים התקיימה עוד כמאה שנה, עד שנפלה בידי הממלוכים. כך הסתיים השלטון הצלבני בארץ-ישראל (1291) לאחר כמאתיים שנה ושישה מסעות צלב.

קראו עוד:

מסעות הצלב - עימות בין מוסלמים לנוצרים בארץ ישראל (פריט זה)
הצלבנים יוצאים לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים
הצלבנים מקימים ממלכה בארץ-ישראל
ממלכת ירושלים הצלבנית נכנעת למוסלמים

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel