מיתוס הוא סיפור על מעשי האלים בימי קדם.

סיפורים מיתולוגיים, על עלילות האלים, רווחו בעולם כולו – במסופוטמיה (מיתוסים שומריים ובבליים), בכנען (במיוחד שירת העלילה באוגרית), במצרים, ביוון, במזרח הרחוק.

קיים דמיון רב בין סיפורי האלים של העמים השונים, אך ניכר ביניהם גם שוני רב. מעניין לעמוד על ההבדלים בין הסיפורים, כדי להבין את אופיים המיוחד.

המיתוסים עוסקים במוצא האלים ולידתם, אהבותיהם וזיווגיהם, מלחמותיהם, מעשי גבורתם והיצירות שיצרו; איך נוצר העולם, כיצד נברא האדם, איך החלו תופעות טבע מסויימות ומהו מקורם של מנהגים מסויימים (סיפורים אייטיולוגיים) ועוד.

המיתוס מביא הסבר לסביבה בה מצוי האדם: הטבע, שלטון האלים, מינהגי החברה.

המיתוס מתאר את האלים כבני אדם במעשיהם ובמחשבותיהם – התיאורים הם אנושיים-פיסיים, והאיפיונים טבעיים.

במקרא מצויים שרידי מיתוסים הדומים למיתוסים שרווחו בעמים ובתרבויות שבקרבם חי עם-ישראל בתקופות קדומות:

בסיפור בריאת העולם שבתורה (בראשית א), בסיפור גן עדן (בראשית ב-ג), בסיפור המבול (בראשית ו-ח) וכד' ישנם רמזים מיתולוגיים רבים, ויש להם מקבילות ספרותיות בספרות העולם הקדום.

בשירה המקראית שקועים שרידי מיתוס בביטויים השיריים ובשימושי הלשון.

המקרא מבטא את התפיסה המונותאיסטית: אל אחד ויחיד, עליון על הכל, שולט על הכל באופן מוחלט, ללא חבר או יריב, מאד מופשט, לא גשמי ולא אנושי. לכן לא ייתכנו בו סיפורים מיתולוגיים. אפשר לראות שבמקומות מסויימים מתווכח המקרא עם ההזכרות המיתולוגיות ושולל אותן, או משתמש בהן כבמטאפורות.

 

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel