 |
קרב אלעשה |
"יום ניקנור" וכריתת הברית עם הריפובליקה הרומית היו השיא בעלייתו של יהודה המקבי ובהתקדמותה של יהודה לקראת חירות מדינית מלאה. אם הניצחון על ניקנור עדיין לא חרג ממסגרת התנגשויות צבאיות שאפיינו את פעילותו של יהודה מראשית דרכו, הרי שכריתת הברית עם רומא היתה קריאת תיגר על ממלכת בית סלוקוס ומשמעותה היתה ביטול כל זיקה פורמאלית שבין יהודה לממלכה, שכן גוף מדיני המקיים קשרים ישירים עם רומא וכורת אתה ברית רשמית אינו יכול להיחשב יותר בתור חלק מן הממלכה. דמטריוס רשאי היה לחשוש מהתערבות למעשה של רומא גם בענייני ארץ-ישראל ונראה היה לו שהוא חייב לפעול במהירות. הדבר נתאפשר לו בעקבות ההכרעה שנפלה במלחמה נגד טימרכוס, וצבא גדול בפיקודו של בקכידס נתפנה לחזית יהודה. היה זה כוח של עשרים-אלף רגלים ואלפיים פרשים (לפי מקבים א), מספר סביר בהתחשב בפוטנציאל הצבאי של הממלכה הסלוקית באותו זמן. צבא זה מנה אולי פחות אנשי-צבא מאשר צבא ליסיאס במערכת בית-זכריה, אך יותר מאשר צבא ניקנור במערכת אדסה. מקבים א גם הגדיר את הכוח שבפיקודו של בקכידס כ"קרן הימנית", מושג שקשה לעמוד על משמעותו, בין אם הוא נובע משיבוש טקסטואלי, בין אם הוא מכוון לציין שבקכידס נטל לעצמו את מיטב הכוחות של הממלכה, או שמא הכוונה כאן להגדרה גיאוגראפית של האיזור שאליו השתייך הכוח (השטח ימינה לפרת, אף-על-פי שזהו שימוש לא שגור ותמוה). אל בקכידס נתלווה אלקימוס הכוהן הגדול, שלא אמר נואש. זו היתה אמורה להיות מלחמה ללא פשרות שמכוונת היתה למחוץ את צבא יהודה. בניסן 160 לפני-הספירה הופיע כבר הצבא הסלוקי במלוא כוחו צפונה לירושלים, לאחר שעשה הרג רב באוכלוסיה היהודית שבדרכו. הצבא הסלוקי חנה בבארה היא אל-בירה. כוחו של יהודה חנה במרחק-מה דרומה-מערבה לאל-בירה במקום שנקרא אלעשה, המזוהה עם ח'רבת אל-עשי, סמוך לרמאלה מכיוון דרום-מזרח. לפי התיאור במקבים א, מנה מלכתחילה הצבא של יהודה שלושת-אלפים איש, מספר שנזכר גם קודם-לכן במערכות של יהודה המקבי (במערכת אמאוס ובמערכת אדסה) ומבטא כנראה את גרעין הכוח הצבאי היהודי. אולם גם מכוח זה, נאמר, נשארו בקרב שמונה-מאות איש. ברור שיחסי כוחות כאלה אינם אפשריים, מה גם שיהודה לא נסוג, אלא יזם התקפה. קשה לשער שיהודה היה יוצא לקרב נגד בקכידס ובוודאי היה משתמט בדרך כלשהי מהתנגשות ישירה, ויהיו אשר יהיו המניעים שיכלו להשפיע עליו שלא לדחות את ההכרעה. אין ספק אפוא שספר מקבים א הוריד באורח דראסטי את מספרם של אנשי צבא יהודה, כדי להסביר את המפלה שנחלו היהודים. בקכידס נמצא באגף הימני. יהודה ומבחר אנשיו יזמו התקפה נגד האגף הימני של בקכידס, מתוך תקווה להביסו ואולי אף להרוג את מצביא האויבים. לדברי מקבים א אף עלה בידי יהודה להביס את האגף הימני של בקכידס ולרדוף אחריו עד ל"אשדות ההר".
|
נפילת יהודה ומפלת הצבא |
אולם האגף השמאלי של מחנה בקכידס התקיף את יהודה מאחור ובהתנגשות שהתחוללה נפל יהודה, ואנשיו שנותרו בחיים נסוגו בראשותם של יונתן ושמעון. אולם מותו של יהודה בשדה-הקרב ומפלת צבאו לא הביאו לסיום המלחמה והמרד, ונצחונו של בקכידס לא היה בשום פנים מכריע. אף-על-פי שירושלים נכבשה כולה שוב בידי הצבא הסלוקי, ואלקימוס חזר אליה ככוהן גדול, הצליחו יונתן ושמעון לשמור על גרעין ההתנגדות, לחדש ביתר שאת את תנופת המרד ולהביא בהקשר מדיני חדש לעצמאותה של מדינת יהודה.
קראו עוד:
המרד : פרוץ המרד והנהגתו של מתתיהו
המרד : יחסי הכוחות והגורמים שהביאו להצלחת המרד
המרד : מלחמותיו של יהודה המקבי עד לטיהור המקדש ושלום ליסיאס
המרד : יום ניקנור והברית עם רומא
המרד : מסע בקכידס ומות יהודה (פריט זה)
