העולים הראשונים מתנועת הנוער השומר הצעיר, שנוסדה בגאליציה ב - 1913, הגיעו לארץ-ישראל ב - 1919 ; אך באוגוסט 1924, כאשר התכנסו חברי השומר הצעיר בעיר דאנציג והכריזו על הקמת תנועה עולמית שפעלה בקרב הנוער היהודי בפולין, בליטא, בלאטוויה, בברית המועצות וברומניה, לא היה עדיין לאיש מהם מושג ברור האם, כיצד ומתי ניתן יהיה לשלב בתנועה נוער מארץ-ישראל.

שמונה חודשים אחרי כן, באפריל 1925, נכתב ב'קומוניקט א'' מטעם ההנהגה העליונה של השומר הצעיר בווארשה :

הסתדרות הצופים בארץ נמצאת בידי מנהלים בלתי מתאימים לתנועתנו וגם כל אופי עבודתה זרה ורחוקה מאתנו לרוח של התבוללות אנגלית בלבוש עברי, כיוון בורגני המרוחק מתנועת העבודה בארץ וכו'. במכתבה האחרון כתבה לנו הה' הר' [ההנהגה הראשית] של הסתדרות הצופים בארץ-ישראל, כי מטעמים שונים לא תוכל להיספח אל ההסתדרות העולמית [הכוונה להסתדרות העולמית של השומר הצעיר] . . . מובן, כי אין יכולים להשלים עם הרעיון שבמקום שם מועדות פנינו ותקוותינו תתקיים הסתדרות המתנגדת לנו. ועל כן התחלנו באופנסיבה כלפי הסתדרות זו, כי רק שתי ברירות לפנינו: או לחולל מהפכה בתוך הסתדרות הצופים בארץ, כי תלך בדרכנו אנו או לייסד הסתדרות השומר הצעיר בארץ שתתאים ביותר לצורכי תנועתנו. הננו פונים אל השומרים היושבים בארץ, כי ישימו לבם לעניין הזה ויתחילו בפעולה הדרושה בין בכיוון הראשון, בין בשני.¹

הראשונים מבין 'השומרים היושבים בארץ' שנענו לפניית ההנהגה העליונה, ואולי אף הקדימו אותה, היו חברי 'קיבוץ השומר הצעיר מססס"ר' (ראשי תיבות של ברית המועצות), שהיה אחר כך לקיבוץ אפיקים. ב - 7 ביולי 1925 בישר חבר הקיבוץ זאב איצקוביץ (לימים רב החובל זאב הים) במכתב להנהגה העליונה בווארשה על הקמתה של תנועת נוער חדשה בארץ-ישראל - 'הצופה העובד'. על פי המכתב עדיין לא הוחלט אם התנועה החדשה תישא את שם השומר הצעיר, אך מכל מקום היה ברור כי מדובר בסקציה ארץ-ישראלית של הסתדרות השומר הצעיר העולמית.²

עד מהרה התברר לחברי ההנהגה העליונה של השומר הצעיר כי לא אל הנער הזה התפללו. הצופה העובד פעל במסגרת הסתדרות העובדים הכללית ללא כל קשר לתנועה העולמית של השומר הצעיר ולהנהגתה. במכתב שנשלח ב - 24 במאי 1926 מההנהגה העליונה בווארשה למחלקת ההנהגה העליונה בארץ-ישראל נאמר, כי 'על המח' לגשת ליצירת הסתדרות ארצית של השומר הצעיר שזיקתה להסתדרות העולמית תהיה בטוחה'³. בישיבת ההנהגה העליונה בווארשה ב - 24 ביוני 1926 אמר חבר ההנהגה מרדכי שנהבי : 'יש לייסד הסתדרות שלנו בארץ כדי להילחם בהסתדרות של גלילי [אלעזר גלילי, חבר קיבוץ השומר הצעיר מססס"ר, היה מראשי הפעילים בתנועת הצופה העובד]⁴.

גלילי ואיצקוביץ לא נענו לתביעות חוזרות ונשנות של ההנהגה העליונה להפוך את הצופה העובד לסניף הארץ-ישראלי של תנועת השומר הצעיר העולמית⁵. הקיבוץ 'הרוסי' עצמו הלך והתרחק מהתנועה העולמית. הוא לא הצטרף לקיבוץ הארצי שקם ב- 1927, וב - 1930 נותק מהשומר הצעיר סופית. לקראת סוף שנות ה - 20 חדלה תנועת הצופה העובד להתקיים,⁶ והשתלבה למעשה בהסתדרות הנוער העובד.

הקיבוץ הארצי מנסה להקים תנועת נוער

'לא עלה בידי המחלקה להכניס לתוך הסתדרותנו בתור סניף ארצי את הסתדרות "הצופה העובד" בארץ-ישראל. קמה אם כן נחיצות ליצור בארץ הסתדרות חינוכית של השומר הצעיר אולם עדיין העניין לא הוצא לפועל'. דברים אלו נכללו בדו"ח של ההנהגה העליונה לוועידה השנייה של הסתדרות השומר הצעיר העולמית, אשר התכנסה בדאנציג ב - 21-15 באוגוסט ⁷.1927 הנושא חזר, אם כן, לנקודת ההתחלה.

בישיבת המחלקה הארץ-ישראלית של ההנהגה העליונה ב - 30 בדצמבר 1927 היו רוב הדוברים בדעה, כי בשלב הראשון אין להקים תנועת נוער חדשה בארץ-ישראל, ועדיף לפתוח בפעולה שקטה בתוך התנועות הקיימות. בישיבה הוחלט להקים ועדה שתכין תכנית פעולה. בתחילת ינואר 1928 התכנסה בעפולה 'ועדת הנוער' לישיבתה הראשונה.
בישיבה זו הוצבו יעדים ראשונים לפעולה : שלוש הערים הגדולות וכן מספר יישובים ומוסדות חינוך בעמק יזרעאל. כן הוצע לפנות באמצעות מודעה בעיתון לנערים עולים שהשתייכו לתנועת השומר הצעיר בחו"ל. המודעה פורסמה ב'דבר' ב - 9 בינואר 1928 וזכתה לתגובות רבות. למשיבים על המודעה נשלח שאלון, עם כמה מהם התנהלה התכתבות של ממש. אך תנועת הנוער שהיתה אמורה לקום כתוצאה מהתכתבות זו נשארה בינתיים על הנייר⁸.

גם כניסתם של אחדים מחברי הקיבוץ הארצי להדרכה במסגרת תנועת הצופים בחיפה, בירושלים ובעמק יזרעאל לא הניבה את הפירות המקווים - מכל מקום, לא בשלביה הראשונים. אמנם כבר ב - 5 בינואר 1928 כתבו מרדכי שנהבי ומאיר יערי להנהגה העליונה בווארשה כי 'מכאן ואילך תתייחסו אלינו כאל "הנהגה זמנית" של הסתדרות השומר הצעיר בארץ', וב - 16 בפברואר 1928 כתב יערי להנהגה "עליונה כי 'הננו עומדים כאילו על סף ייסוד הסתדרות השומר הצעיר בארץ' ⁹ - אך עד היום שבו ניתן לומר שיש בארץ-ישראל תנועת נוער של השומר הצעיר הצעיר חלף עוד פרק זמן של כשנה וחצי.

ההתחלה - במקוה-ישראל

שני הקנים הראשונים של תנועת השומר הצעיר בארץ-ישראל קמו בקיץ 1929 בחיפה ובמקוה-ישראל. חיפה היתה כאמור אחד היעדים הראשונים לפעולתם של המדריכים מהקיבוץ הארצי. חברים מקיבוץ 'הרצליה' (כיום מרחביה) שישב אז בבת גלים, ובראשם יצחק חרותי, יצרו קשר עם קבוצת נערים שכינתה עצמה 'גדוד מתתיהו החשמונאי'. נערים אלו התארגנו תחילה במסגרת הצופים ולאחר עזיבת הלימודים הצטרפו להסתדרות הנוער העובד. המדריכים מקיבוץ 'הרצליה' הוזמנו לעבוד בנוער העובד, אך משנתגלה שהם מחנכים להשקפות הפוליטיות של השומר הצעיר, הופסקה עבודתם. מי שלא ויתר היו דווקא החניכים, ואליהם הצטרפה קבוצת תלמידות מבית הספר הריאלי, שאף הן נרדפו על קשריהן עם השומר הצעיר. המדריכים המשיכו בפעולתם, ולקראת סוף 1929, אחרי שחברי קיבוץ השומר הצעיר ב' (כיום מעברות) הצטרפו להדרכה, הוקם בחיפה רשמית 'צוות הצופים השומר'.

קדם לו קן השומר הצעיר בבית-הספר החקלאי מקוה-ישראל, שהוקם על-ידי פרץ מרחב (אז מרכפלד). מרחב היה חניך בתנועת השומר הצעיר באוסטריה. הוא עלה ארצה בהיותו נער ב - 1928 ונכנס ללמוד במקוה-ישראל. תחילה פעל במסגרת סניף הנוער העובד במוסד, אך בי"א באדר תרפ"ט, כאשר עלה לתל-חי עם חבריו לתנועה, פגש שם את מאיר יערי אשר שיכנע אותו להקים במקוה-ישראל קן של השומר הצעיר. הקן הראשון בארץ הוקם אפוא לא בידי חברי הקיבוץ הארצי, אלא ביזמתו ובארגונו של תלמיד בן 16.

בחודשים הראשונים לקיומם פעלו הקנים בחיפה ובמקוה-ישראל ללא כל קשר ביניהם. המפגש הראשון התקיים בנס-ציונה ב - 18-12 באפריל 1930, ונכחו בו גם נערים מתל-אביב, מראשון לציון, מעפולה ומנס-ציונה. מפגש זה היווה את ראשית הארגון הארצי של השומר הצעיר בארץ-ישראל, ונבחרה בו 'ועדה מרכזית' ; הוועדה נפגשה לראשונה בחיפה ב - 31 במאי - 2 ביוני 1930, והחלה בפעילות ארגונית סדירה¹⁰.

את סיומו של שלב הייסוד וההקמה של תנועת הנוער השומר הצעיר בארץ-ישראל ניתן לראות בקיום מחנה ארצי במרחביה ב - 15-14 באוגוסט 1930 בהשתתפות חניכים מחיפה, מקוה-ישראל, תל-אביב, ירושלים וראשון לציון. במחנה זה הוכרז רשמית 'על הקמת הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל בתוך מסגרת הסתדרות השומר הצעיר העולמית'. הודעה על כך נשלחה לוועידה העולמית השלישית של השומר הצעיר, שהתכנסה בעיירה ורוטקי בצ'כוסלובקיה ב - 15-7 בספטמבר 1930. אין זה מקרה שבאותה ועידה עצמה התפלגו חברי הקיבוץ 'הרוסי' מהתנועה העולמית: התפיסה, שגרסה כי חינוך נוער בארץ אינו מעניינה של תנועת השומר הצעיר העולמית שמרכזה בגולה הגיעה לסוף דרכה.

שנים ראשונות (1939-1930)

התנועה שהחלה את דרכה ב - 1929 עם שני קנים, שבשניהם יחד קרוב ל - 40 חניכים, התפתחה במהירות הן מבחינת מספר החניכים והן מבחינת הפריסה הגיאוגרפית. כאשר התכנסה הוועידה הראשונה של השומר הצעיר בארץ-ישראל ב - 20 באפריל 1938, היו בתנועה 1,950 חניכים ב - 30 קנים.¹¹

המבנה הארגוני של התנועה בארץ תאם בקוויו הכלליים את המבנה הארגוני של תנועות הנוער הארציות של השומר הצעיר בחו"ל. המוסד העליון ברמה הארצית היה ההנהגה הראשית, שהיתה כפופה להנהגה העליונה היושבת בווארשה ; אך לעומת חברי ההנהגות הראשיות בחו"ל בשנות ה - 30, שהיו בדרך כלל בשנות ה - 20 לחייהם, היו חברי ההנהגה הראשית הראשונה של תנועת השומר הצעיר בארץ-ישראל, שנבחרה במחנה הארצי הראשון במרחביה ב - 1930, נערים בני 16. חברי הקיבוצים, ששימשו מדריכים בתנועה, נטלו אמנם חלק בפעילותה של ההנהגה הראשית, אך רשמית לא נמנו עם חבריה. למזכיר ההנהגה הראשית נבחר ישראל פנחסי, חניך בן 16 מקן חיפה.¹²

תמונה זו השתנתה תוך שנים מועטות. החניכים הבוגרים נעשו כמובן מבוגרים יותר והמערכת המוסדית נעשתה מורכבת יותר. ב - 1935 היתה לתנועת השומר הצעיר בארץ-ישראל מועצה ראשית שנבחרה בכינוס הבוגרים: 'המועצה הראשית בחרה מתוכה את ההנהגה הראשית, שהינה מוסד יותר מצומצם . . . להנהגה הראשית הפועלת עתה - נכנסו כל החברים הבוגרים שבמועצה הראשית . .. והשליחים '.¹³ השליחים, כלומר המדריכים מהקיבוצים, הפכו אם כן לחברים בהנהגה הראשית גם באופן רשמי. כשנה אחר-כך מתאר חוזר מטעם ההנהגה הראשית מצב, שהשליחים הם הפעילים העיקריים בהנהגה, אם לא היחידים : 'שליח הקבוץ הארצי בהנהגה הראשית יוסף הלפרין סיים את פעולתו ובינתיים הגיע ישעיהו סגל (בית-זרע) לעבודת ההנה"ר. שאלת יתר השליחים . . .תמצא את פיתרונה בימים הקרובים, אך על ידי שליחים בלבד אי אפשר לקדם את הפעולה בכל השטחים. יש לחתור במלוא הכוחות להכשרת כמה חברים מבפנים, אשר יחד עם השליחים ובעזרתם יהיו הנהגה ראשית בעלת יכולת . . .'.¹⁴ כדי להבין התפתחות זו יש לרדת לעומקה של מערכת יחסי הגומלין בין תנועת הנוער השומר הצעיר לבין הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר.

כאשר נוסד הקיבוץ הארצי בשנת 1927, עדיין לא היה מובן מאליו כי זוהי המסגרת היחידה שאליה יצטרפו מעתה בוגרי תנועת השומר הצעיר. ואכן, כמה מהקיבוצים שהקימו בוגרי התנועה לא הצטרפו לקיבוץ הארצי.¹⁵ החלטה המכריזה על הקיבוץ הארצי שהוא כתובת יחידה עבור בוגרי התנועה התקבלה רק בספטמבר 1930, בוועידה השלישית של התנועה העולמית בוורוטקי. אלה שחלקו על גישה זו התפלגו מהתנועה באותה ועידה.

בתנועה הארץ-ישראלית, שהוקמה בחסות הקיבוץ הארצי, לא היתה מלכתחילה מחלוקת באשר ליעדם של בוגרי התנועה. כבר בכינוס הארצי הראשון במרחביה הוחלט, כי 'הכינוס רואה צורך בהכשרה מקצועית וחברתית של בוגרי תנועתנו לקראת המשך משותף בתוך קיבוץ שומרי עצמאי ארץ-ישראלי'. בהחלטות הוועידה הראשונה (אפריל 1938) נאמר : 'התנועה רואה בקיבוץ הארצי של השומר הצעיר את המזיגה השלמה של המלחמה על השחרור הלאומי והסוציאלי ושל ההגשמה העצמית האישית של הדור. הקיבוץ הארצי מהווה את המסגרת היחידה עבור בוגרינו עם עברם לחיי הגשמה והוא משמש המשך נאמן להישגיה ולערכיה של תנועתנו החינוכית'.¹⁶ המחלוקת התעוררה סביב שאלת העיתוי, כלומר - מתי אמורים החניכים הבוגרים בתנועה לעזוב את הפעילות בתנועת הנוער וללכת לקיבוץ. מחלוקת זו התעוררה כבר בכינוס הארצי הראשון במרחביה בין אנשי מקוה-ישראל, שרצו לגשת מיד להקמת קיבוץ חדש, ובין חברי קן חיפה, שהעדיפו לפי שעה את המשך הפעילות בתנועת הנוער. לבסוף התקבלה החלטת פשרה: 'הכינוס מטיל על ההנהגה הראשית לכנס לכל המאוחר בחג הפסח את בוגרי ההסתדרות לשם בירור של ההכשרה ויצירת הקיבוץ הארצי-ישראלי'. ואכן, בפסח תרצ"א (אפריל 1931) התקיים כינוס הבוגרים השני של התנועה במשמר העמק ובו הוחלט, כי 'כינוס בוגרי השומר הצעיר בארץ-ישראל רואה את דרך ההגשמה כמחייבת כל חבר בוגר. הכינוס מחליט על יצירת קיבוץ-הכשרה של בוגרי התנועה'.¹⁷ בספטמבר 1931 התרכזו 13 חניכים בוגרים בחדרה והקימו את גרעין הקיבוץ הראשון. בקיץ 1932 עברו חברי הגרעין מחדרה לרמת-גן ושם הקימו את קיבוץ ארץ-ישראלי א' - תל-עמל. הקיבוץ עלה על הקרקע כראשון יישובי 'חומה ומגדל' ב - 10 בדצמבר 1936. קיבוץ ארץ-ישראלי ב' - הוא קיבוץ אילון - עלה על הקרקע ב - 24 בנובמבר 1938.

התארגנותם של החניכים הבוגרים בתנועה במסגרת קיבוצים גרמה לפרישתם מפעילות בתנועת הנוער, וכך נפל חלק גדול מתפקידי הארגון וההדרכה על כתפיהם של השליחים - חברי הקיבוצים (כאן המקום להדגיש כי השומר הצעיר לא העסיק מעולם מדריכים בשכר). הניסיון הראשון להתמודד עם בעיה זו על-ידי השהיית עזיבתם של הבוגרים נעשה בתחילת 1934 , כאשר הוקמה בתל-אביב קומונה של השומר הצעיר, וחברי גדוד הבוגרים השני של התנועה שהו בה לפני שעברו לפתח-תקוה, שם הקימו את קיבוץ ארץ-ישראלי ב'. במועצה הראשית שהתכנסה בחדרה ב - 11-9 בדצמבר 1938 הוחלט:

- - - המועצה הראשית רואה את ההכרח החיוני - לקיומה של התנועה החינוכית - ביצירת חבר מדריכים מתוך הגדוד הבוגר בתנועה, שיישא בעול העבודה החינוכית, עד שיקום דור מדריכים חדש שימלא את מקומו. אי לזאת מחליטה המועצה הראשית : 1 . קבוצות הכשרה מתוך גדוד הבוגר בתנועה לא יווצרו לפני שנה לפעולתו של הגדוד בקנים ובתנועה . . . 3. המועצה הראשית קוראת לקיבוצים הארץ-ישראליים לשגר שליחים לתנועה החינוכית ולשמור על קשר ער וענייני עמה.¹⁸

לתנועת הנוער השומר הצעיר בעיר ובמושבה שימש הקיבוץ הארצי גורם מפעיל ומדריך מצד אחד ויעד לבוגרים מצד שני, ואילו כניסתה של תנועת הנוער לתוך הקיבוצים יצרה ממד חדש ובעייתי ביחסי הגומלין ביניהם. ב - 1931 הוקם המוסד החינוכי במשמר העמק במטרה לחנך את בני הקיבוצים לחיי קיבוץ במסגרת פנימייתית. שאלת תפקידה הנפרד של תנועת הנוער ומעמדה בתוך מסגרת חינוכית החותרת ממילא למטרותיה לא באה על פתרונה המלא עד היום, אך לאחר לבטים קשים וממושכים הוחלט ב - 1935 להקים קן של השומר הצעיר במוסד החינוכי במשמר העמק, ומאז משולבים קני השומר הצעיר במוסדות החינוך של הקיבוצים.

ממלחמה למלחמה (1948-1939)

מלחמת העולם השנייה פתחה פרק חדש בתולדותיה של תנועת השומר הצעיר בארץ. השמדתה הפיזית של התנועה באירופה הפכה את התנועה בארץ-ישראל לחטיבה העיקרית בתנועה העולמית. עובדה זו באה לידי ביטוי רשמי בוועידה הארצית השנייה של התנועה בארץ שנפתחה ב - 13 באפריל 1941. בוועידה זו נמסר לידי התנועה בארץ דבר התנועה העולמית שהובא מפולין.¹⁹

בו בזמן המשיכה התנועה בארץ-ישראל לעסוק באותם הנושאים שעסקה בהם לפני המלחמה: ב - 1936 דובר על 'הכשרת כמה חברים מבפנים, אשר יחד עם השליחים ובעזרתם יהוו הנהגה ראשית בעלת יכולת' - ואילו בקיץ 1940 הוחלט במועצה הראשית כי 'התנועה רואה עצמה כמסוגלת להקים את הגרעין להנהגה הראשית העצמאית שלה'.²⁰
בדו"ח לוועידה השנייה נכתב: 'כפי שנאמר פעמים רבות לא פעלה מימי הוועידה הקודמת הנהגה ראשית מסודרת אלא בשנה וחצי האחרונות. הנהגה ראשית זו היתה מורכבת משליחי הקיבוץ הארצי ומחברי התנועה בקן תל אביב'.²¹ בוועידה השנייה נבחרה הנהגה ראשית חדשה מקרב החניכים. השליחים שישבו בהנהגה לא הועמדו לבחירה. בדו"ח לוועידה השלישית, שהתכנסה ב - 26 במאי 1944, מופיע הרכב של ההנהגה הראשית, הכולל 5 חניכים בוגרים ושליח אחד, שהיה רכז ההנהגה. בהמשך הדו"ח מסופר, כי 'תקופת עבודתם של החברים בהנהגה היתה תמיד שאלה קשה. היו ימים שחברי ההנהגה היו שליחים בלבד'.²²

ההחלטה שמלפני המלחמה לעכב את יציאתם של בוגרי התנועה להגשמה בקיבוצים על מנת להבטיח רצף בהדרכה ובאירגון לא שונתה, אך במהלך המלחמה מצאה עצמה התנועה ניצבת בפני בעיה חדשה - גיוסם של הבוגרים, מי לצבא הבריטי ומי לכוחות המגן של היישוב. הבעיה החמירה עוד יותר בקיץ 1942, כאשר הוחלט במוסדות היישוב לגייס את הנערים שאינם לומדים כבר בגיל 17. פיתרון חלקי נמצא במועצה הראשית הי"ט, שהתכנסה בדצמבר 1942. הוחלט להקים פלוגת פלמ"ח מיוחדת של חברי התנועה שתשהה בקיבוץ. המדריכים לא גויסו.

שינוי מעמדה של התנועה בארץ-ישראל בתוך התנועה העולמית שינה גם את מהות היחסים בינה ובין הקיבוץ הארצי: 'אבדן התנועה העולמית הביא את הקיבוץ הארצי לאוריינטציה אקסקלוזיבית על התנועה בארץ' - נאמר בדו"ח לוועידה השלישית. במלים אחרות - בעת שכוח האדם האמור להמשיך את קיומו של הקיבוץ הארצי היה ברובו המכריע מן התנועה הארץ-ישראלית, היה הידוק הקשרים צורך הדדי. 'התנועה רואה בקיבוץ הארצי את האבא שלה' - נאמר עוד בדו"ח, ובהמשכו סופר, כי נציגי מזכירות הקיבוץ הארצי משתתפים בישיבות המליאה של ההנהגה הראשית ויעקב חזן מונה מטעם המזכירות 'לעמוד בקשר מיוחד עם ההנה"ר'.²³

גם בתחום הפוליטי חיזקה תקופת המלחמה את תחושת ההזדהות של תנועת הנוער עם הקיבוץ הארצי. כבר בימי פולמוס החלוקה ב - 1937 הביעה תנועת הנוער בפומבי תמיכה מלאה בעמדת הקיבוץ הארצי נגד החלוקה, וכאשר פרץ בשנת 1942 הפולמוס על תוכנית בילטמור, מצאה תנועת השומר הצעיר את עצמה מותקפת בחזית אחת עם הקיבוץ הארצי ועם שותפתו למאבקים הפוליטיים - הליגה הסוציאליסטית.²⁴ תנועת הנוער הותקפה לא רק על העמדות הפוליטיות שביטאה, אלא על עצם העיסוק בעמדות פוליטיות ואימוצן בגיל הנעורים. בין התוקפים היה גם המשורר נתן אלתרמן (וראה את שירו 'אילוף ילדים' בעמ' 145 בכרך זה).

בתקופה ההיא נמנע הקיבוץ הארצי מהגדרה ברורה של מעמדו הפוליטי ולכן, גם אם תנועת השומר הצעיר היתה במוצהר תנועה פוליטית, לא היה ניתן להגדירה 'תנועת-נוער של מפלגה'. מצב זה השתנה בפברואר 1946, עם הקמתה של מפלגת השומר הצעיר. 'הנכון וטוב הדבר שהשומר הצעיר מקים מפלגה ?' - נכתב באחד העיתונים של תנועת הנוער. והתשובה : 'אין ספק שהגיע הזמן להקמת המכשיר הפוליטי של התנועה - להקמת המפלגה. התנועה תלווה את צעדו זה של הקיבוץ הארצי בברכה . . . זו תהיה מפלגת השומר הצעיר על כל מטענה הרעיוני והרוחני של תנועתנו'.²⁵

העיסוק בנושאים פוליטיים תפס חלק חשוב בפעילותה של תנועת השומר הצעיר בארץ-ישראל, אך כל ניסיון לתארה כארגון נוער פוליטי ותו-לא חוטא לאמת. הצופיות היוותה מרכיב מרכזי בעבודה החינוכית בתנועה, וגם בימים השחורים ביותר של מלחמת העולם השנייה, כולל בתקופת אל-עלמיין, כשנשקפה סכנה ממשית ליישוב היהודי, לא ויתרה התנועה על היציאה לטיולים ולמחנות. באחד מטיולים אלו, בפסח תש"נ (1942), נפל רימון-יד למדורה, בעת חניה ליד עין-גדי, ו - 8 חניכים נהרגו. המקרה שימש עילה לפרסום התקפה חריפה על תנועות הנוער בעיתון 'הארץ' :

. . . מה שקרה לאותו ארגון שנכשל בשביעי של פסח עלול לקרות לכל אחד מתריסר הארגונים המושכים לרשתם נערים רבים ומוסרים אותם ל'חינוך', ל'מדריכים' לא-מבוגרים גם הם וחסרי אחריות. מי שהוציא לטיול מסוכן זה 150 נערים ונערות אוויל הוא, ומי שמסר אחריות כזו לנער בן 20, כפי שמספרים, פשע מחוסר אחריות . .. מלבד סכנת-מוות אורבת לנוער בלי השגחת מורים מנוסים סכנה אחרת: מי אחראי לצניעותם של נערים ונערות בגיל הנוער בלילות במדבר? שאלה זו אפשר לשאול גם בעיר, כי 'פעולה' נמשכת לפעמים עד שעה מאוחרת בלילה, ויש נערים ונערות החוזרים הביתה אחרי חצות ואף עם אור הבוקר. ואם ההורים איבדו את שליטתם על בנותיהם הרכות ומותר להן לאחר שבת ב'קן' ולטייל עם חברים עד לאחר חצות ואף לצאת אתם למדבריות - מי אחראי לשחיתות המוסר המתפשטת בקרבנו לבושתנו, אם לא הורים רשלנים, הורים אדישים, שאינם יודעים להתארגן ולפעול יחד? עין-גדי אינה אלא פרט מחריד ונורא. עצם האסון הוא שלטון ארגונים מפלגתיים על הנוער. אסון הוא ויתור הורים ומורים על חינוך בניהם, ויתור של יאוש ממלחמת תנופה בחוטפי ילדינו.²⁶

לאחר תום המלחמה, ב - 21 ביולי 1945, התקיימה על הכרמל ה'שומריה' הראשונה. ה'שומריות', המתקיימות אחת למספר שנים, הן מחנות ארציים של כל חניכי התנועה, המהווים מפגן ענק של פעילות צופית, ספורטיבית ותרבותית.

תחום נוסף, שהתנועה החלה לעסוק בו בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה הפעולה בקרב עדות המזרח. כבר בוועידה הראשונה של התנועה באפריל 1938, העלה יעקב חזן בעיה זו : 'ישנה עדה והיא עדת המזרח, שכמעט איננה בתנועתנו. למה לא תגיע התנועה גם לשכבות אלו? אין להעלים עין משבט שלם בישראל'.²⁷ בשנת 1944 החלה התנועה בפעולה בשכונות הערים, כאשר בשלב הראשון הוקמו שני קנים - בדרום תל-אביב ובעיר התחתית בחיפה.

ערב הקמת המדינה היו בתנועת השומר הצעיר בארץ 5,926 חניכים, מהם 2,578 בקנים קיבוציים.²⁸ עשרה קיבוצים שהקימה התנועה הארץ-ישראלית עלו על הקרקע עד מלחמת העצמאות.

עם קום המדינה

השינוי המהותי ביותר שהתחולל בתנועת השומר הצעיר לאחר תש"ח לא נגרם מעצם הקמת המדינה, אלא בגלל הקמתו של צה"ל : 'התנועה צעירה משהיתה אי-פעם' נכתב בעיתון התנועה 'על החומה' בדצמבר 1948, 'בוגרינו משולבים במאבק המלחמה והבניין . . . הם עזבו את הקן בטרם זמנם'. הגיוס לצה"ל העמיד את התנועה בפני שתי בעיות : האחת - שמירת המסגרת התנועתית למתגייסים ומניעת פיזורם לפני ההגשמה בקיבוץ, והשנייה - איוש תפקידי הדרכה וארגון שמילאה עד עתה השכבה הבוגרת. בוועידה הרביעית של התנועה, שהתכנסה ב - 25 באפריל 1948 , הוחלט, כי 'הפלמ"ח הוא מסגרת הגיוס היחידה המתאימה בסגנונה, צביונה, אופיה ומקומות ריכוזה - להכשרותינו המגויסות'.²⁹ עם פירוק הפלמ"ח נמצא הפיתרון בהקמת הנח"ל. הליכת בוגרי התנועה בעיר לנח"ל, שהפכה לנוהג קבוע החל ממחזור הגיוס של אוקטובר 1950, לוותה תחילה בחששות כבדים שמא תתפורר המסגרת התנועתית, אך בסופו של דבר נאלצו הכל להסכים כי זהו הפיתרון הטוב ביותר האפשרי : 'הנח"ל כיום אינו בשבילנו אלא הרע במיעוטו . . .', נכתב ב'על החומה', 'הנח"ל יכול ליהפך לגורם מתקדם בצבא הגנה לישראל על אף כל המגמות הריאקציוניות והדבר תלוי גם בנו'.³⁰

הסכמתו של הצבא לאפשר למספר חניכים מכל גרעין נח"ל ('אחוזים' בלשון העם) להדריך בתנועה לא פתרה את הבעיה היסודית שיצר הגיוס בגיל 18 : השילוב בין חניכים בוגרים ובין שליחים בהנהגת התנועה הפך לנחלת העבר. במועצה הראשית הכ"ג שהתכנסה באוקטובר 1944, התקיים בפעם האחרונה הליך של בחירת הנהגה ראשית. בדו"ח לוועידה הרביעית נכתב : 'ההנהגה - שמושבה תל-אביב - כללה את השליחים המרכזיים של התנועה . . . וחברי גדוד הבוגרים'. בוועידה הוחלט כי 'מליאת ההנהגה הראשית מורכבת מהשליחים המדריכים בתנועה ומנציגים בוגרים מאותם קנים בהם אין שליח בוגר'. במסגרת החלטות הוועידה הופיעה 'רשימת חברי ההנהגה הראשית' ובה 12 שמות של חברי קיבוצים ושלושה שמות של חניכים - שניים מתוכם צורפו להנהגה הראשית בוועידה והשלישי צורף 'לאחר בירור יסודי בהנהגה הראשית'. כן דובר בהחלטות על צירוף מספר חניכים להנהגה הראשית, ונקבע, כי 'ההחלטות האישיות בעניין זה תוחלטנה לאחר מו"מ עם הקיבוצים או בירורים אישיים על-ידי ההנהגה'.³¹ ההנהגה הראשית הפכה אם כן רשמית ממוסד נבחר למוסד ממונה. 'האם ההנהגה היא מוסד סודי ?' שאלה חניכה בוגרת מקן צפון תל-אביב מעל דפי 'על החומה' בספטמבר 1950 - ואם כי תשובת ההנהגה, תחת הכותרת 'לא, אין ההנהגה מוסד סודי!', ניתנה עוד באותו גיליון עצמו, לא היה בכך כדי לשנות את תחושת הניכור של אותה חניכה ושל חניכים אחרים כלפי ההנהגה.

בקני הקיבוצים לא הביאה הקמת המדינה לשינוי מהותי. בני הקיבוצים לא הלכו לנח"ל (למעט מסלול פיקוד), אלא השתלבו בחילות השונים של צה"ל. הקן הקיבוצי שלאחר קום המדינה המשיך להתלבט בבעיה שהעסיקה אותו מאז ייסודו – חלוקת התפקידים בין תנועת הנוער והמוסד החינוכי. 'הקן הקיבוצי מיותר', כתב נער מקיבוץ מזרע ב'על החומה' בינואר 1951, 'די במסגרת הלימודים ובמחנכים'. אולם המועצה הראשית הל"ה של התנועה, שהתכנסה בפברואר 1952 במוסד במשמר העמק, החליטה כי -

קיננו בקיבוצים יהיה אחיד ויכלול בתוכו את המסגרות החינוכיות החברתיות השונות . . . אין הקן בא במקומן, אלא מהווה יחד אתן את השלמות החינוכית של הנוער בקיבוץ.³²

העלייה ההמונית עם קום המדינה הציבה בפני השומר הצעיר אתגר חדש ומורכב. המועצה הראשית הל"ב, שהתכנסה באוקטובר 1948, החליטה 'לפעול באופן נמרץ למען הגשמת התפקיד הזה'.³³ בפברואר 1950 כבר דיווח 'על החומה' על קיומם של 16 'קני עולים'.

גם בתחום הפוליטי לא שינתה התנועה את פניה עם קום המדינה. מפלגת השומר הצעיר התאחדה בינואר 1948 עם אחדות העבודה והקימה את מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם). ב - 1954 התפלגה אחדות העבודה ממפ"ם, שלא שינתה את שמה למרות הפילוג. תנועת השומר הצעיר שמרה אמונים למסגרת הפוליטית של השומר הצעיר בכל תהפוכותיה ושמותיה. בעיתונים ובפרסומים של התנועה הופיעו באופן קבוע דיווחים על המפלגה ופעילותה, כאשר ההתייחסות למפלגה היא תמיד בגוף ראשון רבים : 'כניסתנו לממשלה', 'השתתפותנו בממשלה' וכו'.³⁴

הפעילות הצופית בתנועה שמרה על מקומה המרכזי, וביולי 1949 התקיימה בחיפה השומריה השנייה. הקיבוצים החדשים שהוקמו בידי בוגרי התנועה אחרי מלחמת העצמאות הוכיחו, שהגיוס לצה"ל אינו מונע מבוגרי התנועה להגיע להגשמה, כלומר להתיישבות בקיבוץ.

תנועת השומר הצעיר בשנות ה - 50 נבדלה מן התנועה בתקופת המנדאט בכך, שחניכיה היו כולם צעירים מתחת גיל הגיוס והנהגתה הפכה לגוף ממונה שכולו שליחים חברי קיבוצים, אך האופי של פעילותה ויעדיה נותרו כפי שעוצבו בשנות ה – 30.

1. ארכיון השומר הצעיר (להלן: אש"צ), 1.30 (1ב).
2. שם, 1.30 (3א).
3. שם, ה - 4.2 (1ג). ההדגשה במקור.
4. שם, 1.30 (1ג).
5. מכתב מההנהגה העליונה בווארשה לגלילי ואיצקוביץ מיום י"ז בתמוז תרפ"ו, שם, 9.2 (1א) ; חוזר מס' 11 של ההנהגה העליונה מיום 12 באוגוסט 1926, שם, 1.30 (1ד).
6. אלי צור, הפילוג בוורוטקי 1930 (מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר - סדרת מחקרים, חוברת ב) גבעת חביבה 1984.
7. השומר הצעיר (וארשה), 6-5 (25 באוקטובר 1927), עמ' 3.
8. כמה מהמכתבים נמצאים באש"צ, ה - 9.2 (1ג).
9. שני המכתבים נמצאים שם, ה - 9.2 (2א).
10. ראה פרוטוקול הישיבה הראשונה של הוועדה המרכזית, שם 1.1.2 (2- 2א).
11. השומר הצעיר, 1 במאי 1938.
12. מכתב-חוזר א' של ההנהגה הראשית של הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל מיום 3 באוקטובר 1930, אש"צ, 1.1.3 (2-1ה).
13. חוזר מס' 2 של ההנהגה הראשית, הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל, 16 בספטמבר 1935, שם, 3.1.2 (5א).
14. חוזר מס' 3 של ההנהגה הראשית, הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל, 11 בנובמבר 1936, שם. 3.1.3 (5ב).
15. אלקנה מרגלית, השומר הצעיר - מעדת נעורים למארכסיזם מהפכני, תל-אביב 1971.
16. על החומה (ביטאון השומר הצעיר), 1 ביוני 1938.
17. אש"צ, 1.1.3 (1ג).
18. שם, 6.1.3 (1).
19. שם, 2.1.3 (1ב): על החומה, סיוון תש"א.
20. החלטות המושב הי"ב של המועצה הראשית בקיבוץ א"י ג' בראשון לציון. כ"ד אלול ת"ש, אש"צ, 11.1.3 (5).
21. דו"ח לוועידה השנייה של הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל, שם, 12.1.3 (1א), עמ' 27.
22. דין-וחשבון של ההנהגה הראשית לקראת הוועידה השלישית, עמ' 33.
23. שם, עמ' 45-43.
24. על מאבקו של הקיבוץ הארצי בתוכנית בילטמור ראה : דוד זית, ציונות בדרכי שלום, תל-אביב 1985, עמ' 271-258.
25. המצפה - עיתון שיכבת הצופים, מאי 1946.
26. הארץ, 25 במאי 1942.
27. השומר הצעיר (וארשה), יוני 1938.
28. 'מוועידה לוועידה', דו"ח לוועידה הרביעית, אפריל 1948.
29. אש"צ, 32.1.3 (3).
30. צצה (אליהו רגב), 'מה למדנו במחנה האימונים של הנח"ל?', על החומה, מרס 1951.
31. החלטות הוועידה הרביעית, אש"צ, 32.1.3 (3).
32. יהודה סבוראי, פרקים בתולדות הסתדרות השומר הצעיר בישראל, תל-אביב 1955, עמ' 129-126.
33. החלטות המועצה הראשית הל"ב, על החומה, דצמבר 1948
34. שם, אפריל 1950 ; יומן המזכירות מס' 2 של הסתדרות השומר הצעיר בישראל, כסלו תשט"ו.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel