בדימוי המסורתי של "חסידי אשכנז" תופשׂת תורת התשובה שפיתחו הוגי הדעות ממשפחת קלונימוס מעמד מרכזי. זה נושא מרכזי בצירתם של בני חוג זה, לא פחות מאשר ביצירתם של חכמי ספרד ופרובאנס בדורות הקודמים ובאותה תקופה. רב סעדיה גאון ור' בחיי אִבּן פקודה, מראשוני בעלי המוסר הרציונליסטיים, הקדישו לתשובה זה מקום נכבד בכתביהם, ובמאות ה-13-12 כתבו על הנושא הרמב"ם ור' יונה גירונדי. אולם שיטתם של חכמי אשכנז היתה שונה מאוד מזו של חכמי בבל, ספרד ופרובאנס: אלה ראו בתשובה תהליך ספיריטואלי של היטהרות רוחנית, ואילו בני משפחת קלונימוס ראו בה קבלת עול של יסורים כדי לכפר על הנאות החטא ולהכניע את יצרם. מעניין, שככל הנראה לא מצא איש אחד מחכמי המוסר של ימי-הביניים לנכון לעמוד על הניגוד שבין שתי הגישות. בני הדורות המאוחרים יותר קיבלו את המסורות הסותרות הללו ללא כל תחושה שלפניהם תפישׂות שאינן עולות בקנה אחד.

הניסוח הידוע ביותר של תורה זו מצוי בפרק "הלכות תשובה", שנקבע, יחד עם "הלכות חסידות", בראש ספר ההלכה של ר' אלעזר מווֹרמס, 'ספר הרֹקח'. שני יסודות בתורה זו הותירו רישום מיוחד בתודעת הדורות. הראשון הוא ניסוחם של ארבעת גדרי, או דרכי, התשובה, והשני - מציאותם של יסודות סגפניים מובהקים בתפישׂת התשובה. החומר הנוגע לנושאים אלה מצוי בידינו בשלוש שכבות: ניסוחיו של ר' שמואל החסיד, הכלולים ב"מחברת התשובה" שבראשית 'ספר חסידים' נוסח פארמה; ניסוחיו של ר' יהודה החסיד, המצויים ב'ספר חסידים' גופו ובחיבור מיוחד שכתב על נושא זה, וניסוחיו של ר' אלעזר מווֹרמס, המצויים, נוסף על 'ספר הרֹקח', בקונטרס המוקדש לנושא זה. יש קִרבה רבה, עד כדי זהות מילולית, בהצגת הדברים בשלושה מקורות אלה, אך יש גם הבדלים משמעותיים, המוכיחים כי במהלך שלושת הדורות הללו חלה התפתחות בניסוחה של תורת התשובה. הבעיות הביבליוגרפיות הכרוכות בנושא זה, ואפיוני חיבוריהם של ר' יהודה ור' אלעזר, נדונו בפירוט במחקר מיוחד של איבן מרקוס (מרקוס תשמ"ו). ננסה להלן לעמוד על עיקרי הדברים ולבדוק את חלקו של ר' יהודה החסיד בהתגבשותה של תורה זו.

האם כתב ר' יהודה החסיד חיבור מיוחד, נפרד, העוסק בדרכי התשובה? מצויים בידינו כתבי-יד הכוללים פתיחה או כותרת: "אילו שאילות נשאלו לר' יהודה החסיד זצ"ל על עיסקי תשובות". החיבור כולל דיון מפורט ומגובש בענייני תשובה, ומציג עשרות דוגמאות של חטאים ושל התשובות הנדרשות מן השבים. ברוב המקרים מדובר בתעניות של ימים רבים. איבן מרקוס הציג את הבעיה כך:

להלן [לאחר הכותרת הנזכרת]‏ באה רק שאלה ותשובה אחת על תורת התשובה, ולא "שאילות". ועוד, לאחר סעיפים אחדים שאינם נראים כלל וכלל כשרידים של שאלות-ותשובות אחרות, מתחיל חיבור ארוך שנכנה אותו להלן "סדר התשובה" עם מעין הקדמה משלו. מטקסט זה עולות שאלות אחדות: מהו היחס בין השאלה-ותשובה המיוחסת לר' יהודה החסיד ובין החיבור עלום השם הבא בעקבותיה והנראה דומה לחיבורי התשובה המיוחסים לר' אלעזר מווֹרמס? האם הכותרת בראש השאלה מתייחסת רק אליה או אולי היא חלה גם על גוף החיבור הבא אחריה? לתשובה על שאלה זו יש השלכות גם לגבי קביעת זיהוי מחברם של חיבורי תשובה אחרים של חסידי אשכנז, שכן אפשר שחיבורים אלה ינקו מחיבור זה, שמחברו הוא לכאורה ר' יהודה החסיד. ועוד, אם מחברו של טקסט זה אינו ר' יהודה החסיד, מי היה מחברו? ויתר מכן, האם השפיע ר' יהודה החסיד על חיבורי תשובה אלה? (שם: 370).

מרקוס דן בבעיה זו בפירוט, וקובע שני עקרונות להבחנה בין דבריו של ר' יהודה החסיד לבין אלה של ר' אלעזר מווֹרמס. הראשון הוא השימוש באקרוֹסטיכוֹנים המזהים את המחבר. זו דרכו של ר' אלעזר, לעומת האנונימיות הקפדנית שבה נהג ר' יהודה החסיד. השני הוא, תפישׂת הווידוי ומעמדו של החכם בתהליך התשובה. מרקוס קובע בעניין זה, בצדק רב, הבדל מובהק בין ר' יהודה לבין ר' אלעזר, בכך שר' יהודה דרש בפירוש וידוי לפני חכם ונתן בידיו את הסמכות לקבוע את הדרישות המוצגות לחוטא, בעוד שר' אלעזר ראה בווידוי עניין פרטי שבין החוטא לבין האל, ולא דרש ממנו לפנות לחכם ולשתפו בתהליך התשובה. פרשה זו היא אחד היסודות של ההבדל העמוק בין השניים בתפישׂת הצד החברתי בהתנהגותו של החסיד. ר' יהודה ביקש לארגן תנועה או כת מאורגנת המונהגת על-ידי "החכם" אשר מורה לחסיד כיצד לנהוג, ואילו ר' אלעזר ראה בדרכי החסידות, והתשובה ביניהם, דרך חיים ליחיד, וההוראות לכך ניתנות בכתב בספריו. על-פי קריטריונים אלה קבע מרקוס, כי רק פתיחתו של חיבור זה שבכתבי-היד היא באמת של ר' יהודה החסיד, וכי הדברים הנאמרים שם מקבילים בתוכנם למצוי ב'ספר חסידים', בעיקר בעניין הווידוי לפני חכם, ואילו ההמשך, 'סדר התשובה', הוא ככל הנראה של ר' אלעזר מווֹרמס. אין בהבחנה זו משום קביעת הבדל בתוכנה של תפישׂת התשובה, למשל באשר לסיגופים הנדרשים. ההבדל בין השניים מתמקד רק במעמד החברתי של התהליך. אצל ר' אלעזר התהליך כולו הוא פרטי, והחסיד מקבל את ההנחיה מן הטקסט הכתוב, ואצל ר' יהודה ב'ספר חסידים' ובראשיתו של החיבור שבכתב-יד, הווידוי הוא לפני חכם, והתהליך כולו משולב בתוך אורח חייה של כת החסידים. לדעתו של מרקוס, מטרתו של הווידוי לפני החכם היא לכלול בתהליך התשובה גם את יסוד הבושת, שהוא עיקר מרכזי בתורת החסידות של ר' יהודה (בניגוד לכתביו של ר' אלעזר מווֹרמס בענייני חסידות, שבהם אין הבלטה כזאת).

קראו עוד:

תורת התשובה של ר' יהודה החסיד : חיבורי התשובה ודרכי התשובה (פריט זה)
תורת התשובה של ר' יהודה החסיד : וידוי וסיגופים
תורת התשובה של ר' יהודה החסיד : תשובת המשקל ובעיית ההשפעה הנוצרית
תורת התשובה של ר' יהודה החסיד : תשובת הרוצח בירושלים

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel