אינטרנציונאל (international) הסתדרות בינ"ל של פועלים. האינטרנציונאל ה-1 נוסד בלונדון ב-1864. הנאספים דחו הצעת חוקה של מציני וקיבלו את הצעתו של ק' מרקס, שחיבר אף את 'מניפסט היסוד' של האינטרנציונאל והיה למנהיגם הרוחני; בהשפעתו דגלו בהתארגנות הפוליטית של מעמד הפועלים למלחמת מעמדות. ב-1869 הצטרפו לאינטרנציונאל בקונין, פרודון ועוד אנארכיסטים; הם לא האמינו בדרכו של מרקס שסבר כי יש להיאבק במשטר בגלוי ולנצל לשם כך את האפשרויות הטמונות בחוק, אלא בהתקוממות מזוינת ובמחתרת מהפכנית. מחלוקת זו גרמה להחלשת האינטרנציונאל; לאחר תבוסת הקומונה של פריס ב-1871 הוא התפלג, וב-1876 חוסל.
האינטרנציונאל ה-2 נוסד בפריס ב-1889. השתתפו בו מפלגות סוציאל-דמוקראטיות ואיגודים מקצועיים. מנהיגו הרוחני היה אנגלס, ובהנהגתו גדל מספרם של חברי האינטרנציונאל והשפעתו העמיקה. ב-1900 נרכשו בבריסל משרדיו הקבועים. אע"פ שהאינטרנציונאל ה-2 תרם לבטחון העצמי של חבריו ולתחושת האחדות שלהם, נתגלעו גם בו סכסוכים ופילוגים. גם אם האנארכיסטים לא הורשו להשתתף בו, לא הגיעו חבריו לכלל הסכמה בשתי שאלות יסוד, שמשמעותן הייתה הבחירה בין סוציאליזם ללאומיות: 1. הצטרפות מנהיגים של מפלגות סוציאליסטיות לממשלות לא סוציאליסטיות. 2. יחסו של האינטרנציונאל למלחמה בין מדינות אירופה. בשאלה הראשונה דנו בועידה שנערכה באמסטרדם (1904). ז'ורס התנגד להצטרפות לממשלות לא סוציאליסטיות, ואוגוסט בבל תמך בה. רוב הנציגים תמכו בבבל שהאמין בנצחון הפועלים בדרך פרלמנטארית, אך היו שצידדו בדרכו המהפכנית של ז'ורס. בועידת שטוטגרט (1907) דנו בשאלה השנייה. רוב המשתתפים סברו שיש להביא לידי סיום המלחמה, אך לנין ולוקסמבורג סברו שיש לנצלה בתור אמצעי להחלשת העולם הקפיטאליסטי. בפרוץ מלה"ע ה-1 נענו רוב הסוציאליסטים לקריאה להתגייס להגנת המולדת, והאינטרנציונאל ה-2 התפורר.
האינטרנציונאל ה-3 (קומינטרן) נוסד ב-1919 כדי לגרום מהפכה בעולם; מייסדו היה לנין. דרכו המהפכנית הייתה מנוגדת לחלוטין לדרך הפרלמנטארית של הסוציאליזם הישן. האינטרנציונאל ה-3 היה כפוף למפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ורק מפלגות קומוניסטיות היו חברות בו. ב-1943 פירק אותו סטאלין כדי לפייס את 'בעלות הברית'.
ב-1921 נוסד בוינה אינטרנציונאל של מתנגדי האינטרנציונאל ה-2 וה-3, וב-1939 התפרק. חבריו התנגדו לפשיזם ולדיקטאטורה של הקומוניסטים, אך תמכו בברה"מ.
האינטרנציונאל ה-4 נוסד במקסיקו ב-1927; מייסדיו היו טרוצקי ותומכיו, שהתנגדו לאינטרנציונאל ה-3.
האינטרנציונאל הסוציאליסטי הוא ארגון של מפלגות סוציאליסטיות שתמכו בדמוקראטיה פרלמנטארית והתנגדו לקומוניזם; נוסד ב-1951.
