תולדוט אתר ההיסטוריה - התאוששות היישוב היהודי בדור יבנה : ג. ההנהגה הלאומית לאחר החורבן

ראשית השיקום של חיי האומה ומסגרותיה הארגוניות במציאות שלאחר החורבן קשורה בשמו של רבן יוחנן בן זכאי ובמעשיו בעיר היוונית יבנה. רבן יוחנן בן זכאי, כוהן לפי מוצאו, מגדולי חכמי הפרושים בירושלים שלפני החורבן, שימש משנה לראש הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, וחתום עמו על אגרות שנשלחו לחבלי הארץ ולתפוצות בעניינים ציבוריים שונים.³⁸ מן המסורות השונות על רבן יוחנן בן זכאי, עמדתו ומקומו בין הפלגים השונים בארץ ובירושלים, ברור כי הוא לא נמנה עם הקנאים. יתכן שרבן יוחנן לא נתן את ידו למרד כל עיקר, ועל כל פנים הזהיר את המורדים מפני גילויי קנאות ומפני תחושת הבטחון בעקבות נצחונותיהם הראשונים.³⁹ הוא אף התריע מפני הסחפות יתר בגלי התחושה המשיחית כפי שמעידים דבריו: 'אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי לך המשיח, בא ונטע את הנטיעה [ואחר כך צא והקבילו]'.⁴⁰

יציאתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים וראשית מעשיו ביבנה מסופרים במסורת התלמודית בנוסחאות שונות, במקורות תנאיים ובמקורות אמוראים ומתוך גישות שונות לעמדתו כלפי המרד, כלפי רומא ותוך תפיסת מעשיו בייסוד של מרכז תורה, חיים יהודיים והנהגה לאומית בלא מקדש ובלא בירה מדינית. מכל המסורות עולה כי רבן יוחנן היה בירושלים הנצורה, אולם עזב את העיר עוד בימי המצור. מתוך הנוסחאות הקדומות משתמע שרבן יוחנן היה נתון תחילה במעצר בגופנה.⁴¹ בדומה לעצורים וחשודים אחרים שנמלטו מן העיר.⁴² לפי הנוסח שבתלמוד הבבלי⁴³ התיצב רבן יוחנן בן זכאי לפני אספסיאנוס ובקש ממנו את 'יבנה וחכמיה' נוסף על בקשות אחרות, אולם לפי הנוסחאות הארצישראליות והקדומות יותר, בקשותיו היו יותר צנועות.⁴⁴ יש להניח כי רבן יוחנן לא בחר לו את יבנה למטרותיו, אלא הוגלה לשם במעין מעצר יחד עם האחרים שנפלו לידי הרומאים. יבנה וערים אחרות, כגון אשדוד שמשו, כדברי יוסף בן מתתיהו, מקומות ריכוז לנכנעים במהלך המלחמה.⁴⁵

רבן יוחנן בן זכאי החל בידיעתם הברורה של השלטונות או רק בהסכמתם שבשתיקה לשקם את החיים היהודיים מבחינה ארגונית ורעיונות-מחשבתית. תחילה בקש לגשר על התהום שנוצרה בחיי העם היהודי עם חורבן המקדש ('מקום שמתכפרין בו עוונותיהן של ישראל') ולכן הורה: 'בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואיזה, זו גמילות חסדים שנאמר: 'כי חסד חפצתי ולא זבח' (הושע, ו, ו).⁴⁶ מסתבר כי בין הדברים הראשונים שבהם עסק רבן יוחנן בן זכאי ביבנה היה קידוש חדשים ועיבור שנים – תיקון שכידוע נעשה בחצרות המקדש, ומשם הודיעו על כך באמצעות משואות ושליחים שיצאו לקהילות הארץ והתפוצות.⁴⁷ כמה וכמה מן התקנות של רבן יוחנן בן זכאי קשורות בקביעת קידוש החדשים ועיבור השנים ביבנה. בימי הבית לא תקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת, אלא במקדש ורבן יוחנן תקן שביבנה, מקום שיושבת הסנהדרין ומקדשים חדשים, יש לתקוע גם בשבת כבמקדש.⁴⁸ על-ידי כך נקבעה יבנה או הסנהדרין כמרכז ההנהגה לכלל ישראל והועברו אליה חלק מן הסמכויות והמעשים שנעשו בחצרות המקדש בירושלים. תקנות אחרות של רבן יוחנן אף הן מתקשרות להסדרת ענייני קידוש החודש.⁴⁹

תקנות אחרות עוסקות בהסדרת בעיות בחיי יום-יום שהתעוררו עם חורבן המקדש וביטול הקרבנות.⁵⁰ אולם תקנותיו והוראותיו אינן מצטמצמות לשאלות שהיה הכרח למצוא להן פתרון לשעה, אלא מאפשרות למעשה קיום אורח חיים יהודי של שמירת המצוות בלא זיקה הכרחית למקדש. בוודאי שמספר מצוות, ובראש וראשונה הקרבת הקרבנות אין לקיימן אלא במקדש ועל גבי מזבח; אולם, היו מערכות מצוות שלא בהכרח קשורות במזבח ממש, אך למעשה ראו אותן תלוייות בו כמו נטילת לולב, שבימי הבית נטלו רק במקדש כל שבעת הימים, ומחוץ למקדש – רק יום ראשון, לפי שראו את עיקר המצוה בנטילת לולב במקדש. רבן יוחנן התקין: 'שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש'.⁵¹ הוא אמנם קבע זכר למקדש, אך עם זה עצב את קיומה של המצוה בשלמותה בלא זיקה למקדש. נקיטת קו זה מתבררת גם בכמה תקנות אחרות, שנזכיר אחת מהן. בידוע היתה תנועת גיור גדולה בדורות האחרונים לימי הבית ותנועה זו המשיכה וכנראה אף גברה לאחר החורבן. הגוי העובר ליהדות חייב 'במילה וטבילה והרצאת דמים'; כלומר קרבן; והאשה – בטבילה וקרבן. לאחר החורבן רווח הנוהג שהגר יפריש רבע כסף דינר לקרבן ולכשיבנה המקדש יביא בו קרבן; והנה עמד רבן יוחנן וביטל הפרשה זו.⁵² במעשה זה יש משום הנחת יסוד לאורחות חיים של האומה בלא שיהיו תלויים במקדש ובהבאת קרבנות; הגר יכול להצטרף לישראל באופן מושלם, גם בלא שהביא קרבן או הפריש הכסף עבור הקרבן.

העובדה שלא מצאנו שיירים של עבודת קרבנות בחיי עם ישראל לאחר חורבן בית שני, אין לפרשה בפשטות בחורבן המקדש בירושלים, שכן אם נטיב להתבונן במציאות שלאחר החורבן נראה כי היתה דאגה לכך שישאר זכר של ממש למעשה הקרבנות. העובדה שלא נשתייר כל שיור של הקרבת קרבנות, לא בירושלים, בחורבת המקדש ולא במחוצה לה ולא בבית-הכנסת בכל צורה שהיא, ולא רק בדמות סמלית או בדמות זכר למקדש, אינו דבר המובן מאליו, אלא בא מתוך הגותם והוראתם של החכמים, ובראש וראשונה בוודאי רבן יוחנן בן זכאי.⁵³המעשה הפולחני היחידי שעבר מבית המקדש לחיי בית-הכנסת הוא ברכת הכוהנים, אשר רבן יוחנן באחת מתקנותיו תקן שיעלו לדוכן חלוצי נעלים כדין כל עבודה הנעשית במקדש.⁵⁴ רבן יוחנן גיבש את מבנה הסנהדרין ומסתבר כי כבר בימיו נקבע התואר 'רבי' לאנשים שהוסמכו על-ידי הסנהדרין.⁵⁵ התואר 'רבי' לא היה קיים לפני חורבן הבית, הוא נתחדש לאחר חורבנו, וכבר החכמים בסביבתו של רבן יוחנן נושאים תואר זה. חכמים מוסמכים אלו היוו את חבר הסנהדרין והוכרו כבעלי הסמכות למשפט והנהגה בקהילות היהודיות בארץ ובתפוצות. מעשה זה יצר מסגרת קבועה ומוגדרת לפעילותה של הסנהדרין, מקומה בהנהגת העם וההגמוניה של הארץ כלפי התפוצות. הגמוניה זו שנתערערה בימי החורבן חזרה ונתייצבה והמשיכה את קיומה במשך מאות בשנים בימי שלטון רומא וביזאנטיון בארץ.

עם זאת מעשיו של רבן יוחנן בן זכאי היו מצומצמים בהשוואה לימי רבן גמליאל שבא אחריו. תחילה השפיעו הגורמים החיצוניים: היחס העוין והקפדני של השלטונות והתנאים הקשים של ימי החורבן. אין אנו יודעים באיזו מידה הרשתה או סבלה המלכות את מעשיו של רבן יוחנן, אבל אין ספק כי מידת ההכרה לא היתה גדולה. נוסף על כך, כוהנים רבים שנשתיירו לאחר החורבן והיו פעילים לאחר מכן ביבנה, בימי רבן גמליאל, לא שיתפו פעולה עם רבן יוחנן.⁵⁶ כיוצא בזה מספר ניכר של חכמים ואף מתלמידיו לא הלכו אחר רבן יוחנן בן זכאי. מסתבר שחוגים אלו אלא השלימו עם דרכו של רבן יוחנן בן זכאי שיצא מירושלים הנצורה ומסר עצמו לשבי ולחסדי הקיסר.⁵⁷ אולם לא נעשה נסיון, לפחות במידה שהדברים ידועים לנו, לייסד מרכז אחר ולשקם את חיי העם בדרך אחרת. הבאים אחריו המשיכו בדרכו ובנו על היסודות שהניח רבן יוחנן בן זכאי.

הערות שוליים:
38. מדרש תנאים, מהד' הופמן, עמ' 176-175.
39. אבות דרבי נתן, נוסח ב פ"לא, מהד' שכטר עמ' לג, ע"ב.
40. שם, עמ' לד, א.
41. איכה רבה, פרשה א. מהד' בובר עמ' לד, א.
42. מלח' ו, ב, ב-ג [119-115].
43. בבלי, גיטין נו, א-ב.
44. איכה רבה, שם; אבות דרבי נתן נוסח א פ"ד, עמ' כב-כד; שם, נוסח ב פ"ו, עמ' יט. לכל הפרשה ראה ג' אלון, מחקרים בתולדות ישראל, א, תל-אביב תשי"ז, עמ' 252-219.
45. מלח' ד ח, א [444]; שם ד, ג, ב [130].
46. אבות דרבי נתן, נוסח א, עמ' יא, א.
47. משנה, ראש השנה א, ג; ב, ג, ה; תוס', שם, ב, ב, עמ' 210.
48. משנה, ראש השנה ד, א.
49. משנה, שם, א, ד.
50. רשימת התקנות ערוכה בבבלי, ראש השנה לא, ב.
51. משנה, ראש השנה, א, ג.
52. ירוש', שקלים פ"ח, נא ע"ב; בבלי, כריתות ט, א; ראש השנה לא, ב.
53. ראה ש' ספראי, 'בחינות חדשות לבעית מעמדו ומעשיו של רבן יוחנן בן זכאי', ספר זכרון לג' אלון, תל אביב תש"ל, עמ' 226-203.
54. בבלי, ראש השנה לא, ב; סוטה מ, א.
55. ראה אגרת רב שרירא גאון. מהד' לוין, חיפה תשל"ב, עמ' 125. והשווה ירוש', סנהדרין פ"א, יט ע"א.
56. ראה א' ביכלר, הכוהנים ועבודתם, ירושלים תשכ"ו, עמ' 20-15.
57. ג' אלון, מחקרים, א, עמ' 273-253.