תולדוט אתר ההיסטוריה - התאוששות היישוב היהודי בדור יבנה : ד. נשיאותו של רבן גמליאל

אין אנו יודעים עד מתי עמד רבן יוחנן בראש הסנהדרין וממתי עמד בראשה רבן גמליאל, הוא רבן גמליאל דיבנה או רבן גמליאל השני. רבן גמליאל היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל, שעמד בראש הסנהדרין בירושלים בימים שלפני המרד הגדול ונמנה בין ראשי ההנהגה עם כינון השלטון היהודי בירושלים לאחר גירושו של קסטיוס גאלוס. לפנים סברו חוקרים כי רבן גמליאל לא הועמד בראש הסנהדרין מיד לאחר החורבן משום שהיה צעיר מדי בימי החורבן ומשנתבגר תפס את מקומו של רבן יוחנן בן זכאי. אולם מסורות רבות מימי הבית מעידות כי רבן גמליאל היה איש מבוגר בימי הבית,⁵⁸ ולפיכך את הסיבה להעדרות רבן גמליאל מן ההנהגה אחרי החורבן יש לבקש בעיקר ביחס השלטונות הרומיים ליהודים. הללו לא הסכימו כי בנו של רבן שמעון בן גמליאל ימלא תפקיד ציבורי פומבי כל שהוא. ישנן עדויות שונות על רדיפת צאצאי בית דוד אפילו בימי דומיטיאנוס והרי רבן גמליאל התייחס על צאצאי בית דוד, ומצוייה מסורת על רדיפת רבן גמליאל עצמו.⁵⁹ מסתבר כי רבן גמליאל נאלץ, לפחות לזמן מה, להסתתר ורק משהוקלו התנאים המדיניים יכול היה לתפוס את מקומו בהנהגה הציבורית. יש להניח כי יחס השלטון הרומי אל האומה בארץ השתנה רק עם נפילת השושלת הפלאווית משנרצח דומיטיאנוס (בספטמבר 96). דומיטיאנוס נהג בקשיחות כלפי העם היהודי וכלפי המתגיירים או אלו שנחשדו בהתקרבות ליהדות, והידיעות על כך מגיעות עד לשנתו האחרונה בשלטון.⁶⁰ קשה להניח כי בימיו יכול היה רבן גמליאל לעמוד בראש העם. ימי הנהגתו של רבן גמליאל חלים אפוא לערך בשנים 115-96, עד לימים הסמוכים לפולמוס של קיטוס, אם כי בכל המסורות על פולמוס זה אין הוא נזכר כלל. רבן גמליאל נפטר איפוא בעת שלום, נקבר והוספד כהלכה בימי רגיעה.

השינוי הבולט במעמדו של העם היהודי בארץ היא ההכרה הרשמית של השלטונות בסמכויותיו של הנשיא העומד בראש המוסד הציבורי והמשפטי – הסנהדרין. הזכרנו כבר את רבן גמליאל שהלך לקבל את הסמכות מן הנציב הרומי שבסוריה, שלפניו הובאו הבעיות החשובות.⁶¹ מסורות אחרות מספרות על שליחים אשר המלכות שלחה לבדוק את טיבו של המשפט העברי בדיני ממונות,⁶² והדבר בוודאי קשור בסמכות המחודשת של בתי-הדין היהודיים לדון בדיני ממונות ונזיקין. מימי רבן יוחנן בן זכאי אין בידינו עדויות על קיום מערכת משפט עברי עצמאי, ולא מצינו שרבן יוחנן עוסק הלכה למעשה בדיני ממונות. לעומת זאת מרובות המסורות על דיני ממונות בימי רבן גמליאל, ועל מעשים שהובאו לפניו ולפני חכמים אחרים בבתי-הדין שלהם.⁶³ מצאנו גם מאבק על ההכרה והזכות הרשמית לדון דיני ממונות,⁶⁴ ודברים של חכמים המעודדים לפנות לבתי-הדין היהודיים ואוסרים על ההליכה לערכאות של גויים.⁶⁵ בדור זה יש תחייה גדולה של המשפט העברי, אם בתחומים עיוניים ואם בעיצוב מסגרות ההלכה המעשית. המערכת המשפטית היהודית העצמאית הפכה להיות אחת מיסודות האוטונומיה היהודית ומסימני ההיכר שלה בתולדות העם היהודי בארץ ובתולדות היהודית בתפוצות לדורותיהם.

בימיו של רבן גמליאל סיגל לעצמו המרכז ביבנה את רוב התפקידים והסמכויות. מטעם הנשיא והסנהדרין נשלחו שליחים לערי ארץ-ישראל, ויש שהנשיא עצמו בלוויית כמה מראשי הסנהדרין, היה יוצא לסובב בערי הארץ: 'מעשה בשגביון ראש בית הכנסת של אכזיב שלקח כרם רבעי מן הגוי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום'.⁶⁶ פעמים אנו מוצאים שראשי החכמים עוברים בין קהילות התפוצות.⁶⁷ במיוחד מרובות המסורות על מסעותיהם של הנשיא וראשי החכמים לרומא ('וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי'⁶⁸), וידוע לפחות על שתי נסיעות כאלו בהרכבים שונים. הנסיעות לרומא היו להן מטרה פוליטית ומטרה ציבורית יהודית, שכן הם גם נתקבלו אצל הקיסר וגם דרשו בבית-הכנסת ברומא.⁶⁹ מן הארץ ומן התפוצות הופיעו שליחים לפני הסנהדרין והעלו בפניהם את שאלותיהם בכל תחומי החיים.⁷⁰ בפני החכמים ביבנה הובאו גם ערעורים או בירורים נוספים על פסקי דין של חכמים בערים השונות או בכפרים.⁷¹

בימיו של רבן גמליאל נקבעו מסגרות לחיים יהודיים וסדרי ציבור אשר השפעתם היתה מכרעת בתולדות העם בארץ גם בדורות הבאים. כבר הזכרנו את ראשית מעשיו של רבן יוחנן בן זכאי בענייני הלוח וסדרי המועדים שנקבעו במציאות שלאחר החורבן. בדור יבנה עוצב סדר חג הפסח בלא קרבן ובעיקר בדמות סדר ליל פסח שבמרכזו הזכרון הלאומי ההיסטורי של חירות האומה, טיפוח האמונה והכיסופים לגאולה. המסגרת לליל הסדר נקבעה בכינוס המשפחה, בשאלות הבן, קריאת ההגדה אכילת המצה והמרור. ארבעת כוסות היין וקריאת ההלל. וכך נדרש: 'אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מניין? תלמוד לומר: 'בערב תאכלו מצות' – קבעו הכתוב חובה'.⁷² כיוצא בזה נקבעו סדרי הצומות לזכר חורבן המקדש וירושלים ושאר הסמלים בנוהג היומיומי על מנת לשמור על הזכרון והקשר עם ירושלים והארץ. צעד חשוב נעשה בתולדות התפילה וההתכנסות היומיומית בבית הכנסת: 'שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה'.⁷³ בהדרכתם של חכמי יבנה תרגם עקילס, הגר מפונטוס שעלה ארצה, את המקרא ליוונית.⁷⁴ התרגום הקודם, תרגום השבעים, שהיה מקובל בקהילות היהודיות ההלניסטיות לא שיקף את הפרשנות ההלכית והאגדית שבדורות האחרונים. לפני יהודים אלו שהכירו את המקרא רק דרך תרגום השבעים עמד אפוא מעין חיץ שהסתיר מהם את שהתחדש בדרשות החכמים. לא מן הנמנע כי העובדה שתרגום השבעים נתקבל ונתקדש על-ידי הכנסיה הנוצרית, וכמה מן הביטויים שבו שמשו אבני פנה בתאולוגיה הנוצרית, אף הוא השפיע על החכמים ליסד תרגום חדש. תרגום השבעים אמנם לא נדחה לגמרי משמוש על-ידי היהודים, אך תרגום עקילס היה למקובל ביניהם כל עוד היתה השפה היוונית מובנת ובשימוש העולם העתיק. מעשה תרגום עקילס והחדרתו לחיי בית-הכנסת מעיד על התנופה הרבה בפעילותם ועל הארגון הרחב והשפעה שחכמי יבנה זכו לה בארץ ובתפוצות.

הערות שוליים:
58. ראה שם, עמ' 268.
59. ראה בבלי, תענית כט, א, וכן Schürer, Geschichte des jüdischen Volkes im Zeitalter Jesu Christi, I. Leipzig 1901, p. 661, notes 42-42
60. סויטוניוס, חיי דומיטיאנוס, יב.
61. ראה לעיל הערה 25.
62. בבלי, בבא קמא לח, א ומקבילות.
63. משנה בבא מציעא, ה, ג; בבא בתרא י, י ועוד.
64. בבלי, שבת קטז א, ב.
65. ראה מכילתא, ראש פרשת משפטים.
66. תוס', תרומות כ, יג, עמ' 28.
67. משנה, נגעים יד, יג; ירוש', הוריות פ"ג, מח ע"א.
68. בבלי, מכות כד, א; משנה, מעשר שני, ה, ט ועוד.
69. פרקי בן עזאי פרק ג' עמ' 206, מהד' היגר עמ' 183; שמות רבה, פרשה ל.
70. ספרי שופטים קנג; תוס', כלים בבא קמא ד, יד, עמ' 573; תוס', חולין ג, יג, עמ' 504.
71. משנה, בכורות ד, ד; תוס', כלאים א, ב-ג, עמ' 73.
72. פסחים קכ, א; מכילתא, בוא פ"ו, עמ' 20.
73. בבלי, ברכות כט, כ.
74. ירוש', מגילה פ"א, עא ע"ג.