ורשה היא בירת פולין והגדולה בעריה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בוורשה כ-378,000 יהודים. עד הקמת הגטו הגיעו לעיר כ-90,000 פליטים. עם הכיבוש הגרמני של ורשה מונה אדם צ'רניאקוב ליו"ר היודנרט. בנובמבר 1940 נסגר הגטו בוורשה ובו למעלה מ-450,000 יהודים. מתוך 1800 רחובות העיר ורשה, נכללו בגטו 73 רחובות בלבד. הקצבת המזון ליהודים עמדה על 184 קלוריות ליום לאדם. הצפיפות, הרעב והיעדר תנאים סניטריים הולמים הובילו למחלות ותמותה המונית (שהגיעה לשיאה באוגוסט 1941 אז מתו בגטו מעל 5,500 איש). כ-80,000 יהודים נספו בגטו, טרם הגירוש הגדול בקיץ 1942. לצד מציאות של מוות היו בגטו חיי תרבות ויצירה עשירים, פעילות של תנועות נוער, בתי ספר מקצועיים ומוסדות חינוך בסתר, מוסדות לסעד ועזרה עצמית ועוד. בגירוש הגדול שהחל ב-22 ביולי 1942 גורשו מהגטו כ-300,000 יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה. לאחר הגירוש החלו פעולות הכשרת לוחמים והכנת הגטו לקראת גירוש נוסף. ב-18 בינואר 1943 פתחו הגרמנים בגירוש נוסף ונתקלו בהתנגדות יהודית. באקציה זו גורשו כ-6,000 יהודים מהגטו. בפרק הזמן שבין ינואר לאפריל נערכו הכנות קדחתניות לקראת גירוש נוסף. ב-19 באפריל 1943 החל חיסול גטו ורשה ועמו ההתנגדות היהודית שנודעה לעתיד כ"מרד גטו ורשה". הכוחות הגרמניים שנכנסו לגטו נתקלו בהתנגדות חמושה של לוחמים יהודיים, בעוד שאר האוכלוסייה מצאה מסתור במחבואים ובבונקרים. לאחר שלושה שבועות של קרבות בתוך הגטו ושריפה שיטתית של בתי הגטו במטרה להוציא את המסתתרים מהבונקרים, הודיע המפקד הגרמני יורגן שטרופ על סיום הקרב וחיסולו של גטו ורשה. מרד גטו ורשה הפך סמל להתנגדות יהודית בשואה.
לאתר יד ושם:
צילום בגטו ורשה (תערוכה מקוונת)
תצלומים נוספים בנושא גטו ובידוד
מבחר חומרים בנושא גטו ובידוד
