בהמשך לאסטרטגיה של המתקפה המקדימה, הכפיל צה"ל ושילש את עוצמתו באוויר, בשריון, בצנחנים ובתחזוקה. התחוללו שינויים ארגוניים משמעותיים, נוסף שדה תעופה גדול וחדיש בחצרים, הוכפל מספר מפקדות האוגדה, אמצעי השליטה האלקטרוניים שוכללו והוגמשו מאוד.
מ-1965 , משהחלו הסתננויות של חוליות מחבלי פת"ח מגבולות ירדן ולבנון, ביצע צה"ל גם מספר פשיטות-תגמול בגדה המערבית ובדרום לבנון. ההחרפה החלה בדצמבר 1964, שהחלו הסורים בעבודות ההטיה של החצבני והבניאס מאפיקיהם הטבעיים בירדן אל רמת-הגולן ודרכה אל מעלה הירמוך בסכר מוחיבה מצפון-מזרח לחמת-גדר. בין ישראל לסוריה התחוללה "המלחמה על המים". תותחי שדה ותותחי-טנקים של צה"ל פגעו בדייקנות בציוד המכני ההנדסי הסורי. הסורים הפעילו אש ארטילרית על יישובים עבריים ועל בסיסי הירי של הטנקים.
ב-7 באפריל 1967 הפיל חיל האוויר הישראלי מעל רמת הגולן שישה מטוסי מיג - 21 סוריים. לאחר שנתיים וחצי הצליחה ישראל לסכל לחלוטין את מפעל ההטיה הסורי.
מתחילת 1967 הועבר למצרים מידע שגוי על כוונת ישראל להפוך את מלחמת-האש בגבול הסורי למתקפת כיבוש. התבוסה הסורית ב-7 באפריל ביססה, לכאורה, את המידע, והממשל המצרי, שראה עצמו כמנהיג כל העולם הערבי, החליט לפעול בנחישות למניעת המתקפה.
ב-15 במאי 1967 סגרו המצרים את תעלת-סואץ לשיט, פתחו את גשר פירדאן למעבר רכבות ורכב, פרסו גשרי רפסודות לאורך התעלה, החלו להסיע אל סיני כוחות יבשה ניכרים והעבירו טייסת-קרב אל בסיס ביר-גפגפה (רפידים) בסיני, בהצהירם כי כוחות מצריים יתקפו את ישראל אם תתקוף את סוריה. ישראל הדגישה, כי אין בכוונתה לתקוף את סוריה.
נשיא מצרים דרש מעיראק, מירדן ומסוריה לכונן חזית מזרחית מלוכדת נגד ישראל. סוריה ועיראק ניאותו, אולם ירדן טענה כי מצרים רק מתרברבת, וכי הכוחות המצריים שהוכנסו אל סיני מסתתרים מאחורי כוח החירום של או"ם בסיני ולא יעזו לתקוף את ישראל. בתגובה ביקש הממשל המצרי להורות לכוח האו"ם לפנות את סיני. ב-23 במאי פורסמה בכל אמצעי התקשורת העולמיים ההצהרה הבוטה של נאצר: כוחות החירום של או"ם מפנים את מצרים. מיצרי טיראן סגורים לשיט ישראלי. אם צה"ל ויצחק רבין (הרמטכ"ל) רוצים לתקוף, אז אהלאן וסהלאן!!! סגירת מיצרי טיראן העניקה לישראל סיבה למלחמה יזומה נגד מצרים, בהסתמך על החלטת מועצת-הביטחון והערבות שניתנה ע"י ארה"ב בתום מבצע "קדש". צה"ל גייס במהירות את כל עצמתו, אלא שהממשל האמריקני, בראשות הנשיא ג'ונסון, דרש מממשלת ישראל, בראשות לוי אשכול, להניח לארה"ב למצוא פתרון מדיני למשבר. נוצר מתח רב בפיקוד הישראלי: צה"ל דרש לתקוף מיד את המצרים כדי לא לאפשר לצבא המצרי לשפר את הגנת סיני וכדי להכות במצרים לפני שהחזית המזרחית תתארגן. אולם ראש הממשלה החליט בתבונה רבה להמתין ל"אור הירוק" האמריקני, שניתן רק לקראת יום חמישי ה-1 ביוני.
בו-ביום נקבע שמתקפת צה"ל נגד מצרים תיפתח ביום שני 5 ביוני, שעה 7:45. בינתיים מינה אשכול את חיים בר-לב, האלוף היציב ביותר בצה"ל, לתפקיד סגן הרמטכ"ל, ונעתר לכונן ממשלת ליכוד לאומי ע"י צירוף שלושה שרים לממשלתו: מנחם בגין ויוסף ספיר (גוש חירות-ליברלים) כשרים ללא תיק, ומשה דיין (רשימת פועלי-ישראל) כשר הביטחון.
*אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל - דוקטור להיסטוריה כללית, צבאית ומזרח תיכונית. שירת בפלמ"ח ובצה"ל 28 שנים. שימש בתפקידי פיקוד שונים. כתב ספרים תורתיים לצה"ל.
קישורים:
אתר צה"ל
אתר חיל האויר
