תולדוט אתר ההיסטוריה - מלחמות ישראל : מלחמת ששת הימים

מתקפת "ששת הימים" נפתחה במהלומת-פתע של כל עוצמת חיל האוויר הישראלי על בסיסי חיל האוויר המצרי. לאחר מהלומת המטס השני, נקלע חיל האוויר המצרי למצב של חידלון, ממנו לא נחלץ עד גמר המלחמה. מצב פתיחה זה שחרר את עוצבות צה"ל היבשתיות התוקפות מכל מטרד אווירי עוין, ואפשר להן לקבל סיוע קרוב נגד צבא היבשה המצרי.

כוחות היבשה של צה"ל החלו להתקדם אל תוככי סיני, במקביל למתקפה האווירית, בהפעילם חמישה מאמצים:

אוגדת המאמץ העיקרי, בפיקוד מפקד גייסות השריון, אלוף ישראל טל, כבשה את כל מתחמי הצבא המצרי במרחב חאן-יוניס-רפיח ובאל-עריש, והתקדמה אל תעלת סואץ, על ציר החוף ועל ציר ג'בל ליבני-רפידים, עד קנטרה ן ואסמאעיליה.

אוגדת המאמץ המשני, בפיקוד אלוף אריאל שרון, כבשה את מתחמי אום כתף - אום שיחאן, את אבו-עגילה וקסימה, והתקדמה עד העיירה נאחל.

אוגדת הפריצה אל העומק, בפיקוד אלוף אברהם יפה, חדרה אל צפון סיני דרך ביר לחפאן - ג'בל ליבני - ביר חסנה - ביר תמאדה ומעברי הג'ידי, המיתלה וראס-ג'ונדי, אל דרום תעלת סואץ ואל ראס-סודר בחוף מפרץ סואץ, בו נפגשו כוחותיה עם כוח ישראלי שהוטס במסוקים, בפיקוד סא"ל משה לוי, וכבש את המקום בסיוע אווירי.

חטיבה ממוכנת 8, בפיקוד אל"מ אברהם מנדלר, כבשה את מרחב קונתילה במשימת הונאה והתקדמה אל עומק סיני לעבר נאחל.

חטיבת חי"ר 11, בפיקוד סא"ל יהודה רשף, מתוגברת בגדוד טנקים מוקטן וגדוד צנחנים, כבשה את רצועת-עזה מחאן יונס צפונה.

אף שחסימת מיצרי טיראן ע"י המצרים הייתה הסיבה למתקפה הישראלית, לא נקבע מרחב דרום-סיני כיעד אסטרטגי שצה"ל חייב להשתלט עליו. משהתברר שחיל האוויר המצרי פסק לתפקד וכי עוצבות היבשה בצפון סיני הגיעו לג'בל-ליבני, נתן הפיקוד העליון הישראלי, בליל 6–7 ביוני, את ההוראה לכבוש את שארם א-שיח' וראס נצראני. המשימה העיקרית הוטלה על כוח צנחנים מאולתר, בפיקוד אל"מ אהרון דווידי, שנועד להשתלט בהיטס-מסוקים על שדה התעופה המצרי ליד שארם, להנחית או להצניח ממטוסי תובלה כוחות נוספים, להשתלט על ראס נצראני, להשמיד את תותחי החוף המצריים, לפתוח את מיצרי טיראן לשיט חופשי ולכבוש את שארם א-שיח' והנמל שלה. במקביל נשלח צוות-קרב ימי מאילת, בפיקוד אל"מ: אברהם בוצר. שלוש טרפדות עברו את מיצרי טיראן, מצאו את נמל שארם א-שיח' נטוש, תפסו ב-7 ביוני את הנמל הקטן, הניפו את דגל ישראל והודיעו לכוח המוצנח, שהמצרים ברחו וכי המסוקים ומטוסי התובלה יכולים לנחות בביטחון ללא כל צורך לצנוח. למחרת השתלטו הצנחנים על העיירה א-טור, ולמחרת השתלטו על אבו-רודיס. שם נפגשו עם כוח צנחנים דומה שהגיע מראס סודר. תוך יומיים השתלטו על כל דרום סיני.

ביום הראשון למלחמה פתחו הירדנים בהפגזות תותחים על ירושלים, על מישור החוף של עמק-חפר והשרון ועל צפון תל-אביב. הסורים החלו להפגיז יישובים בעמק החולה. מפציץ עיראקי הטיל פצצות על נתניה, והופל ליד עפולה. מטוסים ירדניים הפציצו את כפר-סבא והרגו ארבעה אזרחים. בתגובה הורחבה המתקפה האווירית הישראלית אל בסיסי האוויר של ירדן וסוריה. מטס אחד של מטוסי ווטור ישראליים תקף את שדה התעופה העיראקי א-3. חיל האוויר הירדני סולק מהזירה כבר ביום הלחימה הראשון. גם מטוסים עיראקיים לא הופיעו עוד. חיל האוויר הסורי הוצא מכלל שימוש למחרת.

המצב קיבל תפנית מהפכנית בצוהרי אותו יום. מפקד מוצב צה"ל גילה כי כל מתחם ארמון משקיפי האו"ם נתפס ע"י חיילי צבא-ירדן ללא קרב וללא פתיחה באש. החשש היה שהירדנים מתכוונים לתקוף את ירושלים דרך מחנה אלנבי והשכונות הדרומיות. תוך פחות משעה קיבל מג"ד הגזרה, סא"ל אשר דר, את ההוראה לכבוש את מתחם הארמון ולטהרו מהכוחות הירדניים. המשימה הוגשמה עד שעה 16:00. מכאן פנו דרומה לכיבוש הכפר הערבי צור-בחר ומוצב הפעמון הירדני מול רמת-רחל. בשעה 20:00 הושלמה המשימה. כך החלה המערכה שהתגלגלה לכיבוש כל הגדה המערבית.

צה"ל הפעיל מיד ארבע התקפות-מחטף:

התקפה של חטיבת שריון וחטיבת חי"ר בצפון ירושלים (באחריות אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס) להתחברות עם הר הצופים.

התקפה של חטיבת חי"ר מוגברת מס' 4 בפיקוד אל"מ משה יוטבת, במטרה לכבוש את המובלעת הירדנית בלטרון ולספחה אל תחום ישראל (אחריות פיקוד המרכז).

התקפה של חטיבת חי"ר מוגברת מס' 5 בפיקוד אל"מ זאב שחם, לכיבוש קלקיליה ומזרחה (אחריות פיקוד המרכז), כדי להפסיק את הפגזת תותחי ירדן על מישור החוף.

התקפה של חטיבה ממוכנת 45 בפיקוד אל"מ משה בר-כוכבא, תוך עקיפת ג'נין ממערב, כדי להשתלט על עמק דותן (אחריות אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר) ולמנוע הפגזת תותחי ירדן על שדה התעופה ברמת דוד.

הכוחות לביצוע מחטפי לטרון, קלקיליה ועמק דותן היו ערוכים להתקפה מיידית. אולם מחטף הר-הצופים התבסס על כוחות מעתודת מטכ"ל, שהועברה לזירת סיני. הוחלט, אפוא, להפעיל במהירות את חטיבה ממוכנת 10 (העתודה המקומית של פיקוד מרכז), בפיקוד אל"מ אורי בן-ארי, לכיבוש רכס נבי-סמואל, תל אל-פול, שועפאט והגבעה הצרפתית. ביום הלחימה הראשון בסיני התברר במטכ"ל, כי כוחות השריון של אוגדת טל הצליחו להיאחז בפרברה המזרחי של אל-עריש. הישג חיובי זה שכנע את הפיקוד העליון לבטל את הצניחה הלילית המיועדת של חטיבת הצנחנים ממערב לאל-עריש, ולהעביר חטיבה זו (55), בפיקוד אל"מ מרדכי גור, אל ירושלים. בשתי יממות כבשו שלוש החטיבות שלחמו בירושלים (חטיבת ירושלים, חטיבה 10 וחטיבה 55) ואת כל הרכסים הסוגרים על העיר העתיקה וכיתרוה, כן כבשו גם את רמאללה. ביום השלישי השתלטה חטיבה 10 על בקעת יריחו, תפסה את גשר אלנבי ואת גשר בית הערבה, והקימה שני ראשי-גשר ראשוניים על הגדה המזרחית של הירדן. חטיבה 55 (בשיתוף עם גדוד מחטיבת ירושלים) כבשה את העיר העתיקה. חטיבת ירושלים (בפיקוד אל"מ אליעזר אמיתי) השתלטה על בית-לחם וגוש עציון, ולמחרת גם על חברון. בשלוש יממות הושלמה מלאכת הכיבוש המלא של ירושלים-רבתי.

בליל 6-5 ביוני כבשה חטיבה 4, מתוגברת ב-2 פלוגות טנקים, את כל מובלעת לטרון, והחלה בגירוש תושבי ארבעת הכפרים הערביים שבתוכה ובהריסת המבנים. החטיבה, מתוגברת בגדוד צנחנים, פתחה את כל מעלה בית-חורון. בליל 7-6 ביוני תפסה החטיבה את רמאללה. ב-6 ביוני כבשה חטיבה 5 את קלקיליה וסביבתה, ולמחרת כבשה גם את טול-כרם.

ב-5 ביוני לפנות-ערב פרצה חטיבה 45 אל עמק דותן וחסמה חלקית את המבואות ההרריים הדרומיים, המאפשרים פריצת שריון אויב אל עמק דותן מכיוון שכם: דרך קבאטיה ודרך עראבה. החטיבה ניסתה לתקוף את ג'נין, אלא שאז התחולל מהפך שלילי בקרב: הפיקוד הירדני הצליח להעביר את חטיבה משוריינת 40 מבקעת הג'יפטליק, בשני צירי תנועה, דרך שכם ודרך טונאס, למקם שניים מגדודיה בקבאטיה ועראבה, ולפתוח בהתקפת-נגד נועזת, שאילצה את חטיבה 45 להתקפד בשני מגננים מאולתרים היקפיים מדרום-מערב לג'נין. המערכה הוכרעה לטובת צה"ל, בעקבות החלטת אלוף פיקוד צפון (אלוף דוד אלעזר) ומפקד האוגדה (אלוף אלעד פלד) להפעיל את חטיבת השריון הקלה 37 (בפיקוד אל"מ אורי רום) בבוקר ה-6 ביוני, בתמרון עוקף ממזרה לג'נין ולחדור אל עומק השומרון, דרך זבבדה וטובאס, בואכה שכם. מהלך מבריק זה הביא את חטיבה 37 עד שכם, אותה סיימה לכבוש ב-7 ביוני. כך כיתרה חטיבה 37 את חטיבת שריון 40 הירדנית שהתפוררה. חטיבה 45 ששוחררה מן הכיתור, נעה במהירות אל עמק הג'יפטליק וגשר דאמיה, ולמחרת פוצצה את הגשר במקביל לפיצוץ גשרי בקעת יריחו ע"י חטיבה 10.

הגדה המערבית נכבשה ע"י צה"ל בשלוש יממות. ההשתלטות עליה הושלמה בבוקר ה-8 ביוני. גם בזירה זו תרם חיל האוויר תרומה מכרעת לניצחון כוחות היבשה.

ומכאן לזירה הסורית. היה מוסכם כי רמת הגולן היא יעד מתקפה בעל עדיפות שנייה, לאחר סיני. לאחר שלושה ימי לחימה צה"ל כמעט השלים את כיבוש סיני, סיים את כיבוש הגדה המערבית, והזמן המדיני התקרב לקצו בלחץ המעצמות. בכירי פיקוד הצפון ונציגי ההתיישבות בעמק החולה ובבקעת כינרות לחצו על שרי הממשלה ועל המטכ"ל, מחשש פן תסתיים המלחמה ללא התקפה ישראלית על רמת-הגולן, והמצב בגבול הסורי יחזור אל ימי "המלחמה על המים".

משה דיין, קיבל מהמודיעין את נוסח המברק ששיגר נשיא מצרים לנשיא סוריה: "אני סבור שישראל עומדת לרכז את כוחותיה נגד סוריה כדי לחסל את הצבא הסורי, וטובת העניינים מחייבת אותי לייעץ לכם להסכים להפסקת הקרבות..., כדי לשמור על צבא סוריה הכביר. הפסדנו את המערכה הזאת. אלוהים יהיה בעזרנו בעתיד. אחיך ג'מאל עבד אל-נאצר". המברק שכנע את דיין כי המורל בעולם הערבי ירוד, ואם ישראל לא תתקוף את הסורים בשעות הקרובות, יבקשו הסורים הפסקת אש בגבולות הקיימים, ויקבלו גושפנקא מיידית של האו"ם.

המאמץ העיקרי ההתחלתי בוצע על-ידי חטיבת חי"ר מס' 1 ("גולני") בפיקוד אל"מ יונה אפרת, וחטיבה ממוכנת מס' 8 שהועברה מהחזית בדרום, מקונתילה. משימתן הייתה לתקוע טריז יבשתי בתוך המערך הסורי, מול גזרת כפר סולד. עד הערב נכבשו ארבעה יעדים: תל עזאזיאת וזעורה בתבונה עוקפת, ואילו תל פאחר וקלעה במגעי הסתערות ישירה תוך אבדות. מצפון לטריז הצליחו כוחות צה"ל לכבוש את הבניאס, בעוד שמדרום לו הצליח צה"ל לכבוש ולהתבסס, עד שבת ה-10 ביוני בבוקר, על קו הרכסים הראשון עד בית המכס העליון על כביש משמר הירדן-קוניטרה. עוד לפני צאת השבת השתלט צה"ל על רמת הגולן מן הכנרת והירדן ועד התילים במרחק 25 ק"מ ממזרח לירדן.

מבחינה צבאית הייתה מלחמת ששת הימים המלחמה המוצלחת ביותר של מדינת ישראל ביובל הראשון לקיומה. מבחינת ההישגים המדיניים, רק מלחמת העצמאות הייתה חשובה יותר, בהיותה המלחמה הקיומית שהגשימה את הריבונות העצמאית היהודית-ציונית בארץ-ישראל. התוצאות המדיניות העיקריות של מלחמת ששת הימים היו:

דילמה קשה בשאלת השטחים הכבושים: האם לממש עליהם ריבונות ישראלית קבועה, או להחזיקם כפיקדון זמני, תחת ממשל צבאי ישראלי, ולהחזירם תמורת הסכמי שלום חוזיים.

מהפכה דמוגרפית כתוצאה מתוספת של 1.2 מיליון פלסטינים תחת שלטון ישראל.

התבוסה הערבית פתחה לראשונה אשנב בעולם הערבי למען הכרה בצורך להכיר במדינת ישראל.

*אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל - דוקטור להיסטוריה כללית, צבאית ומזרח תיכונית. שירת בפלמ"ח ובצה"ל 28 שנים. שימש בתפקידי פיקוד שונים. כתב ספרים תורתיים לצה"ל.

קישורים:

אתר צה"ל

אתר חיל האויר