תולדוט אתר ההיסטוריה - מלחמות ישראל : מלחמת ההתשה

ב-19 ביוני 1967 העבירה ממשלת ישראל מסר לנשיאי מצרים וסוריה, בדבר נכונותה להחזיר את רמת הגולן ואת סיני תמורת הסכמי שלום מלאים. אך לאחר החלטת ועידת ראשי מדינות ערב בחרטום על אי ההכרה בישראל, ביטלה ממשלת ישראל את מחוותיה.

ישראל החלה מטפחת כלפי השטחים שנכבשו מדיניות של התמקמות ממושכת דה-פקטו. בהדרגה הקימה יישובים עבריים ב"שטחים המוחזקים", דוגמת כפר עציון, מרום גולן, מבוא חמה, מושב שדות, מחולה, פצאל. פותחו שדות נפט בראס-סודאר, אבו רודייס, א-טור. הוקמו עיירות יהודיות בחברון, קצרין, ימית, אופירה, ונבנו שכונות יהודיות מסביב לירושלים. האינטרס הישראלי היה לשמור על שקט בגבולות ועל ממשל צבאי ומשטרתי יעיל השומר על שקט בשטחים המוחזקים ובתחומי "הקו הירוק" לשעבר, אשר בתוכו עבדו עשרות-אלפי פועלים ערביים מה"שטחים".

דרך התגובה היחידה בעיני הערבים הייתה האלימות, שהופעלה ע"י מצרים, ירדן, סוריה והקבוצות האלימות הפלסטיניות בהנהגת יאסר ערפאת, שעמד בראש הארגון הצבאי "אל-פתח", ומ-1968 הועמד בראש אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), ששלט כמעט על כל קבוצות הטרור והגרילה.

בשנים 1967-1970 הפעילו הערבים מלחמת הקזת דם, שנועדה להמחיש את אי השלמתם עם הכיבוש הישראלי.מלחמת "ההתשה" נמשכה מסתיו 1967 עד אוגוסט 1970, ומספר חללי ישראל הגיע ל-911, כולל נעדרי צוללת "דקר".

ההתשה הופעלה באמצעות התשת אש, הסתננויות קצרות טווח וחדירות לעומק האסטרטגי. בהתשות האש נפגעו חיילי צה"ל במערכים הקדמיים, במעוזים, בדרכים למעוזים, בפטרולים הממונעים והרגליים ובמטוסי התצפית והסיור.

התשת האש כוונה גם נגד יישובים עבריים ותיקים בעמק הירדן ובעמק בית שאן. אולם המכה הקשה ביותר הייתה טיבוע משחתת "אילת" ב-21 באוקטובר 1967, מצפון-מזרח לפורט-סעיד, ע"י ארבעה טילי ים-ים.

החדירות ארוכות הטווח נועדו לסנן קבוצות לחימה טרוריסטיות אל הגדה המערבית ורצועת-עזה, למשימות מודיעין וחבלה.

צה"ל, המשטרה והשב"כ נערכו בשלושה מעגלים:

המעגל ההגנתי הקשוח - קווי המגע עם צבאות ערב נחסמו ע"י מערכת צפופה של מוצבים ומתחמים מבוצרים היקפיים. חיל הים קיים פטרול וחסימת גישה של מחבלים אל חופי ישראל ורצועת-עזה. פתח במערך מרדפים אחר חוליות מחבלים. כל יישובי קו העימות בוצרו מאוד. בדרכי השדה נסללו כבישים על מנת להקשות הטמנת מוקשים ומלכודות. טופחו מערכות מודיעין ושיטור בשטחים שנכבשו ב-1967. שוכללו שיטות האבטוח של מטוסים, אניות ונציגויות של מדינת ישראל בעולם.

מעגל תגובת האש - נועדה להעניש את כל רצועות ההתיישבות הערביות הקרובות לקו הפסקת האש. בשנת ההתשה השלישית התרוקנו שתי רצועות-התיישבות ערביות מיושביהן, כמעט כליל: ממערב לתעלת סואץ וממזרח לירדן, ותושביהן הפכו לפליטים במצרים ובירדן.

מעגל פעולות תגמול ומנע - פעולות בתוך ובעומק שטחי האויב, בהן השתתפו יחידות צה"ל מזרועות היבשה, האוויר והים.

מלחמת ההתשה בגזרות מצרים וירדן פסקה ב-8 באוגוסט 1970, ביוזמת שר החוץ האמריקני רוג'רס, שהציג תכנית לפינוי ישראל מהשטחים תמורת שלום. בציבור הישראלי התגלו סימני עייפות מן ההתשה בנוסח מכתב המחאה של כמה עשרות תלמידי כיתות י"ב והצגת התיאטרון הקאמרי הסטירית "מלכת האמבטיה", שהפנתה אצבע מאשימה נגד חוסר נכונותה של ממשלת ישראל לטפח מדיניות של נכונות להחזרת השטחים תמורת שלום. ישראל הסכימה לכל סוג של הפסקת-אש. מצרים וירדן קיוו שיישום התכנית יגרום לנסיגת הכוחות הישראליים מכל השטחים שכבשה. סוריה לא נענתה ליוזמה.

לירדן היה ברור, כי למען ודא את נסיגת ישראל מהגדה המערבית, עליה להפסיק בכוח הזרוע את פעילויות אש"ף נגד ישראל מעבר הירדן המזרחי. ב-15 בספטמבר 1970 כיתר צבא ירדן את מחנות הפליטים הפלסטיניים ואת זרקה, והחל במבצע לחיסול ההתנגדות הפלסטינית בירדן. לכן נקרא חודש זה ע"י הפלסטינים: "ספטמבר השחור". המצב המהפכני ששרר בממלכת ירדן הקרין חוסר יציבות ואפשרות של התמוטטות המשטר. ההנהגה הסורית, בראשות הנשיא צלאח ג'דיד, החליטה לפלוש אל ירדן מצפון. הממשל האמריקני המודאג הכניס את כוחותיו לכוננות, וביקש מממשלת ישראל לרכז כוחות ברמת הגולן. ישראל נענתה בחיוב וקיימה פעילות אווירית מאיימת מעל דרום סוריה ובצפון ירדן.

המעורבות הישראלית הביאה להסתלקות הסורים מירדן, ובכך אף תרמה להצלת המשטר הפרו-מערבי של המלך חוסיין. ב-28 בספטמבר 1970 מת נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל-נאצר. במקומו נבחר מחמד אנואר א-סאדת, ששינה באורח חד משמעי את מדיניות מצרים כלפי ההכרה בעצם נוכחותה של מדינת ישראל במזרח התיכון.

לאחר כשלון מאמציו של ד"ר גונאר יארינג, מתווך האו"ם, לכונן שלום קבע בין ישראל למצרים, פרש בפברואר 1971 מן התיווך. בעקבות כך הכריז נשיא מצרים כי ארצו תילחם על החזרת סיני, גם אם יפלו במערכה מיליון מצרים.

הפיקוד העליון הישראלי החל להסתגל למציאות של מדינת ישראל רחבת הידיים, שבה ממשל צבאי יעיל האחראי לציבור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת-עזה ולערביי סיני ורמת הגולן, מחד-גיסא, ומאפשר הגנה על מרחביה הגדולים, יחסית, של מדינת ישראל החדשה, מאידך גיסא.

אתגרי הממשל הצבאי והשליטה במרחבים הגדולים, תוך המשך קיום רוח התמרון המהיר של התקפות הנגד, הצדיקו את הגדלת ממדי הצבא, עד כדי טיפוח יכולת הנדסית-ארגונית לצלוח את תעלת סואץ במתקפת-נגד. אחת התוצאות הייתה הארכת תקופת שירות החובה משנתיים וחצי לשלוש שנים.

*אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל - דוקטור להיסטוריה כללית, צבאית ומזרח תיכונית. שירת בפלמ"ח ובצה"ל 28 שנים. שימש בתפקידי פיקוד שונים. כתב ספרים תורתיים לצה"ל.

קישורים:

אתר צה"ל

אתר חיל האויר

--------------------------------------------------------------------------------
ערך זה לקוח מתוך הספר "אישים ומעשים בישראל - ספר היובל", בעריכת שרה ומאיר אהרוני, בהוצאת מקסם בע"מ, רחוב כלנית 4 כפר סבא.
החומר במאגר זה הוא לצורכי שימוש פרטי וחינוכי בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.