תולדוט אתר ההיסטוריה

הכורדים הם קבוצה אתנית, שבניה מרוכזים בחבל-ארץ בשם כורדיסטאן, המשתרע על פני 191,660 קמ"ר, על חלק משטחן של המדינות איראן, עיראק, תורכיה וסוריה. יש הטוענים כי הכורדים הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעולם כיום, שאין לה טריטוריה עצמאית.

אוכלוסייה

מספרם של הכורדים בעולם נאמד ב-25 עד 30 מיליון נפש. כ-50 אחוזים מן הכורדים חיים כיום במזרח תורכיה (כ-20 אחוזים מאזרחי תורכיה), ו-50 האחוז הנותרים חיים בצפון-מזרח עיראק (כ-15 אחוזים מאזרחי עיראק), בצפון מערב איראן (כשבעה אחוזים מן האזרחים), בצפון-מזרח סוריה (כארבעה אחוזים מן האזרחים) ובארמניה.

רוב הכורדים הם מוסלמים סונים, מיעוטם שיעים, ויש בהם גם מעט נוצרים ומעט יהודים. הכורדים מתפרנסים בעיקר מגידול בהמות וכן מגידולים חקלאיים, ובעיקר שעורה, חיטה, עצי פרי וטבק.

היסטוריה

אזור כורדיסטאן נכבש שוב ושוב על-ידי עמים שונים במהלך ההיסטוריה. במאה השביעית בעקבות הכיבוש הערבי, התאסלמו הכורדים תושבי האזור. בשנים שלאחר מכן שלטו באזור, בזה אחר זה, הסלג'וקים, המונגולים והאימפריה העות'מאנית. בתקופת השלטון העות'מאני, הכורדים נאבקו בתורכים בניסיון לזכות בעצמאות, אבל ללא הצלחה. במאה ה-19 הוקמה המפלגה הכורדית הראשונה, "התקווה הכורדית". בשנת 1919, בוועידת השלום שהתכנסה בפאריס שבצרפת בתום מלחמת העולם הראשונה, ביקשו הכורדים עצמאות, ואכן הוועידה החליטה על הקמת כורדיסטאן כמדינה עצמאית. אבל בפועל הדבר לא התבצע, וחבל כורדיסטאן חולק בין תורכיה, פרס (איראן של היום) ועיראק.

מאז, הכורדים מרדו בתורכים כמה פעמים, אבל כל המרידות דוכאו באכזריות. בשנים 1938 ו-1939 התורכים הפציצו בגז קטלני את הכורדים המורדים בחלק התורכי של חבל כורדיסטאן, וגרמו למותם של אלפי כורדים. מספר שנים לאחר מכן הכורדים הקימו את הארגון PKK, שביצע פעולות טרור ברחבי תורכיה. בשנת 1999 נתפס מנהיג ה-PKK, עבדאללה אוצ'לאן, ונידון למוות. בשנת 2000 הגיעו התורכים והכורדים להבנות שאִפשרו הפסקת אש ביניהם, אבל ההבנות האלה קרסו, ופעולות הטרור של ה-PKK, והתגובות של הצבא התורכי נגדן, נמשכות עד היום הזה. במשך שנות המרד נהרגו עשרות אלפי כורדים בידי הצבא התורכי.

גם הכורדים בעיראק ובאיראן התמרדו נגד השלטון בארצותיהם החל בשנות העשרים של המאה העשרים. שיאו של המאבק הכורדי בשלטון העיראקי היה בשנת 1988. סדאם חוסיין, שליט עיראק באותם ימים, שלח כוחות גדולים לחסל את ההתקוממות הכורדית והשתמש לצורך זה בגז קטלני. באותה שנה נהרגו כ-200,000 כורדים בעיראק.

במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, שפרצה בשנת 1991 בעקבות פלישת עיראק לכווית, ניסו הכורדים בעיראק להתקומם נגד שלטונו של סדאם חוסיין. אבל צבאו של סדאם חוסיין דיכא גם את המרד הזה ביד קשה, וערך טבח במורדים. קברי האחים ההמוניים שלהם נחשפו רק בשנת 2003, לאחר שהופל משטרו של סדאם חוסיין. מאז, החבל הכורדי בעיראק מתפקד כעצמאי למעשה.

יחסם של האיראנים לתושבים הכורדים בארצם היה בדרך-כלל מתון. בתקופת השאה הייתה המדיניות כלפי הכורדים סובלנית, ולמרות שהכורדים לא זכו לעצמאות פוליטית, הם נהנו מחופש תרבותי. בעקבות עליית חומייני לשלטון באיראן, ועם התגברות שאיפותיהם של הכורדים באיראן לעצמאות, החלה התקוממות בקרב הכורדים, אבל היא דוכאה באכזריות.

היהודים בחבל כורדיסטאן

מרבית היהודים הכורדים חיו בצפון עיראק. הם התפרנסו ממסחר זעיר ומחקלאות.

לאחר שקמה מדינת ישראל, גבר הלחץ והתעצמה השנאה נגד בני הקהילות היהודיות בעיראק. בעקבות זאת, ממשלת עיראק אִפשרה ליהודים לצאת את המדינה, בתנאי שישאירו בה את כל רכושם. בראשית שנות החמישים של המאה העשרים עלו לישראל רוב יהודי עיראק, ועמם גם יהודי כורדיסטאן, במבצע שכלל טיסות ישירות מבגדד ללוד, ואשר כונה "מבצע עזרא ונחמיה".