תולדוט אתר ההיסטוריה - קווי - מתאר של מהפכות לאומיות, 1815 : שחרור דתי ושחרור לאומי

גם בהתקוממות הסֶרבּים נגד הטורקים, כמו במלחמת העצמאות היוונית, הצטלבו אלמנטים של שחרור דתי באלמנטים של שחרור לאומי, ואלה גם אלה היו כרוכים באינטרס השליטה של רוסיה. כבר בתקופה הנפוליאונית התחילו הסרבים במאבקם למען עצמאות מדינית ותבעו לכונן מחדש את מדינתם, שנהרסה ב- 1389. לאחר ניצחון הטורקים בקוסובו. התקוממות הסרבים החלה ב- 1804 כהתקוממות עממית נגד חיל-המצב של היאניצ'ארים בעיר בלגרד, בהנהגתו של גיאורגי צ'רני (Czerny). רועה חזירים ומנהיג כנופיית שודדים טורקית, שנודע בכינוי Kara George ("גיאורגי השחור"). ה-Skuptchina – אספת האצילים – בחרה בו לנסיך ולמפקד העליון של סרביה, והחליטה לשגר משלחת לסַנקט פטרסבורג לבקש סיוע מהצאר במאבקם נגד הטורקים: הבקשה הופנתה בשמה של המסורת הדתית, התרבותית והלשונית, המשותפת להם ולרוסים. ההשתלבות הסימביוטית של תנועת השחרור הסרבית באינטרס השליטה של האימפריה הרוסית נעשתה במאה ה- 19 לגורם בפאן-סלאביות, וגורם זה התפתח ונעשה אחד מעמודי התווך של מדיניות-החוץ הצארית.

בחוזה השלום בין רוסיה לטורקיה, שנחתם ב- 1812 בעיר בוקרשט, הבטיח הסולטן אוטונומיה מוגבלת לסרבים. משלא עמד בדיבורו, פרצה שוב התקוממות סרבית, וגם הפעם בהנהגתו של רועה חזירים – מילוש אובּרֶנוביץ' (Obernović). הלה יזם את רצח יריבו "גיאורגי השחור" וכרת ברית עם ה-Hetairia Philike היוונית כדי לפעול במשותף עמם בהתקוממות נגד הטורקים. התקוממות זו אכן הצליחה (1817); סרביה אמנם נשארה פרובינציה של האימפריה העות'מאנית והוכרחה להעלות מס שנתי ולהסכים למיקומו של חיל-המצב הטורקי בבלגרד, אולם היא קיבלה זכויות לניהול עצמי בתחומי המשפט, החינוך והפולחן הדתי, וכן זכות לקיים קשרי-חוץ עצמאיים ולמנות נציגות דיפלומטית קבועה באיסטנבול. רק בחלוף ששים שנה, בקונגרס ברלין 1878, זכתה סרביה בעצמאות מלאה. עם זאת ראוי לציין, שכבר ב- 1817 – דהיינו: בשנה שנערכה בגרמניה "חגיגת וארטבּורג" ובה הביעו אנשי ה-Burschenschaften את מחאתם נגד כפיית שלטון הנסיכים – כבר אז נחלה תנועת המהפכה הלאומית באירופה (זו של סרביה) את הצלחתה הראשונה.