תולדוט אתר ההיסטוריה - קווי - מתאר של מהפכות לאומיות, 1815 : קשר המשכילים ואנשי הצבא

אנגליה, שהשתתפה זה יותר מעשרים שנה בכל הקואליציות, היא שקצרה לאחר קונגרס החורף ב- 1815 את הפירות הפוליטיים והכלכליים של הניצחון על צרפת. בתקופת הרסטורציה הפעילה ממשלת הטוֹרים בראשותם של ליוורפול (Liverpool) וקֶסלְרֵי (Castelreagh) מדיניות-פנים ומדיניות-חוץ שמרניות ביותר. אנגליה היתה הארץ היחידה. שהמהפכה התעשייתית התחוללה בה כבר ברבע האחרון של המאה ה- 18, וכוח הקיטור החל לעצב בה את היחסים החברתיים. עם תום המלחמות נגד נפוליאון פרץ באנגליה משבר כלכלי, שכן התעשייה הכבדה, שהתקיימה בתקופת המלחמה על ייצור נשק, פיטרה אלפי כורים ופועלים; אל המובטלים נוספו גם החיילים והמלחים המשוחררים, שלא יכלו למצוא לעצמם עבודה; בעלי עסקים זעירים איבדו את לקוחותיהם ופשטו את הרגל. בהתאם לאינטרסים של בעלי האחוזות מגדלי התבואה, חקק הפרלמנט ב- 1815 חוק, שאסר יבוא של חיטה זולה; חוק זה גרם לייקור מחיר הלחם. הנדברים הגיעו לכדי התקוממויות רעב ולכדי ביזת חנויות מזון. פעילים חברתיים רבים תבעו זכויות סוציאליות לאנשי העבודה; הניצול חסר-הרחמים מצד הקפיטליזם המוקדם נחשף כאן באופן הבוטה ביותר. באוגוסט 1819 הופעלו יחידות פרשים מלוחמי קרב ווֹטֶרלוּ כנגד אספת המונים בשדה פטר הקדוש שעל-יד העיר מנצ'סטר. הפרשים ירו בהמון הלא-חמוש, ומן הירי נהרגו אחד-עשר אנשים, ומאות נפצעו. לאחר "מרחץ הדמים של פטֶרלו" ּביקשה הממשלה להשתיק את האופוזיציה באמצעות חוקים דראקוניים, שאסרו אספות פוליטיות למיניהן והפצת חומר מודפס העלול לעורר מרד.

צווים אלה חוללו סערה פוליטית, שהגיעה לשיאה בסתיו ובחורף 1819/20. גברה הפעילות למען ייסודם של איגודים מקצועיים, למען קביעת שכר מינימום, למען הרחבת זכות הבחירה ולמען רפורמה פרלמנטרית. קבוצה קטנה של רדיקלים החליטה לסלק באלימות את הממשלה כדי לשחרר את העם הסובל ממדכאיו. בראש פעילות זו של טרור אישי עמד הקצין בדימוס בן ה- 50, ארתור תיסטלווּד (Thistlewood). הוא השתייך לברית רפובליקנית חשאית, שבראש מעייניה עמדה הפיכת כל המוסדות המדיניים והחברתיים של אנגליה. תיסטלווד ארגן הפגנה כבר ב- 1816 ונידון למאסר בעוון הסתה למהומות.

את מועד פעולת הטרור שלהם קבעו הקושרים ל- 23 בפברואר 1820. זמן קצר לפני כן מת המלך ג'ורג' השלישי, ורוב שוטרי לונדון הועברו לווינדזור כדי לשמור על הסדר בעת טקס קבורתו. תיסטלווד קיווה לנצל שעת כושר זו של דילול כוחות השיטור בבירה נודע לו ששרי הקבינט עומדים להשתתף בארוחת-ערב בבניין מסוים בכיכר גרובנור. הקושרים התאספו ברחוב קאטו, הסמוך למקום המפגש של השרים, והמתינו להסתער על הבניין ולהתנקש בחיי השרים. פעולה זו נועדה לתת את האות להתקוממות עממית כללית, שבה היו המהפכנים אמורים לתפוס את "מצודת לונדון" ואת בניין "הבנק של אנגליה" ולהכריז על רפובליקה.

תיסטלווד לא ידע שאחד הקושרים, ג'ורג' אדוארד (Edward), מי שהוטל עליו לספק את כלי הרצח, שימש מודיע משטרתי. זמן קצר לפני הפעולה נאסרו הקושרים. במשפטו גילם תיסטלווד את תפקידו של מרקוס ברוּטוּס, שרצח את יוליוס קיסר בטענה שהיה עריץ. ראש הקושרים טען במשפטו, שלא הוא הבוגד, אלא לאמיתו של דבר בגדה הממשלה בעם, כשגיסותיה טבחו במפגינים שלווים במנצ'סטר. "החלטתי", כך אמר, "שהאחראים לטבח של חפים מפשע צריכים לתת את הדין. ביקשנו לשפד את ראשיהם של השרים על כידונים ולשאתם ברחובות לונדון." הוא וארבעה מאנשיו הועלו לגרדום; חמישה קושרים אחרים גורשו לאוסטרליה.

לסיכום סקירה דחוסה זו עולות כמה מסקנות כלליות המבליטות את הקווים המשותפים לתנועות-המהפכה הלאומיות הללו:

כל התנועות הסתמכו על הכרזת האספה הלאומית הצרפתית מ- 1789, ולפיה ריבונות העם אינה ניתנת להעברה או להפקעה, ולפיכך הן תבעו את זכות האומה לקבוע ולעצב בעצמה את ענייניה הכלליים.
כל התנועות גרסו, שהשחרור הלאומי אינו אפשרי בדרכי שלום רפורמיסטיות, אלא רק באמצעים אלימים אפשר לפרוק את עול הדיכוי.
מנהיגי התנועות השונות התגייסו בדרך כלל מקרב השכבות המשכילות; היו אלה קצינים, סטודנטים, אקדמאים ואינטלקטואלים אחרים, יוצאים מכלל זה היו מנהיגי ההתקוממות בסרביה, אבל גם שם היה רקע תרבותי משמעותי להתקוממות: השירה הלאומית שבפי הזמרים הנודדים עוררה את זיכרון הממלכה הסרבית הימי-ביניימית, שחרבה במאה ה- 14.
באופן כללי היתה האידיאולוגיה המהפכנית חילונית ואנטי-כנסייתית, אף שבחלקה היא נסמכה על מיזוג המורשת הלאומית במורשת הדתית.
צורת ההתארגנות היתה בדרך כלל בריתות חשאיות, שחיקו את מודל "הבונים החופשיים" של המאה ה- 18.
למהפכנים הלאומיים לא היו אלא קשרים מועטים עם השכבות הנמוכות. רובם לא תפשו, שהצלחתה הפוליטית של תנועת השחרור אפשרית רק באמצעות השתתפותם הפעילה של המוני העם, ושהאיכרים יהיו נכונים לקשור עצמם לעניין המהפכה ולתרום להצלחתה רק תמורת הטבות חומריות, כלומר: תמורת העברת הקרקע לידיהם. גם במקומות כספרד או כנאפולי, שהמהפכה הצליחה בהם לזמן-מה, לא פעלו המהפכנים למען פתרון השאלה האגררית.
מהפכות נחלו הצלחה בת-קיימא, רק כשהעניקו להן המעצמות תמיכה פעילה או לפחות הסכמה שבשתיקה. כך היה בדרום-אמריקה, ביוון ובסרביה, שם השתחררו העמים מעול ספרד או טורקיה. מדינות אלה, שבמאה ה- 16 היו מעצמות-על, תש כוחן בתחילת המאה ה- 19, והן לא יכלו עוד לדכא את ההשראה המדינית של תנועות המהפכה הלאומית.
בשום מקום, שהתחוללה בו מהפכת שחרור לאומית, לא מומשו התביעות החברתיות בהצלחה, גם בארצות, שהושגו בהן עצמאות או אוטונומיה, נותרו בעינם המבנים החברתיים ההיירארכיים והפיאודליים-למחצה.