תולדוט אתר ההיסטוריה - מי לימד את אתאתורכ לשחק כדורגל?

הכדורגל הוא כיום ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל, וכך היו הדברים עוד בתקופת המנדט. משחק זה נוסד בבריטניה והיה ענף הספורט הפופולרי ביותר בה החל ממחצית המאה ה- 19. הבריטים היו אלה שהפיצו את הכדורגל בעולם כולו, במיוחד בדרום אמריקה, ותרומתם לפיתוחו של המשחק בארץ ישראל הייתה מכרעת. הכוחות הבריטיים בארץ טיפחו קבוצות כדורגל משלהן, השפיעו על הקמתן של קבוצות כדורגל יהודיות, והאיצו את תהליך ההגמוניה של משחק הכדורגל על פני כל ענף ספורט אחר. עם זאת, עדויות רבות מעידות על כך כי היו ששיחקו כדורגל בארץ ישראל עוד בתקופה העותמאנית, בטרם השליטו הבריטים את תרבותם באזור.

"אך ורק ברגלו, ראשו גבו וחזהו של המשחק"

אגודות ההתעמלות והספורט הראשונות הוקמו בארץ ישראל בשלהי התקופה העותמאנית בתחילת המאה ה- 20. אגודת "ראשון לציון", שהוקמה ביפו בשנת 1906, הייתה הראשונה שבהן, ואחריה קמו אגודות נוספות: "שמשון" שהוקמה על ידי "פועלי ציון" ב- 1909; "מכבי" ירושלים שהוקמה בסוף 1911; ואגודות "מכבי" במושבות השונות שהוקמו במרוצת שנת 1912. בספטמבר 1912 הוקמה גם בגימנסיה הרצליה בתל אביב הסתדרות "מכבי", שאיחדה את כל אגודות ההתעמלות בארץ.

קשה לדעת מתי החלו לשחק כדורגל במסגרת אגודות אלה. אגודות ההתעמלות לכשעצמן נועדו לפעילות גופנית כללית ולא תחרותית, ואף המקורות המעטים העומדים לרשותנו אינם נותנים לנו על כך תשובה מדויקת. נחום בית הלוי (שליקט חומר רב על הכדורגל בישראל) ראיין אישים שונים שהעידו על משחקי כדורגל בירושלים, בנס ציונה, ברחובות, בתל אביב ובזכרון יעקב בשנים 1912-1910. כלומר, השנים שבהן החלו להתהוות אגודות ההתעמלות הראשונות בארץ היו גם השנים שבהן החלו לשחק בארץ ישראל כדורגל. אין בידינו כל מידע כיצד הובא המשחק לארץ ישראל, אולם ידוע כי בדיוק בשנים אלו החלו לשחק כדורגל גם ברוסיה, ואף הוקמה התאחדות הכדורגל הרוסית. לפיכך אין זה מן הנמנע כי את המשחק הביאו לארץ עולים בעלייה השנייה שבאו רובם מארץ זו.

הידיעה הכתובה הראשונה על משחק כדורגל בארץ ישראל פורסמה בעיתון "החרות" ב- 14 באפריל 1912. הידיעה מתייחסת ל"חגיגות רחובות" – חגיגות שבמרכזן תחרויות ספורט שנערכו במושבה רחובות בחול המועד פסח בשנים 1914-1908, והיו אחד מאירועי התרבות המרכזיים בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה. בידיעה נאמר בין היתר כי "במשחקי רחובות היו תרגילי התעמלות [...] ומשחקים שונים כמו כדור-רגל (פאטבול)". גם בתכנית המשחקים של "חגיגת רחובות" ב- 1913 מופיעה תחרות כדורגל בסדר היום. אין בידינו מקורות על התחרויות של 1914 (שהיו התחרויות האחרונות), ולכן גם אי-אפשר לקבוע האם תחרויות הכדורגל נכללו גם בהן. המקורות אינם מציינים מי היו הקבוצות המשחקות, אך עמנואל גור אריה, שחקן כדורגל ב"מכבי" תל אביב, סיפר ב"אלבום המכבי יפו תל אביב" (שראה אור בשנת 1956, במלאות 50 שנה ל"מכבי" תל אביב כי

בפסח תרע"ג (1913) השתתפה קבוצת הכדורגל שלנו בחגיגות רחובות ושחקה נגד קבוצת הגימנסיה הרצלייה התוצאות היו 0:0. יש לציין כי שחקני הגימנסיה היו טובים יותר, כי הם היו מתאמנים תקופה יותר ארוכה מאשר חברי ה"מכבי" וכן עמד לרשותם מגרש לאימון שאדמתו הייתה קשה ומתאימה יותר לאימונים מאשר חולות חוף הים שעליהם התאמנו המכבים.

יהושע אלוף (לימים המפקח הראשון על החינוך הגופני וממארגני המכבייה), מספר שם כי בל"ג בעומר באותה השנה נערכה תחרות גומלין במקווה ישראל, ובה ניצחה קבוצת הגימנסיה הרצליה 0:1.

התיאור המפורט הראשון של משחק כדורגל בעיתונות הופיע אף הוא בעיתון "החרות". בגיליון מ- 12 ביוני 1912 מתואר באופן "שחמטאי" משחק שהתקיים בראשון לציון. בין היתר מספר הכותב:

על גבול המושבה, על כיכר רחב ידיים, בחלקת האדמה של חובבי ציון, יוצאים צעירי המושבה רעננים מלאי כוח, לשחק במשחק הנחמד הזה שהוא כעין ההתעמלות. המשחקים מתפלגים לשני מחנות לכל מחנה יש מלך, שר ופקידי צבא. אסור לנגוע ביד את הכדור הגדול הזה, אך ורק ברגלו, ראשו גבו וחזהו של המשחק.

והמשחק מתחיל. אחת שתים שלוש! קורא המנצח והכדור רץ מן המחנה האחד אל השני. אלו חפצים להשליך את הכדור אל המטרה, אל השער שעומד בו המלך ושני שרים, ואלו מונעים אותם להגיע אל השער. וככה מתחילה המלחמה במרוץ אל הכדור ואחרי הכדור, בהתחרות נפלאה. רצים, מתגוששים, מתעייפים ומתעמלים, וכל אחד בחשק וברצון כביר, וההתעניינות רבה, כמו במשחק השחמט.

להסתכל במשחק הנחמד והנעים הזה יוצא קהל גדול מהמושבה. צעירים וצעירות, הורים ומורים. אך גם מלמדי התלמוד תורה מתעניינים ובאים לראות במשחק הזה. ידידים וידידות ואורחים רבים הבאים לבקר את המושבה מתענגים עונג שבתי, עונג משפחתי ועונג חברתי.

מהתיאור אפשר ללמוד על הפופולריות שהייתה למשחק כבר בתקופה זו. ראיה נוספת לכך היא העובדה כי בשנת 1913 פרסם צבי אורלוב (נשרי) בהוצאת "מכבי" ספר שנקרא "כדורגל", המכיל בין היתר את חוקי המשחק, אופן התרגול בו ומונחים המשמשים אותנו עד היום (שוער, רצים, חלוצים, מגינים, בעיטה חופשית, בעיטת עונשין ועוד). נשרי לימד התעמלות בגימנסיה הרצליה בתל אביב, והעובדה שדווקא הוא פרסם על כדורגל (אף שהיה חסיד של ההתעמלות השוודית האינדיווידואלית), מעידה כי הוא נענה לצורכי השטח ולדרישות התלמידים, ועובדה היא שלגימנסיה הרצליה הייתה אז קבוצת כדורגל.

ההתמודדויות הראשונות

בתקופה זו עדיין לא התקיימו משחקים ממוסדים, מגרשים קבועים לא נמצאו (רוב המשחקים התקיימו במגרשים שהוכנו לצורך המשחק) ודרכי התעבורה ואמצעי התחבורה בארץ ישראל לא אפשרו ניידות רבה. לפיכך, הייתה יכולת ההתמודדות בין קבוצות (בעיקר אלו שהיו רחוקות גאוגרפית) מוגבלת מאוד. חלק גדול מהתחרויות שנערכו בארץ היו תחרויות "אד הוק" בין קבוצות שנקבעו במיוחד לצורך האירוע, ולא תחרויות סדירות, דבר המזכיר את משחקי השכונות של זמננו. עם זאת, תצלומים מאותה תקופה מעידים כי קבוצות הכדורגל ראו עצמן בכל זאת קבוצות עם שחקנים קבועים ובעלי שייכות מוגדרת, והקפידו למשל על תלבושות מסודרות ואחידות כנדרש.

הידיעות על קבוצות הכדורגל הן חלקיות ביותר, אך אפשר ללמוד מהן על כמה נתונים מעניינים:

לגימנסיה "הרצליה" בתל אביב הייתה כאמור קבוצת כדורגל. מעדויות אחדות אפשר ללמוד כי שמה היה "עופר" והשחקנים הבולטים בה היו האחים מרקוס, שעלו לארץ ישראל מדרום אפריקה: דוד שימש שוער, ויעקב חלוץ שהצטיין בבעיטה חזקה במיוחד. ב"מכבי" תל אביב (שנקראת אז גם "מכבי" יפו) התארגנה מחלקת הכדורגל סביב שנת 1913, ובראשה עמדו האחים עמנואל וראובן גור-אריה, שעלו לארץ מאלג'יריה. שחקנים בולטים אחרים בקבוצה היו דור תדהר, לימים הבלש העברי הידוע של תל אביב הקטנה, ויוסף יקותיאלי, ממנהיגי "מכבי" הבולטים והוגה רעיון המכבייה. בשנת 1915 הוקמה במסגרת אגודת "מכבי" תל אביב קבוצת הכדורגל "איילה", אך לא ברור אם מדובר בשם הרשמי שניתן אז למחלקת הכדורגל של "מכבי" תל אביב או על קבוצה נוספת במסגרת המחלקה.

גם בקבוצות "מכבי" האחרות שנוסדו בשנים ההן התארגנו מחלקות לכדורגל, ומהידיעות בעיתונות על משחקי כדורגל אנו למדים בין היתר על מחלקות לכדורגל בפתח תקווה, במקווה ישראל, ברחובות, בראשון לציון, בנס ציונה ובירושלים.

קבוצות הכדורגל מהמועדונים השונים קיימו ביניהן משחקים ידידותיים בשבתות. משחקים אלו זכו מדי פעם לאזכורים בעיתונות התקופה. כך למשל דיווח "החרות" ב- 1 ביולי 1913 על משחקי כדורגל שהתקיימו בראשון לציון בין קבוצות "מכבי" מראשון לציון, יפו ופתח תקווה, וב- 27 בינואר 1914 התפרסמה כתבה מפתח תקווה ב"החרות" וב"אחדות" על תחרויות ב"מגרש המשחקים על יד הגורן", שבהן שיחקו גם "מכבים שבאו מיפו". הידיעה מציינת כי "מקום בראש לקח כמובן המשחק 'כדור-רגל', אחת מתחרויות הספורט היותר מפותחות בארץ".

תחרויות נוספות בארץ ישראל נערכו בין קבוצות יהודיות לבין קבוצות ערביות. משחקים רבים התקיימו עם קבוצה של סטודנטים ערבים שלמדו בקולג' האמריקני בביירות וייסדו קבוצת כדורגל ששיחקה בתקופת החופשות בעיקר כנגד "מכבי" תל אביב, "איילה" או קבוצה מעורבת של "מכבי" תל אביב וגימנסיה "הרצליה". "החרות" מ- 9 במאי 1916 מדווח על מפגש שכזה שהתקיים במקווה ישראל והסתיים בניצחונה של קבוצת "איילה".

דיווחים על המשחק בתקופה שבה כבר התנהלה מלחמת העולם הראשונה, מעידים שעל אף תנאי המלחמה הקשים עדיין שיחקו כדורגל בארץ ישראל. עדויות אחדות מצביעות על קשרים שנוצרו בין "מכבי" תל אביב לבין חיילים בצבא הטורקי. כך למשל מעיד דוד תדהר בספרו האוטוביוגרפי "בשירות המולדת", תחת הכותרת "אני מלמד את אתא-טורק את משחק הכדורגל".

חרף כל הצרות לא פסקה עבודת "המכבי" והיא הייתה עידוד לישוב באותם ימים רעים ומרים, וגם הועילה לנו ליצור קשרים עם הקצינים הצבאיים התורכים. עזרנו בארגון קבוצות משחקי כדורגל מבין התורכים (1915) וה"מכבי" נתן להם את המורים הדרושים לכך. אדמת חברת "גאולה" שמימין הדרך תל-אביב יפו, שמשה מגרש המשחקים המשותפים. הקצינים התורכים למדו להכירנו ולכבדנו ואנחנו הפקנו מהם תועלת בשעת הצורך. הקצין הממונה על החיילים היה מוסטפה כמאל פחה (לימים אתא-טורק ראש ממשלת תורכיה)...

בשנת 1915 שיחקתי בקבוצת כדורגל מ"המכבי" נגד קבוצת חיילים תורכים, וראש הקבוצה שלהם היה מוסטפה כמאל פחה.

יש להניח כי שיתוף פעולה זה בא לקצו כשגבר לחץ השלטון העותמאני על היישוב היהודי ופעולות הספורט הופסקו.

קבוצות הכדורגל היהודיות הראשונות שהיו תחת השפעה בריטית היו קבוצות שהוקמו במלחמת העולם הראשונה במסגרת הגדודים העבריים. רבים מחברי "מכבי" בארץ ישראל התגייסו לגדוד הארץ-ישראלי ב- 1917, ובמסגרתו הוקמו קבוצות כדורגל לארבע הפלוגות של הגדוד, וכן נבחרת כדורגל של הגדוד כולו. הנבחרות התחרו זו בזו ונגד קבוצות של יחידות הצבא הבריטי, ובשורותיהן נמנו רבים משחקני הקבוצות העבריות (דוגמת איבי וילסון ואליעזר פולני מ"מכבי" תל אביב, ואפרים גיסין מ"מכבי" פתח תקווה) שפעלו בארץ ישראל עוד טרם פרוץ המלחמה.

השלטון הבריטי, כאמור, היה זה ששינה לחלוטין את מעמדו של הכדורגל בארץ ישראל והעניק למשחק תנופה רבה הן במישור הארגוני והן במישור המקצועי להבדיל מהתקופה העותמאנית, היה זה כבר המשחק ה"רשמי" של השלטון, ששמח לאמץ מגמה ספורטיבית שהחלה עוד לפניו.

____________________________________________
לעיון נוסף:
י' גבאי, "התפתחות הכדורגל בישראל", ח' קאופמן וח' חריף (עורכים), תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים (עידן 22), ירושלים תשס"ג, עמ' 207-189.