ביום השני לשבוע הזה, ה' בתשרי, חונכה מסילת הברזל מיפו לירושלים ונמסרה לתשמיש הקהל. ותשמח ירושלם, וכל תושביה שמחו ששו כי זכו ליום בו ראו את אשר לא פללו. לא נדבר מהזקנים הזוכרים את ירושלם העתיקה וארחותיה הקדומות, מאלה אשר נסעו מאדעססא עד יפו או עכו באניות תורן ירחים אחדים עד אשר זכו לחבק עפר ארץ הקודש ולנשק אבניה. לא רק הם לא האמינו לשמועה כי מסילת ברזל תסל מיפו לירושלם, כי גם הצעירים מהם. גם בני אייראפא תושבי ירושלם אשר עיניהם ראו בארצותיהם מסילות סלולות בבקעה ובהר לא פללו לראות מסילת הברזל מגעת ירושלם, וגם אחרי החלו הבונים לבנותה וקול שריקת המכונה כבר נשמע בירושלם וברמלה, נמצאו עוד מאות ואלפים אשר לא האמינו כי תכלה חברת הבונים את המלאכה אשר החלה.

כי זה שנים רבות אשר חברות אחדות דרוש רשיום מאת ממשלתינו לבנין המסילה הזאת, ולשתים מהן ניתן הרשיום בעד ערבון אשר נתנו כי ישתמשו בו. ואח"כ חשבו דרכם ויבחרו לאבד את הערבון ולא לבנות את המסילה בהתבוננם כי אין שכר לפעולתם. לכן גם בהנתן הרשיום מאת הוד מלכותו השולטאן לאחינו השר יוסף איפענדי נבון לבנות המסילה הזאת לא האמינו כל תושבי עירנו כי יצליח לבנותה עד אשר ראו גמר בנינה ושמחו.

ביום השני שבוע הזה יום הנועד לחנוכת המסילה נאסף קהל גדול למאד אל בית התחנות הראשי אשר בעירנו ואשר עוטר בדגלים ויעטה הוד והדר, ומנגני הצבא השמיעו מנגינותיהם. המכונות הלכו רצוא ושוב ויובילו אחריהם עגלות מלאות אדם רב אשר לוקחו חנם ליסע במסילה החדשה עד התחנה הראשונה. המהנדסים ושרי העיר הבירה אשר בחנו את המסילה כתבו עדותם וחתמו כי ראויה היא להמסר לתשמיש הקהל, ותמסר.
ביום ההוא לפנות ערב עשו מנהלי המסילה משתה גדול בחצר בית התחנות לגדולי עירנו אשר הוזמנו לזה על פי פתקאות מכבוד פחת עירנו, ומנגני הצבא השמיעו שנית קול מנגינותיהם. והמון העם ששו ושמחו ויקראו בקול: יחי הוד מלכותו השולטאן לעולם.
ועדת ישראל אשר בירושלם תלבש נאות כי אחד מבניה יליד ירושלם הצליח בישע ה' להביא הברכה הזאת להעיר אשר נולד בה, ותעתיר בעדו לה' כי ינטלו וינשאו כימי עולם ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח. יתן ה' כי תביא המסילה הזאת ברכה לעירנו ותושביה, תגדיל מסחרה תרבה פרנסתה ותרים קרנה בכבוד. וה' ירחם ציון כאשר אמר, וירושלם כאשר דבר, ושבה והיתה מהר משוש כל הארץ, תקותינו ותפארתינו ועינינו תחזינה בשוב ה' שבותה.

"כי לולא קמצו במקום שלא היה צריך לקמץ, אז לא היתה המסילה ארוכה כל כך [...] אולם מה שנורא באמת, הוא שחסרים ברכבת דברים אחדים נחוצים כל כך. איה למשל, בעגלות הרכבת, המים לשתיה [...] אפרונים לאפר הסיגריות? ואחרון אחרון חביב, איה, במחילת כבודכם, בית הכבוד?".