שלום (קפלן) אילתי נולד בקובנה שבליטא בשנת 1933 לאם אחות ומשוררת ואב מורה וסופר. אח לציפורה הקטנה ממנו בכמה שנים. ב-1941 נכלא עם משפחתו בגטו. שרד את האקציות השונות וב-1944 נמלט לבדו ביוזמתה של אימו וניצל. אימו ואחותו הקטנה נספו. אביו שהיה במחנות כפייה מחוץ לגטו ניצל, והם נפגשו לאחר המלחמה. אילתי עלה לארץ ב-1946 והקים משפחה. משמש כאגרונום, מורה דרך ועורך פרסומים. בקטע זה מתאר שלום את איסור הלידות שהוחל על תושבי גטו קובנה.
יום אחד מצאתי את עצמי עומד מול גדר בניין הקומיטט, קורא ומקמט את מצחי מול אחת המודעות התלויות שם ומנסה להבין את תוכנה. בהודעה נאסר על תושבי הגטו, מתאריך מסוים ואילך, להביא ילדים לעולם. כל העובר על הוראה זו – הסיומת הרגילה, שהרמז מאחוריה שקוף – ייענש בכל חומרת הדין.
באתי הביתה וסיפרתי על כך להורים בפליאה רבה. הם ענו לי בדא והא – בתשובתם לא היה משום מענה לתמיהותי. אבל נראה שההודעה, והאזהרה שבצידה, עשו את שלהם – התינוקות בגטו הלכו והתמעטו ושוב לא נראו בחוצות הגטו. הורים שהסתכנו, גידלו אותם במסתרים. ד"ר גורביץ סיפרה לי שסייעה ללידתה של תינוקת אשר הוריה כינוה גאולה. ועל אחרת בשם גטה קראתי בספרים.
כעבור שנים הרבה הכרנו ברחובות זוג צעיר, עולים חדשים מארצות הברית. האשה הצעירה והנאה הייתה שחורת שיער מתולתל, חומת עיניים, נמרצת, לא שקטה ומעשנת ללא הרף. היא עבדה מטעם הסוכנות היהודית בקבלת עולים בשדה-התעופה ובעלה המדען השתלם במכון וייצמן. ידעתי כי היא קרובת משפחתו של לייזר, שכננו בגטו, והתעניינתי בקורותיה. בעוד ילדיה השניים משחקים עם אלה שלנו בחצר, גוללה באיטיות ובחוסר התלהבות, אשר לא תאמה את מזגה הסוער, את סיפורה שלה. מתברר כי ילידת הגטו שלנו היא. היות ונולדה כבר בתקופת האיסור על הלידות. הוריה קראו תיגר על האיסור וכינו אותה, בעברית, אי-לידה. בעודנה תינוקת הבריחוה מן הגטו, והם עצמם מאוחר יותר נספו. אלמלא קרוב משפחה שיצא לחפש אחריה ייתכן ואילידה הייתה חיה לה בשלווה ונחת כליטאית לכל דבר – אף כי שחורת שיער – עד עצם היום הזה.
אולם הגורל רצה אחרת. היא הובאה לארצות הברית, אומצה כבת על-ידי לייזר, גדלה בבית של שפע יחסי, והנה עכשיו היא כאן. חשתי קרבה כלפיה, חום רב אל אחות לגורל. האם השם המיוחד אינו מביך אותך, שאלתי. לא, הצטחקה, לשם צליל אקזוטי והבריות מקבלים אותו כמות שהוא, בלי לשאול שאלות. האם טוב לך עכשיו, אילידה? בעצב שניבט מעיניה הבורקות ואי-הרוגע הבולט שליווה אותה קראתי מעט ממצוקתה. זמן-מה לאחר היכרותנו התבשרנו כי שני בני-הזוג החליטו לפתע לשוב לארצות-הברית. את ילדיהם שלחו לפניהם, והם עצמם, בין אתונה לרומא, כאבן במים אדירים, צללו עם מטוסם שהתפוצץ באוויר. קללת היוולדה שלא בעיתה השיגה את אילידה כעבור שלושים שנה, באמצעות מטען של מחבלים.
לקריאה נוספת:
קובנה
מזיכרונותיו של שלום אילתי על חיי יום-יום ועבודה בגטו קובנה
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על חיי יום יום בגטו קובנה
באתר יד ושם:
יומנים נוספים בנושא גטו ובידוד
מבחר חומרים בנושא גטו ובידוד
