תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותו של דוד הולצר על הגירוש לגטו בהונגריה

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

דוד הולצר, יליד סומבטהאלי (Szombathely), הונגריה, 1928. ב-19 במרס 1944 השתלטה גרמניה על הונגריה. העד נאלץ לעבור לגטו, ומאוחר יותר גורש לאושוויץ-בירקנאו (Auschwitz-Birkenau), הועבר למחנה הריכוז בוכנוואלד (Buchenwald) שבגרמניה ומשם לטרוגליץ (Troglitz) לעבודה במפעל דלק סינתטי. העד חזר ממפעל ברבאג (Brabag) לבוכנוואלד לאחר שחלה, ושם שוחרר על ידי הצבא האמריקאי.

הגטו היה בעיר, הייתי אומר אפילו במרכז העיר, איפה שהיו גרים, ברחוב איפה שהיו גרים הרבה יהודים, הכניסו משפחות. אני לא זוכר, היה מותר לקחת אתנו מעט מאד דברים, חמישים קילו אולי, לכל נפש מהדירה. ועזבנו את הדירות עם הכל. היינו בצפיפות נוראית.

ש. איך התבצע הגירוש לגטו?

ת. היתה שם הז'נדרמריה ההונגרית והמשטרה, והם ביצעו את ההוראה של הלקיחה לגטאות.

ש. עזבתם את הדירה וזהו זה?

ת. עזבנו את הכל.

ש. לקחו לכם את הדירה?

ת. לקחו לנו את הכל. רק יכולנו לקחת אתנו, אני לא יודע, משקל מסוים והדברים החשובים ביותר. אבי כבר לא היה אתנו. אמי, אחותי ואני, וגם היתה סבתא - אמא של אבי. ועוד היו אחות של אבא עם הבת שלה, ועוד קרובים, כל מיני קרובים. בגטו אפשרו לנו, לצעירים, מי שמוכן להתנדב לעבוד, לצאת לעבודות. אני באמת יצאתי לעבוד בשדה התעופה שהיה בעיר שלנו. היו שם גרמנים וגם הונגרים. אני כבר לא זוכר איזה עבודות עשינו. גם כן, נדמה לי שניקינו את השטח, משהו כזה. אז קיבלנו שם לאכול, כי גם האוכל לא היה כל כך בשפע בגטו. לא הייתי אומר שהיה חסר. לא זכור לי שהיה לי חסר במיוחד. זו היתה תקופת הדובדבנים. יום אחד יפה, בינתיים ארגנו לנו איזה קבוצה של נוער שיכולנו לצאת לעבוד באיזה אחוזה ליד איזה כפר. עבדנו בעבודות שדה וחקלאות. קיבלנו אוכל די טוב. גרנו, אני לא יודע באיזה מקום.

ש. משכורת קבלתם?

ת. לא קיבלנו משכורת, אבל קיבלנו לינה ועבדנו והיינו יחד. היינו באוויר צח. לא התעסקנו, לא ידענו מה מתרחש.

ש. על איזה חודש אתה מדבר?

ת. זה היה אולי חודש אפריל-מאי. עד שיום אחד קיבלנו הוראה לחזור לגטו. כשחזרנו לגטו ראינו שכולם בוכים, כולם מבוהלים. אמרו שזה האות שלוקחים את הגטו.

ש. עברתם לגטו מתי, אתה זוכר?

ת. אני חושב שאולי אפריל 1944.

ש. איפה גרתם בגטו?

ת. אתה רוצה לדעת את שם הרחוב? אני זוכר את השם. בטאקאליאימרה, זה רחוב אחד ארוך שגם כן היו גרים בו יהודים, על פי רוב, לא כולם, אבל רובם היו שם יהודים. פשוט צופפו אותנו המשפחה בחדר על הרצפה, לא היו מיטות ולא רהיטים. שכבנו אחד על יד השני, גם קרובים. קשה לי להיזכר בתקופה, כי חלק גדול מהתקופה הזאת אני הייתי, כפי שהזכרתי לך, בעבודה חקלאית.

ש. בכל אופן הכניסו אתכם לתוך דירה של יהודים אחרים?

ת. ריקנו רחוב שלם. התפנו כל כך הרבה דירות יפות מהעיר, שאת מעט הגויים שהוציאו מהדירות שלהם, כל אחד יכול לקבל דירות יפיפיות. סגרו את הרחובות. זה היה יחסית, כמה שלי זכור, כמה שאני כבר הייתי בגטו, לא הייתי הרבה זמן, בגלל שהייתי בחקלאות, זה היה לי נעים, ראיתי רק יהודים. אני לא פעם חושב, יש לי מעין אסוציאציות. לא היה לי רע בין יהודים. אם לא היו מפריעים לנו - היה לנו טוב שם, כולנו יחד, מבחינה זאת. כאשר חזרנו כולם היו מאד מבוהלים ובכו. ידעו שצריך לקרות משהו. ובאמת קרה שלאחר מספר ימים הביאו כל מיני גטאות, ריכזו. אבל לא בגטו, כבר לקחו למקום אחר, לבית חרושת של לבנים, משהו כזה. כמה שזכור לי, הביאו מהסביבה מכל מיני עיירות את הגטאות, ריכזו לשם. ויום אחד גם אותנו ריכזו שם. היינו, אני מעריך קרוב לחמשת אלפים יהודים.

ש. איפה זה היה המקום הזה?

ת. זה גם כן, בסומבטהאלי, בקצה, בפריפריה באיזה מקום.

ש. לא בגטו?

ת. זה כבר לא היה בגטו, זה כבר לקראת היציאה מהגטו, לקראת היציאה לרכבות.

ש. באיזה חודש זה היה?

ת. ביוני, יולי, משהו כזה. היינו שם. אבל עוד בגטאות, וכאשר הגענו למקום הזה, הגיעו אלינו שמועות שלקחו לשם יהודים עשירים לחקירות. והיו שאפילו לא חזרו. אני לא יודע לאן לקחו אותם, עד היום. והיו שחזרו, חקרו אותם, הרביצו להם הז'נדרמרים על כף הרגל, מכות רצח, כדי להוציא מהם איפה החביאו את הרכוש שלהם, את כספם. היינו במקום הזה, אני באמת לא יודע כמה זמן היינו בריכוז הגטאות מכל המחוז. עד שיום אחד הגיעו הרכבות עם הליווי. העבירו אותנו לגרמנים.

לקריאה נוספת באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא גטו ובידוד
אנציקלופדיית הגטאות
מבחר חומרים בנושא גטו ובידוד