תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותה של דיני רוזן על החיים במחנה וסטרבורק שבהולנד

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

רוזן, דיני, ילידת הארלם (Haarlem), הולנד, 1923 העדה הייתה פעילה בתנועת הנוער "מכבי". גרמניה פלשה להולנד ב-10 במאי 1940. העדה עברה הכשרה באלדן (Elden) וב-1942 נלקחה עם שאר חברי ההכשרה למחנה המעבר וסטרבורק (Westerbork). ב-14 בספטמבר 1943 הועברה העדה יחד עם מדריכי התנועה וחברים נוספים מההכשרה למחנה הריכוז ברגן-בלזן (Bergen-Belsen) שבגרמניה. ברגן בזן היה מחנה לאסירים בעלי מעמד מיוחד בו שהו יהודים שנשאו דרכונים של מדינות ניטראליות או היו מיועדים לחילופים עם אזרחים גרמנים שבידי בעלות הברית. העדה נכללה בהסכם בו הוחלפו 222 יהודים תמורת טמפלרים (המתיישבים הגרמנים בא"י).
העדה הגיעה לארץ ישראל ב-10 ביולי 1944.

תזמורת מחנה וסטרבורק ומאחוריה טור עצירים, הולנד

ש. כשלקחו אתכם לוסטרבורק (Westerbork) - איך זה היה, מי בא לקחת אתכם?
ת. גם את זה אני לא זוכרת. אני זוכרת שבאו לקחת אותנו אבל איך ומה - אני לא זוכרת. אם נסענו עם אוטובוס, אוטו, רכבת - אני לא זוכרת.

ש. והגעתם לוסטרבורק -
ת. זה היה בסוף סוכות, שמחת תורה, 3 באוקטובר. עמדנו שם עם אלפי אנשים במקום הזה, שקבלו אותנו, וחשבתי שעכשיו היו צריכים לרקוד הורה, משהו כזה. היו כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה מכרים. לא כל כך תפסתי את הרצינות של הדבר. חילקו אותנו לצריפים - הבנות אצל הבנות והבנים אצל הבנים ועבדנו, עבדנו קשה מאד וזה החזיק אותנו בחיים, כי קבוצת ההכשרה היתה מאד מקובלת.

ש. במה עבדתם?
ת. עבדנו גם אצל איכרים בחוץ, עבדנו גם בגן ירק, פרקנו רכבות עם דברי אוכל, הזזנו - אני לא יודעת מה זה היה - ברזלים של 75 קילו בתוך המריצות. עבדנו מאד קשה, אבל עבדנו. האוכל היה לא רע שם. מה שיכולנו לגנוב גנבנו. אם קבלנו חבילה חלקנו את זה עם כל החבר'ה - כמה שזה היה מעט, אבל היינו כולנו יחד ומאד אהבו אחד את השני.

ש. איך חייתם ביניכם בהכשרה?
ת. טוב.

ש. עשיתם איזה דברים ביחד?
ת. כן.

ש. איך התארגנתם?
ת. המדריכים אמרו: הערב יש זה וזה, ועבודה זה היה באופן שוטף - שלושה שבועות כאן, ארבעה שבועות כאן, זה הלך ככה, מאד חלק. בערבים היו שיעורים ועברית, שירה ומה שאתה רוצה.

ש. הייתם מחולקים לבנים ובנות במגורים?
ת. בחדרים. היו כמה אדוקים וכמה לא אדוקים. הלא אדוקים הרגיזו את האדוקים, היו שרים ביום כיפור "עוד לא אכלנו", משהו כזה, כמו שילדים עושים. היינו בני 17 בסך הכל.

ש. מי היה אחראי עליכם בעבודה?
ת. היה מדריך לכל מקום בנפרד, גם בחוץ וגם בפנים, גם במטבח.

ש. מי ניהל את המחנה וסטרבורק - גרמנים או הולנדים?
ת. היה איזה גרמני, אבל ההולנדים עשו יותר. הראש היה איזה גרמני.

ש. היה שם איזה מנגנון שהכרת שטיפל במחנה?
ת. לא. חיו אותנו, אני לא כל כך חייתי שם. הייתי שם וחייתי שם אבל לא התעמקתי בזה, הייתי יותר מדי נאיבית, אני חושבת, אבל אולי יותר טוב ככה.

ש. את אמרת שקצת גנבתם אוכל - איך זה הלך?
ת. למשל, היתה ריבה בקופסאות כאלה מעץ, אז אחד היה זורק את הקופסא למטה עד שזה נשבר והשני בא עם איזה צנצנת או צנצנות והיו מובילים את זה למקום שלנו איפה שחיינו והיו אוכלים יחד. בכל אופן דאגנו - גם בגדים: אני עבדתי זמן מה באיזה מחסן בגדים איפה שבאו הבגדים של אנשים ממחנה אחר ומה שהיה מתאים היינו שמים הצידה ומישהו היה בא לקחת את זה. אי אפשר לקנות שם משהו, אז מישהו היה צריך משהו בא אלי או אל מי שעבד שם, ופשוט דאגנו לאיזה 40 איש.

לקריאה נוספת:
וסטרבורק
מעדותה של מרים בולה-לוי על הקמת היודסה-ראט ופעולתו בעת הגירושים, הולנד
מעדותה של קארין פריצקי על ריכוז יהודי סכוונינגן בעיר אוטרכט שבהולנד ב- 1941

באתר יד ושם:
לעדויות נוספות בנושא המחנות הנאציים
המוזיאון החדש – עולם המחנות
מחנות ואתרי רצח מרכזיים