תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותה של לורה קודיש על ההחלטה לצרפה לקינדר- טרנספורט

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

לורה קודיש, ילידת דורטמונד (DORTMUND) שבגרמניה, בשנת 1926.
אביה היה דמות מרכזית ומשפיעה בעיר, ונשלח לאחר ליל הבדולח למחנה זקסנהאוזן. העדה הועברה בטרנספורט הילדים לאנגליה וחיה אצל משפחה יהודית, שם קבלה יחס נפלא. היא התכחשה לעברה ולא ידעה את גורל בני משפחתה עד לפגישה עם ילדי הקינדר טרנספורט מאנגליה, בעקבותה נפגשה עם אחותה מארה"ב והכירה מחדש את האב דרך כתביו.

...המקרה שגרם לי לעבור לאנגליה היה מקרי ביותר. בזמן שאבי היה בזקסנהאוזן. ההורים שלי היו ארחו מישהי שלמדה עבודה סוציאלית בדורטמונד. והיא באה מעיירה אחרת והם נתנו לה פשוט מקום לנוח, לישון. נתנו לה בית. החברה שלה, שהיא הייתה מברלין, היא באה מאנגליה. היא הייתה גרמניה, אבל היא הייתה באנגליה, והיא עבדה שם כנני אצל משפחה. והיא גם כן התארחה אצלנו. אז אני זוכרת שהייתה ארוחה, ישבנו על יד השולחן והייתה שיחה. והיא סיפרה איך שמארגנים מברלין 'קינדר טרנספורט'. איך שמארגנים את זה. היא פשוט סיפרה שיש דבר כזה שמספר ילדים נוסעים לאנגליה לחיות שמה. זו פשוט איזו מין הצלה בשבילם. וזה נקרא 'קינדר טרנספורט'. אז אמא שלי שאלה אם אולי המשפחה איפה שהיא עובדת, אם הם היו אולי מוכנים לקבל אותי. וכאשר היא נסעה בחזרה אז כנראה הם סידרו את זה. ככה זה יצא מתוך שיחה מקרית שניצלתי.

ש. מה את זוכרת באמת מהזמן האחרון שלך בדורטמונד? את שמחת לעזוב, או שהיה לך קשה? בכל אופן את עזבת הורים.
ת. אני באמת לא יודעת. קשה לי לענות על זה, מפני שבוודאי הרגשות משונות. אני לא יכולה להגיד לבטח. מה שכן, אני זוכרת את אמי בתחנת הרכבת. אני פשוט זוכרת את הדמעות שלה ואת המילים האחרונות, את המשפט האחרון שלה.

ש. מה היא אמרה?
ת. משהו, תמיד להיות לעזרה. שאיפה שאני רק אהיה, שתמיד אני אהיה לעזרה. מה שאני רק לא אעשה, שתמיד אני אעזור לאחרים. משהו דומה לזה. זה זכור לי בהחלט.

ש. מאבא את זוכרת פרדה?
ת. אני חושבת… אולי אבי…

ש. ואחותך?
ת. אני לא יודעת. שאלתי אותה איפה היא הייתה, אם היא זוכרת. היא אמרה שהיא לא זוכרת, היא לא יודעת איפה היא הייתה. אבל זה יכול להיות שהרכבת, אותה רכבת לא נסעה מדורטמונד. יכול להיות שלקחו אותי לאיזה מקום אחר ומשם פשוט צרפו אותי לרכבת.

ש. מה בעצם הזיכרון האחרון מאבא שלך מגרמניה?
ת. אני חושבת שזהו זה, מה שסיפרתי.

ש. אותה ארוחה שהחלטתם שתיסעי?
ת. לא, הוא לא היה שם. הוא היה עדיין במחנה ריכוז. כשהוא הגיע הביתה פשוט אמרו לו שאני אסע לאנגליה. המשפחות באנגליה היו צריכות להתחייב כספית לכל ילד. היה נחוץ איזה סכום כסף, משהו מסוים. ומכל הדברים האלה אני לא ידעתי. מה שהיה תלוי בי, אני פשוט נשלחתי והגעתי. ויותר אני לא הסתכלתי אחורה.

לקריאה נוספת:
מעדותה של לורה קודיש על רקע אירועי ליל הבדולח ושילוחו של האב לזקסנהאוזן

באתר יד ושם:
המוזיאון החדש – גרמניה הנאצית והיהודים 33-39
עדות וידאו – צבי בכרך – יהודי גרמניה ערב פרוץ מלחמת העולם השניה
עדויות נוספות בנושא רדיפות היהודים