שני האחים, ילידי גרמניה, גורשו יחד עם הוריהם וקרוביהם מגרמניה לצרפת וטולטלו במחנות הסגר. בתום המלחמה היגר פרד, האח הבכור, לארה"ב, ושם התקדם עד להיותו מדען בתחום הטילים. האח הצעיר, מנחם, עלה לארץ והשתתף במלחמות ישראל, הקים משפחה והתמסר לעבודה חינוכית. במשך שנים רבות לא התראו האחים והקשר ביניהם היה רופף. בשנים האחרונות חידשו את הקשר וכתבו יחדיו את סיפור חייהם המרתק.
באוגוסט 1938 פורסמה תקנה המחייבת כל יהודי להוסיף לשמו כסימן זיהוי את השם אברהם או שרה. גם בראשית המאה התשע עשרה אסרה הממשלה הפרוסית על היהודים לתת לילדיהם שמות "נוצריים" - מי אמר שההיסטוריה איננה חוזרת על עצמה?
אני זוכר איך הלכנו - אמא, היינץ ואני - למשרד בסינסהיים שטיפל בכך כדי לקבל את תעודת הזהות החדשה. על התעודה האפורה היתה מוטבעת האות J בגדול, לציון היותנו יהודים. אינני זוכר מה עלה בגורלה של התעודה - האם השמדתי אותה או שאבדה לי; אולם הצילום שלי מאותה תעודה, ועליו חותמת עם צלב הקרס, נמצא בידי עד היום.
אגב, זכויות היוצרים על הרעיון לסמן כך את היהודים שמורה לשלטונות שווייצריה. כן, השווייצרים הנפלאים, אוהבי השלום, הסדר והניקיון, העוטפים את עצמם בדגל הצלב האדום - הם-הם שביקשו מן הגרמנים לנקוט אמצעי זיהוי זה כדי שיוכלו לזהות ביתר קלות את היהודים הרוצים לבוא בגבולם, וזאת כדי שיוכלו להחזירם לידי הגסטפו. לשווייצריה נמלטו גם לא-יהודים מעטים, אך אלה נקלטו ברצון, וכי מדוע לא - הרי לא היו יהודים...
לקריאה נוספת:
מזיכרונותיו של פרדריק ריימס על אנטישמיות בבית הספר
באתר יד ושם:
המוזיאון החדש – גרמניה הנאצית והיהודים 33-39
עדות וידאו – צבי בכרך – יהודי גרמניה ערב פרוץ מלחמת העולם השניה
יומנים נוספים בנושא גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939
