"וכך אני דוחה את הבריחה שלי ממקום למקום הלאה, וכבר אני לא מסוגל לשמוע שום דבר, וכל המחשבות שלי בבריחה, ופתאום אני שומע יריות של מכונות ירייה. היריות האלה הקפיצו את כולם. אנשים כבר ידעו לאן, [...] התחילו צעקות והפרידות, וכל אחד מחפש את הקרוב שלו, כולם רוצים להיות אחד ליד השני, ביחד ברגעים האחרונים כבר. כשהתחילו היריות הושיבו אותנו על האדמה הרטובה, חיכינו עד שזה ייגמר. [...] פתאום ראיתי שני בורות. בור שמאלי שלא ראינו את הגוויות שם...והבור השני, ריק, הבור שלנו, הקרקע הייתה קצת רטובה. הבור היה כזה ארוך, אני חשבתי [...] שהוא בלי סוף, ולא ידעתי מה קרה אתי, ורצתי. אתה מוכרח לרוץ, מלפנים רצים ומאחור, אתה מרגיש את האנשים ואת הבכי ואת הצעקות. ואני כבר לא זוכר בדיוק מה קרה לי, פתאום אני עומד על יד הבור עם הרבה אנשים - אני לא זוכר מה שקרה. אני לא זוכר אם שמעתי את היריות או איבדתי את ההכרה לפני היריות, או שירו והכדור עבר ולא פגע בי ואני נפלתי. זהו, נגמר העסק". מתוך ארכיון יד ושם, עדותו של יעקב שפטינסקי על רצח יהודים בבורות הירי בפולין.
לקריאה נוספת:
מבצע ברברוסה : כיבוש ברית המועצות וראשית השמדת היהודים
מתוך הנחיות של היידריך למפקדי הס"ס והמשטרה הבכירים בשטחי ברית-המועצות הכבושים
מעדותו של יעקב שפטינסקי על רצח יהודים בבורות הירי בפולין
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא הפתרון הסופי
מחנות ואתרי רצח נאציים מרכזיים
אלבום אושוויץ
תערוכה מקוונת: עד היהודי האחרון
