אחד התחומים הפוריים והמרתקים ביותר במחקר החדש של דברי ימי ישראל בעת העתיקה הוא ההתייוונות. בניסיונם להחיל על נושאים בעלי אופי יהודי את חוקי המחקר המדעי, הרבו מלומדים יהודים בני המאה התשע עשרה להדגיש תופעות משותפות ליהודים ולסביבתם.¹ ואולם רק במאה העשרים הפך תחום זה למושא התעניינות מרכזי של חוקרים, יהודים ונוצרים כאחד.

כמה מניעים, חלקם אקדמיים וחלקם בעלי אופי שונה לגמרי, גרמו להעלאת נושא זה על פני השטח. בין אלה שאינם אקדמיים אפשר לציין במיוחד את השינויים מרחיקי הלכת שהתחוללו בחיי העם בעת החדשה. באווירה הקוסמופוליטית והפתוחה בעולם המערבי התאפשר ליהודים לנהל את חייהם בחופשיות וללא הגבלות. קביעה זו כוחה יפה לא רק לגבי מקום מושבם, אלא גם כלפי היבטים כלכליים, חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. לא רק שהיהודים השתלבו בחברה הסובבת, אלא שהם אף הביאו מרכיבים רבים מן העולם החיצוני אל תוך ביתם, ארגוניהם, בתי-הספר שלהם ואף לתוך בתי-הכנסת. אין להתפלא אפוא, שמידת מעורבותם של יהודים בעולם הסובב והשפעתו העצומה עליהם הם שהמריצו חוקרים לנסות ולשחזר את הניסיון היהודי בעולם היווני-הרומי (ואף זה שבספרד בימי הביניים), שהוא במובנים רבים דומה למצב היהודים היום.

יתר על כן, חוקרים יהודים רבים גילו עניין מיוחד במחקר ההתייוונות משום נטיות לבם הדתיות. ברורה המשמעות של חשיפת השפעות זרות על הדת היהודית בעבר עבור הזרמים הליברליים יותר ביהדות. עדות לקשרים עם התרבות הסובבת והשפעתה המבורכת על היהודים מחזקת את ידיהם בוויכוחים בני זמננו. עצם הדרישה לשינויים בתחומי הדת בעולם המודרני זוכה למידה של צידוק כאשר ניתן להוכיח ששינויים ממין זה חלו הן בתקופת הבית השני והן בתקופת המשנה והתלמוד. אין זה מקרה אפוא, שאת המחקר בתחום זה הובילו לעתים קרובות חוקרים שהיו מזוהים באופן זה או אחר עם התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, כגון יום-טוב ליפמן צונץ, אברהם גייגר, לוי הרצפלד, קלמן קוהלר, יצחק משה אלבוגן, ישראל דוידזון, אליעזר (לואיס) פינקלשטיין, שלום בארון, גרשון כהן, בועז כהן, שעיה כהן ואחרים.²

ברמה האקדמית, צביונן של השפעות הלניסטיות וממדיהן זוכות להדגשה בד בבד עם חשיפתן של תגליות חדשות. כתבים עתיקים מצביעים לא פעם על מכנה משותף בין מנהגים הנזכרים במקרא לאלה המופיעים אצל תרבויות שכנות, ועל השפעתן על עם ישראל. התגליות בנוזי, במארי, באוגרית ובאבלה הן דוגמאות לתקופת המקרא, ואילו תעודות רבות שפורסמו במאה האחרונה, הקשורות במצרים ההלניסטית-הרומית ובמקומות אחרים, מציירות תמונה דומה של שלהי העת העתיקה.³ כמה מחקרים שהתמקדו במיוחד בהתייוונות בחלק המזרחי של האימפריה הרומית, הבליטו את התופעה התרבותית הזאת שרווחה באזור כולו.⁴

חשיבות דומה יש לתגליות הארכיאולוגיות הרבות שנחשפו במהלך המאה האחרונה; אלה לא רק הוסיפו לידע שלנו על העת העתיקה, אלא גם תרמו רבות לחקר תופעת ההתייוונות. התרבות החומרית היהודית הושפעה תמיד מהתרבות הסובבת אותה, ולרוב היתה תלויה כמעט לגמרי בתרבויות השולטות באותם הימים. ליהודים כמעט שלא הייתה מסורת אדריכלית או אמנותית משל עצמם (מלבד אולי סמלים אחדים שהתפתחו בשלהי העת העתיקה). בעשרות חפירות באתרים יהודיים ניכרת השפעת התרבויות השכנות על כל צעד ושעל: ארכיטקטורה, אמנות, ממצא זעיר ושרידים כתובים. מכאן שהממצא הארכיאולוגי מחדד כל הזמן את מודעותנו לממדי ההתייוונות, ואף משמש אמצעי לפתיחתן של מגמות חדשות במחקר.⁵

לחלקים נוספים של המאמר:
הלניזם והעולם היהודי בעת העתיקה (פריט זה)
א. היוונות וההתיוונות במחקר המודרני
ב. המונחים הלניזם ו'התיוונות'

הערות שוליים:

1. ראה: G.D. Cohen, Studies in the Variety of Rabbinic Cultures, New York Jewish Publication Society, 1991, pp. 299-324; I. Schorsch, 'Ideology and History', in: H. Graetz, the Structure of Jewish History and Other Essays, ed. I. Schorsch, New York: Jewish Theological Seminary, 1975, pp. 1-62 ראה גם: A. Monigliano, Essays in Ancient and Modern Historiography, Oxford: Blackwell, 1977, pp. 307-323
2. י"ל צונץ, הדרשות בישראל, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ז (פורסם לראשונה בברלין, 1865); idem, Die Namen der Juden: Eine Geschichiliche Untersuchung Leipzig: L. Fort, 1837; א' גייגר, המקרא ותרגומיו, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט (פורסם לראשונה בברסלאו, 1857); M. Meyer, 'Abraham Geiger's Historical Judaism', New Perspectives on Abraham Geiger: An HUC_JIR Symposium, Cincinnati: Hebrew Union College Press, 1975, pp. 3-16; על הרצפלד ראה: בארון, היסטוריה והיסטוריונים יהודים, עמ' 343-322; K, Kohler, 'Über die Ursprunge und Grundformen der synagogalen Liturgie', MGWJ, XXXVII (1893), pp. 441-451, 489-497; י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב: דביר, תשל"ב; י' דוידזון, אוצר השירה והפיוט, ניו יורק: בית המדרש לרבנים, תרפ"ד-תרצ"ג; L. Finkelstein, 'Maccabean Documents in the Passover Haggadah', HTR, XXX (1943), pp. 1-38; בארון, היסטוריה והיסטוריונים יהודים, עמ' 42-23; בארון, היסטוריה חברתית ודתית; ג' כהן, 'הברכה'; ב' כהן, חוק יהודי ורומי; ש' כהן, 'מקורות'; ראה ג: S. Heschel, 'Abraham Geiger on the Origins of Christianity: The Political Strategies of Wissenschaft des Judentums in an Era of Acculturation', בתוך: מור, התבוללות יהודית, עמ' 126-110.
3. ראה למשל: N. Sarna, Understanding Genesis, New York: Jewish Theological Seminary, 1966, pp. 4-23, 39-59, 86-92, 102-103, 127-129; צ'ריקובר ואחרים, קורפוס.
4. ראה למשל: גרימל ואחרים, הלניזם; F. Millar, 'The Phoenician Cities: A Case-Study of Hellenisation', Proceedings of the Cambridge Philological Society, CCIX (1983), pp. 55-68; מילר, המזרח הרומי ; A. Kuhrt, S. Sherwin-White (eds.), Hellenism in the East, London: Duckworth, 1987; באורסוק, הלניזם.
5. סקירות על חפירות ארכיאולוגיות וממצאיהן אפשר לקרוא באנציקלופדיה לחפירות; חכלילי, אמנות יהודית, ראה גם: מאיירס וסטרנג', ארכיאולוגיה.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel